יפעת ישראל יצקן, בעלה ארז ובתם התעוררו ביום שבת לעוד בוקר של הפגזות בכפר עזה. רגילים ומתורגלים, הם זינקו מיד מהמיטות לכיוון הממ"ד שלהם בביתם. אלא שהפעם, במקביל לפיצוצים, הם גם שמעו צרורות ירי מחוץ לבית שלהם. צרורות הירי החלו להתגבר, עד שיפעת וארז הבינו שהמחבלים כבר נמצאים בתוך הבית שלהם. מאותו רגע, החל סיפור גבורה ומאבק מתוך הממ"ד בניסיון להציל חיים.
תוך דקות, המחבלים שסרקו את הבית הגיעו לממ"ד וניסו לפתוח את הדלת. "ידית הממ"ד שלנו היא ארעית ולא ננעלת, אז ארז היה צריך להחזיק אותה בכוח. זה היה מאבק מטורף - הם מושכים והוא מושך בחזרה. הם היו כמה אנשים והוא אחד, עד עכשיו אני לא מצליחה להבין איך הוא הצליח לגבור עליהם", שחזרה יפעת בשיחה עם N12. כשלא הצליחו המחבלים לפתוח את ידית הדלת, הם החלו לירות על חדר הממ"ד, תוך כדי שהם מושכים את הדלת. כשגם זה לא צלח, הם השתמשו במטען חבלה בניסיון לפרוץ את הדלת. "היה בום מטורף. כולנו עפנו חזק אחורה מהעוצמה של הפיצוץ. ארז חטף את זה הכי קשה - שתי הידיים שלו ממש התפוצצו מהמאבק ומהפיצוץ", תיארה את רגעי האימה.
כתוצאה מהפיצוץ העוצמתי, נפגעה ידית דלת הממ"ד ונוצר בה חור קטן. המחבלים ניסו לנער את הידית ולפתוח את הדלת. במזל גדול, הם לא הצליחו והחליטו לצאת מהבית. יפעת סיפרה בשיחה עם N12 על ההלם הראשוני שחוו בממ"ד: "ראינו שארז מדמם משתי הידיים ולוחש לנו מכאב שנשים לו חוסם עורקים". בתם מצאה בחדר הממ"ד טלפון קווי ישן שארז שמר בבית. היא שלפה את החוט ועשתה לו חוסם עורקים בשתי הידיים. "הרגשנו פחד מטורף", סיפרה יפעת. "עברנו מלא אירועים בכפר עזה בשנים הרבות שאנחנו כאן ובשוויון נפש. מעולם לא הלכנו, תמיד נשארנו. אבל דבר כזה לא חשבנו שיכול לקרות".
יפעת ובתה החלו לעדכן בכל הקבוצות של היישוב לגבי מצבם וקראו לחילוץ באמצעות טלפון סלולרי שהיה בידם, אך בשעה זו טרם נודע להם גודל האירוע ומצבם של השכנים. "תחילה התקשרתי לחברה שלי בבית החולים הדסה, שחיברה אותי לרופא טראומה והוא הסביר לנו איך לטפל בארז: להביא לו הרבה סוכר ומים ולהרים לו את הרגליים כי הוא איבד הרבה דם", תיארה יפעת את הרגעים בהם ניסתה להשיג חילוץ. "ניסיתי להתקשר לאחות של הקיבוץ אולי שתעזור, בדיעבד הבנתי שרצחו אותה ואת בעלה".
יפעת ובתה ניסו להתקשר למי שרק אפשר ויצרו קשר עם מד"א, שניסו לעזור מרחוק. ארז, באותו זמן, הרגיש תחושת מחנק וביקש ממנה לפתוח את החלון. "ידעתי שאני מסתכנת בכך, אבל הוא היה חייב אוויר", תיארה יפעת. הבת שמעה מהחלון קצין בכיר בצה"ל מדבר בעברית. היא צעקה אליו וביקשה חילוץ לאביה. אחד החיילים הפצועים שהיו בחוץ זרקו להן שני חוסמי עורקים. "לאחר מכן, הוא ועוד שני לוחמים נכנסו אלינו לממ"ד", סיפרה.
"אני בן אדם פחדן בטבע שלי, אבל עשיתי הכול בשביל ארז שלי"
יפעת הבינה שעליה לדאוג לבעלה לכל מה שיצטרך כדי לשרוד את השעות האלו עד שיחלצו אותם. ברגע אחד היא קיבלה החלטה אמיצה במיוחד - לקפוץ החוצה מהחלון של הממ"ד, בזמן שבחוץ עדיין מתחוללים קרבות. "אני לא יכולה להסביר את המהלך הזה שעשיתי, רק רציתי להביא טלפון וסוכר כי את דלת הממ"ד לא הצלחנו לפתוח", תיארה את רגעי הדרמה. "שמעתי יריות באוויר, התכופפתי ורצתי למחסן להביא סולם שיעזור לי לטפס בחזרה לממ"ד. אחר כך רצתי חזרה לבית והבאתי כל מה שחסר. עשיתי את המעבר הזה עוד 3 פעמים".
כשיצאה החוצה, יפעת נדהמה לגלות בית מרוסס והרוס מירי של כדורים. היא לקחה גם את המפתחות של הרכב, בתקווה שתצליח להגיע אליו: "ניסיתי לחשוב איך אני מחלצת אותנו משם. שמעתי בומים וצעקות בערבית, זה הרגיש כמו בסרט".
השעות חלפו, ובעוד כוחות צה"ל נלחמים במחבלים בחוץ, מצבו של ארז בפנים החמיר. "ארז אמר לי שהוא לא יחזיק מעמד. אמרנו לו שהוא חייב". אחרי 7 שעות בממ"ד, הגיעו כוחות צה"ל בסמוך לבית. הבת הוציאה את הראש מחלון הממ"ד וקראה לחיילים כדי לבקש חילוץ. "הכול היה תחת אש. הם היססו כי היו לקראת לחימה, אך בסוף שני חיילים הגיעו ועזרו לנו להוציא אותו מהחלון", סיפרה יפעת.
הירי בכפר עזה נמשך, בזמן שהחיילים החלו לטפל ביפעת, בבת ובארז הפצוע. הם ביקשו מהן להיכנס לאחד הבתים האחרים ולהסתתר במקום, אך הן סירבו. "רציתי להישאר עם ארז כדי לראות שהוא מחולץ", סיפרה יפעת. אחרי דקות ארוכות בבית הגיעה סוואנה צבאית וחילצה את ארז ופצועים נוספים מהמקום.
גם ברגע זה, סיפור האימים לא הסתיים. בזמן שיפעת ובעלה ארז יצאו מהקיבוץ עם החיילים, הם נתקלו בחוליית מחבלים שירתה לעברם. "הירי בוצע לעבר הנהג, אבל הוא התאפס די מהר והציל אותנו. הוא נסע משם", תיארה את הרגעים הקשים במהלך היציאה.
כשהגיעו בסופו של דבר מחוץ לקיבוץ, חיכו להם כוחות נוספים של צה"ל. חברתה של יפעת אמרה לה להגיע עם ארז למנחת, ומשם במסוק הוא יועבר לבית החולים שיבא תל השומר. ארז הפצוע עלה על המסוק הראשון, ויפעת עלתה על מסוק אחר עם פצועים נוספים. למרות שביטחונם הובטח באותם רגעים, יפעת לא יכלה להיות רגועה באמת - בנה עדיין היה בקיבוץ, נלחם עם מחבלים שנכנסו לביתו. "לא עניין אותי כלום, פעלתי על אוטומט - רק להוציא את ארז שלי ולא לעזוב אותו לרגע", סיפרה.
בזכות התושייה הרבה של יפעת, ארז הגיע לבית החולים שיבא תל השומר ואושפז בטיפול נמרץ. כשיפעת הגיעה בעצמה לבית החולים, היא הבינה שהוא נמצא ברשימת המטופלים וסוף-סוף יכלה לשוב לנשום לרווחה. אתמול הוא עבר ניתוח ראשוני בכפות הידיים, אחד מתוך רבים.