כבר יותר משמונה חודשים שדיצה אור מחלקת את הזמן שלה בין הבית בשילה לרחוב בגין בתל אביב. את הבקרים היא מתחילה בבית, מדברת בלב אל אבינתן, הבן שלה שחטוף בעזה, ובערבים עומדת מחוץ לקריה, אוחזת בתמונה שלו ומבקשת ממקבלי ההחלטות להגביר את הלחץ הצבאי על חמאס, שהיא מאמינה שיביא לשחרור החטופים - ואבינתן.
אבינתן אור בן ה-30 הוא הבן השני מבין שבעה אחים. הוא גדל ביישוב שילה ולפני שנתיים עבר לגור בתל אביב, כשסיים את לימודיו בבאר שבע, שם התחיל לצאת עם נועה ארגמני, חברתו במשך השנתיים האחרונות, שנחטפה יחד עימו בבוקר 7 באוקטובר מהמסיבה ברעים - באחד התיעודים שהפכו לסמל של אותה שבת שחורה.
"לפחות שכולנו נהיה פה - בפנים, ביחד, בבית"
דיצה, ביחד עם בעלה ומספר משפחות חטופים נוספות, הקימו את פורום "תקווה" שפעל להגברת הלחץ הצבאי והתנגד לעסקה ללא הכרעה - אבל לאחרונה משהו במאבק שלה השתנה לרעת חמאס. היא שיתפה בשיחה עם חדשות 12: "סביב פסח פתאום קלטנו שזה לא הולך לשום מקום - שאין התקדמות, אנחנו תקועים. בעצם הגענו למסקנה שאין מי שיוביל את המצב קדימה - אין הנהגה. הנהגה היא גם אישיות שעומדת בראש, וזה מתחבר לנו לאיך שאנחנו מכירים אותו מאז ומעולם - לא מכריע, מחכה. הוא לא מסוגל".
כשנשאלה בדבר הפסקת המלחמה השיבה דיצה: "המלחמה במילא מפסיקה, יש מבצעים נקודתיים. אין החלטה להכריע, אז אם אתה לא נלחם במילא, ואם אתה לא הולך לנצח - אז תעשה עסקה שתחזיר את כולם הביתה ונראה איך נחיה פה אחר כך. לפחות שכולנו נהיה פה - בפנים, ביחד, בבית".
ועדיין, גם היום, כשהיא תומכת בעסקה להחזרת החטופים ללא הכנעת חמאס, מבחינתה יש רק אפשרות אחת טובה לעסקה. "עדיין לא הייתה על השולחן עסקה כוללת", היא אמרה. "כל הנושא הזה של הפעימות הוא שקר כי בעצם מי שלא בפעימה הראשונה - בעיניי לא יחזור, הוא משלם את המחיר. אני שואלת - איזו אימא הייתה מוכנה לחתום על עסקה שאומרת שהבן שלה יישאר שם תמורת מי שיוצא הביתה?".
"בסוף אנחנו אחים ומחוברים כל כך חזק"
את השינוי בגישה של דיצה אפשר להרגיש גם במה שקורה על המדרכה בבגין. אם במשך חצי שנה היא עמדה בצד אחד ועצרה מכוניות שנכנסות לקריה, ובצד השני עמדו מפגינים ממשפחות חטופים שעצרו מכוניות בכביש בקריאה לעסקה עכשיו - היום המרחק בין שני הצדדים של הכביש הלך והצטמצם. "אני ודיצה לא תמיד בדיוק עם אותו המסר, אבל פשוט התחברנו בנשמה", סיפרה אחת מהמפגינות ליד הקריה. דיצה הוסיפה: "בסוף אנחנו אחים ומחוברים כל כך חזק - כל ההבדלים הם רק השכבה החיצונית. זה דבר טוב שקרה בתוך כל החושך הקשה הזה".
"היא שאלה אם מישהו יודע מה איתו, אבל אף אחד לא אמר לה כלום"
דיצה סיפרה שהמשפחה ערכה הכנסת ספר תורה לכבודו, כשבסופה נכתבו ברכות לאבינתן, אך גם לבת זוגו נועה. "איתה כבר אפשר לסעוד", אמרה דיצה בחיוך. לפני שבוע וחצי, לקראת צאת שבת, החלו להגיע שכנים אל הבית ולספר שנועה שוחררה במבצע צבאי. ביום ראשון התקשרה החטופה ששוחררה וביקשה להיפגש עם ההורים של אבינתן. דיצה סיפרה שזו הייתה הפעם הראשונה שהם נפגשו והוסיפה: "מההתחלה היא אמרה, 'אני רוצה לספר לכם כל מה שאני יודעת. תשאלו ואל תפחדו'. היא באמת דיברה וסיפרה המון".
עוד הוסיפה דיצה: "כולנו רצינו לשמוע עוד על אבינתן. קיווינו שהיא יודעת עליו יותר והיא קיוותה שאנחנו נספר לה דברים שהמודיעין אמר לנו או שלמדנו במשך החודשים - אך בנקודה הזאת כולנו התאכזבנו. הסתבר שברגע שחטפו אותם, כמו בסרטון שכולם מכירים - תוך רגעים ספורים נהיה ביניהם פער גדול בגלל שנועה הייתה על אופנוע ואבינתן הובל לעזה ברגל. היא לא ראתה אותו בכל מקום שהיא הגיעה אליו - היא שאלה אם מישהו ראה אותו או יודע מה איתו, אבל אף אחד לא אמר לה כלום".
"אין שנייה שאנחנו לא איתו"
דיצה סיכמה את הפגישה עם נועה: "שמחנו מאוד להכיר אותה. זה היה חיבוק מאוד חם ועמוק שנאמר בו כל כך הרבה - כמה אנחנו דואגות לו, כמה אנחנו מתגעגעות אליו. כמה הוא חסר לנו וכמה אי אפשר לישון בלילה. התפקיד לא משנה - פשוט הרגשנו אותו דבר". עוד שיתפה דיצה בכאב: "יש ימים שאני לא מעזה להרים את העיניים שלי לאבינתן ומתביישת שכל כך הרבה זמן הוא עוד שם. אני רוצה שהוא ידע שאין שנייה שאנחנו לא איתו ומחפשים כל דרך שבה אפשר להחזיר אותו".