מחדל העוברים באסותא הוא לא הראשון שבו הועמדו הורים בישראל במצב בלתי אפשרי כשהתברר שהתינוק שייך ביולוגית להורים אחרים. גיא פלג פגש את ח' שהחליט להביא ילד בהליך פונדקאות והבין מאוחר יותר שהייתה טעות, ושהילדה האהובה שלו אינה באמת שלו, אלא של הורים ישראלים אחרים עם אותו שם משפחה. מכאן הסיפור רק מסתבך. בראיון ראשון אי פעם הוא חושף: "השופטת בכתה ואמרה: 'אני לא רוצה להיות במשפט שלמה'".
הם יחד כבר 12 שנה. זוג גברים שכבר הביאו תינוקת בהליך פונדקאות בהודו. הם רצו להרחיב את המשפחה, ויצאו להליך המורכב בנפאל. ואז, במהלך ההיריון, רעידת האדמה. "המדינה הייתה בכאוס", שחזר ח'. "הבנו שרעידת האדמה גם פגעה פיזית במעבדת הפוריות. אנחנו באותו זמן בארץ, מחכים לתשובות, ולשמחתנו יצא צוות מישראל שהצליח ליצור קשר עם הפונדקאית שלנו. שבוע אחרי זה קיבלנו את הדופק והבנו שאנחנו בסדר, וקיווינו לטוב. שמחנו שהשלב הזה של רעידת האדמה לפחות היה מאחורינו".
כדי למנוע הברחה וסחר בילדים מחייבת אמנה בין-לאומית שישראל חתומה עליה, להציג בדיקה גנטית שמוכיחה שתינוק שנכנס לישראל, ייכנס לכאן עם אחד מהוריו. אבל אז לפני שבע שנים, בשל קריסת התשתיות בנפאל, הסכימה ישראל לקיים את הבדיקה בארץ. "בתהליך מהיר יכולנו לקבל איזשהו טופס שבאמצעותו יכולנו לקחת את התינוקת חזרה לארץ", סיפר ח'. "וזהו, היא נכנסה לסטטוס תייר, והציפייה הייתה שתוך שבוע כבר תגיע התוצאה, ונהיה בישראל, ונוכל להגיש את הטפסים המתאימים לקבלת האזרחות, ושהיא תירשם כבת שלי".
הם היו מאושרים בתינוקת החדשה. אף אחד לא הכין אותם לטלפון שקיבלו מבית המשפט, לשם הגיעו תוצאות הבדיקה. "קיבלתי טלפון מוזר מעורך הדין, שאמר 'תקשיב, התקשרה אליי עכשיו בבהילות השופטת' שאמורה בעצם לקבל את תוצאות הבדיקה הגנטית, שבאופן טבעי מגיעה לתל השומר, והוא אומר לי שבעצם 'אין קשר גנטי בינך לבין הילדה'. הוא סיפר לי כמה המצב הזה מורכב, ועל פי ההגדרה – אני הופך להיות חשוד בחטיפת ילדים, כי טכנית הבאתי לישראל ילדה שאין לי שום קשר גנטי אליה, וזה משהו שלא מתקבל על הדעת, וזה נורא מפחיד".
ח' המשיך לספר על השיחה שטלטלה אותו: "לא יכולתי להכיל אפילו את השיחה הזאת, הבנתי שמשהו מאוד מאוד גדול קורה כאן, והרמתי טלפון לבן זוגי להסביר לו על הסיטואציה. אני לא חושב שעדיין עיכלנו את מה שקורה. הסיטואציה הייתה שאני כפוף לחוקי מדינה, והמדינה לא תוכל לרשום אותי כאבא של הילדה, מה שאומר שזה יכול להיות בלגן מאוד גדול, ואנחנו עלולים לאבד אותה".
רק אז גילו שזוג גברים בעל שם משפחה זהה, היה במסלול פונדקאות דומה דרך אותה סוכנות בנפאל. הם העריכו שזה מקור הטעות. "קיבלנו שיחה חוזרת מהמרפאה. הם עשו גם בירור ועלתה בעצם התיאוריה שאולי הייתה כאן החלפה של עוברים, מהסיבה שהיה זוג ישראלים נוסף עם אותו שם משפחה כמו שלי".
"ואז הם שואלים אותנו 'מה אתם מתכננים לעשות? מה אתם רוצים לעשות?'. אנחנו רוצים לשמור אותה. כאילו יש איזושהי תחושה שאנחנו כן יכולים לשמור אותה. כשאתה חושב על זה זו שאלה די טיפשית. מה זאת אומרת 'אתה רוצה לשמור על הילד שלך? אתה רוצה להחזיק אותו?' - ברור שאני רוצה להחזיק אותו".
"אתה לא כל כך מבין את המשמעות. אחר כך, פתאום, אחרי כמה שניות אתה מבין בעצם מה המשמעות של השאלה הזאת. זה אומר שיש גם אופציה שהיא לא תהיה שלך, ופשוט לא יכולתי להכיל את המסרים האלה. קיוויתי שהילדה הזאת היא שלי, שהילדה שנולדה לנו היא שלי וכל הסיוט הזה מאחורינו".
"הייתה פגישה מאוד קשה. לוקחים דגימות ביולוגיות, דגימות דם, דגימות רוק, גם לתינוקת. ומחכים, ומחכים. אי ודאות מאוד מאוד גדולה. אני זוכר את הלילה. התעוררנו בשתיים בלילה ועשינו את השיחה הכי קשה בעולם - מה אם היא באמת לא שלנו?"
"אני זוכר שישבנו במיטה והחזקנו את הילדה, והאכלנו אותה מבקבוק, ואני זוכר שבשלב מסוים העמדתי אותה ככה מולי, ופשוט דיברתי אליה, ושאלתי אותה: 'יש לך משהו לספר לי? יש לך הורים שאני אמור לדעת עליהם?'. זו הייתה סיטואציה מאוד תיאטרלית. אבל חיכיתי לתשובות, היא לא ענתה... זה היה כשהיא הייתה בת שלושה שבועות".
"השופטת שמטפלת בתיק קיבלה את התוצאות, ולא מוסרים לנו כמובן מה התוצאות. אתה בסיטואציה כזאת חושב על הגרוע ביותר. אתה לא יודע למה לצפות. זאת אומרת, מה, אני אבוא עם התינוקת וייקחו לי אותה מבית המשפט? איך הדברים האלה עובדים בכלל? מה קורה פה?"
"אז אמרנו 'אנחנו לא לוקחים את הסיכון הזה', והפקדנו אותה אצל חבר טוב והלכנו לבד לבית המשפט, שחלילה לא ייקחו אותה. היו שם אני, בן זוגי, עורך הדין שלנו, עובדת סוציאלית והשופטת".
"היא יושבת מולנו והיא מבשרת לנו - 'אני מצטערת, אבל חזרו תוצאות הבדיקה הגנטית ואתה לא האבא הביולוגי. וקיבלתי גם את תוצאות הבדיקה הגנטית השנייה, ומסתבר שהם ההורים הביולוגיים'".
גם היום, שבע שנים אחרי, הוא מספר כי ההחלטה הייתה מיידית. ברור היה להם מה נכון לעשות. "זה היה רגע מאוד מאוד קשה. היא דיברה על זה שהיא בעצמה אימא, השופטת, ושבמשפט שלמה שמתנהל לה מול העיניים היא לא רוצה להיות שלמה המלך. אמרנו לה 'אנחנו חוסכים לך את הדילמה. אנחנו מוסרים את התינוקת'. לא הייתה שם עין יבשה בבית המשפט. השופטת בכתה, אנחנו בכינו, עורך הדין בכה, העובדת הסוציאלית בכתה".
"כמה ימים אחר כך תיאמנו פגישה בלשכת הרווחה, וזאת פעם ראשונה שהם, הזוג הטרי, הגיעו ופגשו לראשונה את התינוקת. זה קצת מוזר – איך אתה נותן ילד? אתה מסביר על המסמכים – היא קיבלה את החיסון הזה, ואוכלת ככה וככה פעמים ביום, עוד ארבעה ימים היא צריכה ללכת לטיפת חלב. ברמה היבשה זה פרטים טכניים".
"ומסרנו אותה. הם זוג חמוד, הם מקסימים. אין לי שום דבר רע להגיד להם, ולהפך. היה לנו חשוב מאוד שיידעו כמה שאנחנו מקבלים את ההורות שלהם במאה אחוז, ושחלילה לא ירגישו אשמים. 'אתם צריכים להיות שמחים ומאושרים, ויש לכם ילדה מקסימה, והיא לא ישנה הרבה בלילה אז הולך להיות לכם חיים קשים, אבל תהיו מוכנים, היא מהממת'". כשהם יצאו החוצה עם הסל-קל, עליתי הביתה וחשכו עיניי. אני קולט את בן זוגי מתפרק".
את הפרידה מהתינוקת הוא מתאר כפרידה מקרוב משפחה שמת. התיאור כבד, מצמית. "זה ממש כמו לקיים לוויה. כולם יושבים שם במעגל ומדברים על התינוקת שיודעים שבעוד מספר ימים היא כבר לא תהיה איתנו. וזה שורט לך את הנפש".
הסיפור הזה טלטל את עולמם. הם חוו משבר עצום, ובסיומו יצא כל אחד מהם לדרך מקצועית חדשה. היום זה הפך לתחום העיסוק של ח'. הוא הקים סטארט-אפ שעוסק בזה. "אני בהכשרתי מהנדס ביו-רפואי ואז התחלתי לחקור את התהליך. הוא נמשך בין שלושה לחמישה ימים, מהרגע שעושים שאיבת ביציות, והוא עובר הרבה מאוד ידיים, והרבה דברים יכולים להשתבש בדרך".
"ואז הבנתי כמה התהליך הזה מורכב ומסוכן, וככל שהבנתי אותו יותר בעצם הבנתי שאפסו הסיכויים שלנו למצוא את הילד שלנו אם במקרה הוא נולד, או לא נולד. ואני זוכר שנכנסתי לאתר של הרשות לפריון הבריטית, שמפרסמים דוחות כל שנה, בניגוד לישראל, על הסטטיסטיקות של טיפולי הפוריות וכמה טעויות מתבצעות, ונדהמתי לגלות בעצם לראשונה שאני לא לבד, שבעצם אחד מכל 100 מחזורי פוריות – חוזרים עם טעות".
"ואמרתי – 'וואו, איך לא ידעתי מזה? איך זה שאנחנו צרכנים של תהליכי פוריות, ואף אחד לא יודע, ויש כאן טאבו מאוד גדול, ואף אחד לא מספר לי שיכולות להיות טעויות?' והקמתי את אותו סטארט-אפ שמקדם את הטכנולוגיה הזאת ומאפשר את אותו מכשיר, לשבת במעבדה ולאבטח את הדגימות עם ההרשאות המתאימות. הוא מחובר לענן, הוא מדווח לכל בעלי העניין שרוצים בדיווח הזה. עשינו ניסוי קליני מוצלח בארצות הברית. הוכחנו שההתקן הזה בטוח לשימוש. חייבים טכנולוגיות מסודרות, שגם יעזרו להם לאבטח את הדגימות, לבקר את התהליך, לייצר שקיפות כלפי כל המעורבים בעניין".
פרשת החלפת העוברים בבית החולים אסותא בראשון לציון הביאה אותם אלינו. דרכנו הם חשבו להעביר מסר לאם שילדה. שאלנו אותו - האם אתה משוכנע שיכולת לקבל את ההחלטה שקיבלתם גם בזכות העובדה שאתם לא אלה שנשאתם אותה בבטן? ושייתכן ואם הייתם נושאים אותה בבטן תשעה חודשים לא הייתם מגיעים לתוצאה הזאת?
לכך השיב ח': "נכון, אני לא נשאתי היריון. אני גבר, ואני לא מבין בתהליכים האלה. כנראה באמת קורים איזשהם תהליכים הורמונליים, שגורמים לך ולילד להיקשר. אנחנו בחרנו למסור את הילדה עם כל הצער שבדבר, משום שהבנו שהסיכון שאנחנו ניקח כמשפחה, בכך שניאבק לשמור אותה איתנו, הוא בעצם עלול לסכן אותנו אפילו יותר, כי ייתכן שבסוף, אתה יודע, אנחנו עלולים להפסיד וניאלץ למסור אותה".
"וככל שעובר הזמן אנחנו נקשרים אליה יותר, והפרדה תהיה כואבת יותר, גם בעבורנו וגם בעבור הילדים שלנו. מה, כשהיא תגדל אתה לא תספר לה את המקורות שלה ואת הזהות שלה? זה שקר גדול מדי. אי אפשר להכיל את זה, זה רק הורס מבפנים. אתה חושב שההורים האלה ירפו? הם לא ירפו. נולדה ילדה, ויש להם זכות מלאה על הילדה הזאת".
"הכתבה כבדה", הם אמרו בסוף צילום הריאיון. "חשוב לנו שתהיה לה נימה אחרת. בסוף קמנו מהשברים, הרחבנו את המשפחה, התינוקת גדלה אצל הוריה הביולוגיים, ובעיקר יש סטארט-אפ שיכול למנוע את הטעות הבאה, הסבל הבא, ההתרסקות הבאה".
"הם שלחו לנו תמונות שלהם ואז ראינו איך היא נראית היום, ואתה מסתכל על התמונה הזאת ואתה רואה ילדה בת שבע עם אחותה הביולוגית ועם ההורים הביולוגיים שלה, גדלים ביחד, ואתה פשוט אומר: 'ואו, זה פשוט היה הדבר הנכון לעשות'".