ההגירה השלילית נמשכת, העוני מעמיק: תמונת מצב עדכנית של ירושלים, עיר הבירה של ישראל, בשנת 2022 מציירת מציאות עגומה. העיר הגדולה בישראל והמטרופולין השני בגודלו, סובלים מעוני שהולך ומעמיק כשמחצית מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני והמשכורת הממוצעת נמוכה בהשוואה לממוצע הארצי. מכון ירושלים למחקרי מדיניות מפרסם הבוקר את "השנתון הסטטיסטי לירושלים 2022" ואלו הנתונים שעולים מתוכו.
במטרופולין ירושלים חיים נכון להיום 1,373,000 תושבים. 951,100 מהתושבים מתגוררים בעיר עצמה והיתר בערים וביישובים הסמוכים. ירושלים לבדה מהווה עשרה אחוזים מכלל אוכלוסיית ישראל, כלומר אחד מכל עשרה ישראלים הוא ירושלמי. כך ירושלים שומרת בפער ניכר על מעמדה כעיר הגדולה בישראל: היא גדולה פי שניים מתל-אביב ופי שלושה מחיפה. אוכלוסיית המטרופולין גדלה בשנים האחרונות בקצב ממוצע של 2.3% מדי שנה, קצב גידול מואץ במיוחד נרשם בעיר בית-שמש וביישוב צור-הדסה.
ההגירה השלילית נמשכת
בדומה לערים גדולות אחרות בארץ ובעולם, מאזן ההגירה בירושלים הוא שלילי: כלומר יותר עוזבים את העיר מאשר מצטרפים עליה. בשנת 2020 הפער עמד על 7,800 לטובת העוזבים ובשנת 2021 היה מאזן ההגירה שלילי באופן חריג. על פי נתונים זמניים של הלמ"ס הוא עמד על 10,900 לטובת העוזבים. ניתן לשער כי השפעות הקורונה ובמיוחד הלימודים מרחוק במוסדות האקדמיים, השפיעו על ההגירה החריגה של תושבים רבים מירושלים לערים אחרות. 38% מהעוזבים את ירושלים עברו ליישובים אחרים בסביבתה ורואים בה את מרכז חייהם.
מספר הנכנסים הגדול ביותר לירושלים ב-2020 הגיע מהיישובים הבאים: בני ברק, בית שמש, תל אביב, ביתר עילית, מעלה אדומים, אשדוד וגבעת זאב. היישובים שאליהם עבר מספר העוזבים הגדול ביותר הם: בית שמש, תל אביב, ביתר עילית, לוד, גבעת זאב ובני ברק.
מהנתונים עולה כי בשנת 2021 מספר המועסקים בירושלים שלא התגוררו בעיר עמד על 83 אלף. מדובר בסדר גודל של אוכלוסיה של עיר בינונית כמו לוד או רעננה, המגיעים לירושלים מדי בוקר לעבוד, בנוסף לאנשים המגיעים לעיר לצורך לימודים, קניות, בילוי, תרבות וכו'. לשם ההשוואה, מספר האנשים המגיעים לתל אביב מדי בוקר לעבוד גדול פי שלושה (264,000 איש).
"המעבר של תושבים מירושלים ליישובי המטרופולין אינו ייחודי לעיר והוא מאפיין ערים גדולות כמו תל-אביב או ערים מרכזיות אחרות בעולם" ציין יאיר אסף-שפירא, ראש צוות מידע ונתונים במכון ירושלים למחקרי מדיניות. "ניתן לראות במגמה זו התפתחות טבעית של העיר ולכן נדרשת גם בניית תשתית שתוכל לשרת את תושבי המטרופולין כמו דרכי גישה ותחבורה נוחות, יצירת מקומות עבודה ועוד".
חצי מהילדים בעיר חיים מתחת לקו העוני
ירושלים ממשיכה להיות אחת הערים העניות ביותר בישראל, נתון קשה לעיכול הוא שיותר ממחצית מהילדים בירושלים חיים בעוני, 53 אחוזים שהם 206,900 ילדים. בשנת 2020 חיו מתחת לקו העוני 38% מהמשפחות בירושלים ו-43% מהנפשות (416,600). אחוז הילדים החיים מתחת לקו העוני גבוה מאחוז המשפחות החיות מתחת לקו העוני, כלומר – עוני הוא תופעה אשר רווחת במיוחד בקרב משפחות גדולות.
במשקי בית ירושלמים יש, בממוצע, פחות מוצרי צריכה מרכזיים. כך, רק ב-58% משקי בית בעיר היה חיבור לרשת האינטרנט (לעומת 73% בכלל הארץ), ורק ל-61% טלוויזיה (לעומת 86% בישראל). רק ל-55% ממשקי הבית בירושלים יש רכב אחד או יותר (לעומת 71% בישראל).
העוני בא לידי ביטוי גם בשיעור ההשתתפות הנמוך בתעסוקה, במיוחד בקרב הנשים הערביות והגברים החרדים בעיר. בקרב הנשים הערביות בירושלים שיעור ההשתתפות עמד על 26%, בהשוואה ל-82% בקרב הנשים היהודיות. ממחקרי עומק שערך מכון ירושלים למחקרי מדיניות עולה כי שיעור ההשתתפות הנמוך של הנשים הערביות קשור במספר גורמים, בהם: אי-הכרה בתארים אקדמיים ממוסדות פלסטיניים, היעדר תשתיות תומכות לאימהות עובדות במזרח ירושלים, היעדר ניסיון תעסוקתי, היעדר נטוורקינג, רמת שליטה נמוכה בעברית ובאנגלית וחסמים תרבותיים.
לדברי נטע פורזיקי, חוקרת במכון ירושלים למחקרי מדיניות, "במחקרים השונים עלה כי נשים צעירות ממזרח ירושלים בעלות השכלה גבוהה בשיעורים גבוהים ביחס לאוכלוסיות השונות אך הן פחות משתלבות בתעסוקה. יש אובדן של פוטנציאל תעסוקתי שלו היה ממומש המצב הכלכלי שלהן ושל משפחותיהן היה משתפר דרמטית. במחקרים עלה כי הנשים הללו היו רוצות להשתלב בתעסוקה, חרף החסמים, אך אינן מקבלות תמיכה מבית ולא מצופה מאישה נשואה להשתלב בעבודה".
השכר הממוצע בירושלים נמוך מהשכר הממוצע בארץ
בעוד שבכלל ישראל השכר הממוצע לגברים עומד על 13,700 שקלים, ובתל אביב על 17,300 - בירושלים הוא עומד על 10,600 שקלים בלבד. כך גם ביחס לנשים - ששכרן הממוצע בכל הארץ עומד על 9,300, ובירושלים רק 8,400. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא ענפי התעסוקה העיקריים בירושלים: 18% מהמשרות בירושלים הן בחינוך, בהשוואה ל-6% בלבד בתל-אביב (ו-13% ברחבי הארץ). 6% מבין המשרות בירושלים הן בענפי ההיי-טק, בהשוואה ל-17% בתל אביב ו-10% בארץ.
מבחינה דמוגרפית, 61 אחוזים מתושבי ירושלים הם יהודים ו39 אחוזים ערבים. למעשה, ערביי ירושלים הם חמישית מכלל הערבים שמתגוררים בישראל. במהלך השנים חלה ירידה בחלקה של האוכלוסייה היהודית מתוך כלל אוכלוסיית ירושלים, ובמקביל חלה עלייה בחלקה של האוכלוסייה הערבית. חלקה של האוכלוסייה היהודית בעיר ירד מ-74% בשנת 1967 ל-61% בשנת 2020. במקביל, חלה עלייה בחלקה של האוכלוסייה הערבית מ-26% בשנת 1967, ל-39% בשנת 2020. בשנים האחרונות, עם הירידה בשיעור הגידול של האוכלוסייה הערבית, תהליך זה מתמתן.
אחד מכל ארבעה חרדים בישראל – גר בירושלים
באשר לאופי הזהות הדתית, בשנת 2021 התגוררו בירושלים 257,000 חרדים, שהיוו 45% מהאוכלוסייה היהודית בירושלים. הדתיים היוו 23% והמסורתיים והחילונים היוו 29%. בנוסף, מתגוררת בעיר אוכלוסייה של 3,500 אנשים ללא סיווג דת, שרובם הגדירו את עצמם כחילונים. אוכלוסייה זו מורכבת בעיקר מעולים שלא הוכרו כיהודים.
ירושלים היא העיר שבה מתגוררת האוכלוסייה החרדית הגדולה ביותר בישראל. על פי אומדן לאוכלוסייה זו, שמבוסס על סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 התגוררו בירושלים כרבע (25%) מכלל החרדים בישראל. במזרח ירושלים - שהיה גם בשנה האחרונה מוקד לעימותים בין יהודים וערבים, מתגוררים רוב תושבי העיר.
מגמות הבנייה בירושלים, כמו ברחבי הארץ, מכוונות לבנייה לגובה. בשנה החולפת, 42% מהדירות שהחלה בנייתן בירושלים היו בבניינים בני 8 קומות ומעלה. נתון נמוך במעט ביחס לעשור האחרון שבו 46% מהתחלות הבנייה היו בבניינים גבוהים. אחוז זה נמוך גם בהשוואה לישראל (49%) ולתל אביב (65%). 3% מהדירות שהחלה בנייתן בירושלים היו בבנייה נמוכה, אחוז גבוה במעט בהשוואה לתל אביב (1%).
ד"ר חוה ארליך, ראש תחום תכנון ועירוניות במכון ירושלים למחקרי מדיניות, אמרה כי "לירושלים ייחוד אורבני מובנה שמחייב התייחסות תכנונית זהירה. מעבר להיותה עיר הררית שהטופוגרפיה בה מקשה על תכנון רחובות הליכתיים ועל מבנים מסיביים שישתלבו בסביבתם, לירושלים משמעות מיוחדת כעיר בירה וכעיר תיירותית ברמה בין-לאומית. כשמתכננים התחדשות עירונית בשכונות קיימות או מגדלים בצירים ראשיים, יש לשמור כל העת על קווי המבט והנגישות לאתרים הלאומיים, הקדושים והתיירותיים, ומבני הממשל השונים". סך כל שטח התחלות הבנייה בירושלים בשנה החולפת, לכל הייעודים, היה 973,400 מ"ר והוא היווה 6% משטח התחלות הבנייה בישראל. היקף הבנייה בירושלים היה גבוה במעט מזה שבתל אביב וגבוה באופן ניכר מזה שבחיפה.
במחקר נסקרה גם שביעות רצונם של התושבים מהעיר. רק 40% מהתושבים הביעו שביעות רצון ממצב תחזוקת הכבישים בעיר. מאחורי נתון זה מסתתר פעם ניכר בין שביעות הרצון של תושבי העיר הערבים - שרק 18% מרוצים ממצב הכבישים, ובין זו של הציבור היהודי, שם עומד הנתון המקביל על 58%. מהפארקים ושאר השטחים הירוקים בעיר מרוצים רק 28% מהתושבים - ורבע מהם מעידים שזיהום האוויר בעיר 'מפריע' או 'מפריע מאוד' מבחינתם.
אפשרויות הטיסה המוגבלות שעמדו בפני הישראלים בעקבות מגפת הקורונה הביאו לעלייה ניכרת במספר התיירים הישראלים שביקרו בעיר. בשנת 2021 נרשם שיא של כל הזמנים במספר האורחים הישראלים שהתאכסנו במלונות תיירות בירושלים: 683,600 אורחים. גידול של 181% בהשוואה לשנת 2020.
בשנים שקדמו למגיפת הקורונה, ירושלים הייתה יעד מועדף על תיירים מחו"ל. בעקבות סגירת השמיים וההגבלות הנוספות שהוטלו במהלך המגיפה חלה ירידה ניכרת במספר התיירים, והצטמצם חלקן היחסי של לינות התיירים מחו"ל מתוך כלל הלינות בעיר. בשנת 2021, הרוב המוחלט - 84% מהאורחים במלונות בירושלים היו ישראלים ו-16% היו תיירים מחו"ל. זאת לעומת שנת 2020 - אז המספר היה בדיוק הפוך, ורק 16% מהתיירים בעיר היו ישראלים.
בשנת 2021, המדינות העיקריות שמהן הגיעו התיירים מחו"ל שהתארחו במלונות בירושלים היו ארצות הברית (44%), צרפת (8%), סין (4%), גרמניה (3%) ובריטניה (3%).
"הנתונים בשנתון מראים כיצד גם כשכולם מדברים על המילים המפחידות 'הגירה שלילית', עדיין המטרופולין הירושלמי חזק מאד" אמר נשיא המדינה יצחק הרצוג והוסיף "חלק מהנתונים שבדו"ח השנה מדאיגים יותר, כמו הנתונים הנוגעים לרמת העוני, לפערים בין מגזרים שונים בעיר, ולמצבה הסוציואקונומי של ירושלים ביחס לערים אחרות בישראל. אבל, ירושלים היא עיר חזקה מאד ואין ספק שהגיוון הירושלמי מעצים ומצמיח את העיר, על אף האתגרים שהוא מביא איתו".
"אנו מבססים את ירושלים כעיר מטרופולין עם גידול משמעותי במספר החברות והעובדים המגיעים לעיר בכל יום. משרד ירושלים ומורשת בראשותי פועל ליישום החלטות ממשלה משמעותיות שמטרתן לחזק את העיר" הדגיש שר הבינוי והשיכון, ירושלים ומורשת, זאב אלקין. לדבריו "בתכנית החומש הקרובה בכוונתנו להפוך את ירושלים לבירת הביוטק והסטארטאפים בישראל. אנו עמלים כל העת לשלב בין ירושלים העתיקה לירושלים מתקדמת למאה ה-21״
ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות אמר: "הדוח מציג תמונת מצב רחבה ומעמיקה על ירושלים ויחד עם שאר מחקרי המכון, מהווה מסד ידע מרכזי המסייע לעירייה ולממשלה בתהליכי קבלת ההחלטות וגיבוש המדיניות ביחס לירושלים ולהבנת המורכבויות והרבדים השונים שהעיר מגלמת, זאת במטרה להביא לשיפור איכות החיים של כל תושבי העיר".