השבוע הודיע שר הביטחון יואב גלנט שהמשרד בראשותו לא יגיש הצעת חוק לפטור של חרדים מגיוס, אלא אם ייעשה בהסכמה רחבה של ראשי כל סיעות הקואליציה. המשמעות: ב-1 באפריל יהיו כל בחורי הישיבות מחויבים בגיוס. בשיחה עם תושבי בני ברק, ובהם תלמידי ישיבות צעירים בגילי גיוס, עולה לפני השטח המחלוקת שאף עלולה להפיל את הממשלה בזמן מלחמה.
"גם אם יהיה חוק גיוס חובה, נמות ולא נתגייס", קובע משה, תלמיד ישיבת פוניבז'. תלמיד אחר שהסכים להתראיין ממשיך באותו הקו: "אם אחד יבוא אליי עם אקדח על הפנים ויגיד לי: 'אתה רוצה למות או להתגייס?', אני אגיד לו שאני רוצה למות ואני לא אתגייס".
"אנחנו כבר במשך שנים בסדיר"
אולם, נראה כי חשיבות הגיוס היא משנית עבור אותם תלמידים, בעיקר משום שהם מאמינים שה"תפקיד" שלהם חשוב יותר - גם בתקופת מלחמה. "הדבר הכי חשוב זה לימוד תורה - והצבא בעצם הוא דבר שולי", ממשיך אחד התלמידים. "אנחנו תורמים למאמץ המלחמתי מעצם לימוד תורה", מוסיף משה, "יש פה קבוצה גדולה שהיא במילואים - אנחנו כבר במשך שנים בסדיר, מגנים כל דקה על חייל נוסף שלא ימות. התורה שלנו עכשיו מגינה על אחרים. התורה שלנו, היא מונעת מלחמה יותר גרועה, עם יותר הרוגים, עם יותר דברים".
נראה כי גם בקואליציה, כחודש לפני הדדליין הדרמטי, ישנם כאלו שמסכימים עם אותם תלמידים והם לא בהכרח נמנים עם המפלגות החרדיות. רק לפני כמה ימים שר התקשורת שלמה קרעי מהליכוד אמר כי "מי שתורתו אומנותו שומר עלינו יותר מאשר אנחנו עליו".
"אם הם רוצים להגיד שלא מסרנו את הנפש ואנחנו לא מוסרים את הנפש", מתייחס התלמיד משה לנושא בשנית, "כמה יש עכשיו במילואים? מאה אלף? אנחנו יותר ממאה האלף האלה שמתנדבים עכשיו לתקופה של שלושה חודשים. אנחנו כבר מגיל אפס עם רובי אם-16. אתה פשוט לא רואה אותם. מכוונים את הטנקים, מכוונים הכול. הם מתנדבים שלושה חודשים במילואים, אנחנו בסדיר כבר במשך שנים".
"הטבח העיקרי היה בכאלה שלא האמינו"
גם לפער בין קודש חג שמחת תורה לטבח הנורא שחמאס וארגונים נוספים ביצעו בו ב-7 באוקטובר, לתלמידים יש הסבר. "קודם כול, הייתה מסיבה", מתחיל משה, "כל אלה שנתנו במובן מסוים יריקה לאבא, חטפו בחזרה. אין מה לומר - הטבח העיקרי היה בכאלה שלא האמינו".
אלעד, תלמיד ישיבת פוניבז' מהפלג הירושלמי טען כי רק בזכות שהם למדו תורה לא היו יותר קורבנות ולא הגיעו מחבלים לתל אביב ולירושלים. "דרך אגב, ביישובים ששמרו שבת לא נכנסו המחבלים", הוסיף אלעד, "זה סימן שמי שלא שומר תורה ומצוות, הולך למסיבת הנובה, שזו מסיבה של ייהרג ובל יעבור". כשנשאל מה יש לו להגיד לאימא שהבן שלה נמצא כעת בשוג'אעייה והיא לא ישנה בלילה אמר שהוא מוכן להגיד עליה פרק תהילים, אבל שהיא גם "יכולה לשלוח את הילד שלה ללמוד תורה".
"לא צריך ללכת להביא סטייקים לחיילים"
נשאלת השאלה, כשאחוז הציבור החרדי מתקרב ל-30% מהאוכלוסייה, מי יהיה זה ששומר עלינו. גם לכך ישנה תשובה ברחובות בני ברק. "שישמרו שבת, אז יהיה בסדר", אומר רוני, תושב העיר. עובר אורח נוסף ממשיך באותו הקו: "החיל הכי מובחר שזה לומדי התורה. אנחנו מאמינים שבתורה אנחנו שומרים על המדינה לפחות כמו אלה שנלחמים - ואולי אפילו יותר". התלמיד משה מסכים עימם ואומר שאם לא יהיו חטאים , אז "לא יהיו מלחמות" ומוסיף כי יתרה מכן, לא צריך לתרום לחיילים: "לא צריך ללכת להביא סטייקים לחיילים, להביא להם שקיות עם כיבוד. כל מה שהיה עכשיו בציבור החרדי - זה נחיתות. אתה לא מאמין שהתורה שלך היא ערך עליון, היא המגנה, אתה הולך, מביא לחיילים - נחיתות מוחלטת".
"תלך עם המדים שלך ותיכנס איתם קדימה"
מנגד, נשמעים גם קולות אחרים ברחוב החרדי. קולות יותר פשרניים וליברלים. כשנשאל, חלק מהדור המבוגר יותר נשמע פתוח יותר לאפשרות שהבנים שלהם יתגייסו: "תראה, אני אקבל אותו כמו שהוא", אומר יעקב פישל, "כמו שקיבלתי אותו כשהוא נולד, בלי בגדים ובלי כיפה ובלי ציצית. אני אקבל אותו איך שהוא תמיד".
חייל תושב בני ברק, שניאור זלמן שגיב, שיתף שגם הרב שלו לא ניסה להניא מלהתגייס - ואף אמר לו "תלך עם המדים שלך ותיכנס איתם קדימה". עוד הוא משתף כי השינויים כבר קורים ומתחילים לבוא לידי ביטוי. "אתה רואה שמתעוררים מהשינה העמוקה - והיום כבר אתה רואה שחיילים יותר הולכים פה". הוא מספר שגם למדיה החברתית יש השפעה, כמו במקרה של הסרטון שהתפרסם, שבו נראה אבא חרדי מחבק את הבן שלו שחזר הביתה מהשירות.