במוקד סכסוכי גירושים בין בני זוג נמצאים לרוב הילדים, אך לפעמים גם בעלי החיים שלהם נכנסים למשוואה. סיפורם של בני הזוג הזה ממרכז הארץ התחיל עוד בטרם נישואיהם, כשבן הזוג אסף גור כלבים נטוש והעביר אותו לאחותו.
לימים, ערכו בני הזוג מספר ביקורים בביתה של האחות, שאליהם התלווה גם בנה של בת הזוג מנישואים קודמים. מביקור לביקור התפתחה מערכת יחסים חמה בין הילד לכלב, ובשל כך הוחלט להעביר את הכלב לביתם של בני הזוג.
לבני הזוג נולד בן משותף, וגם הוא נקשר עד מאד לכלב. אלא שהאידיליה המשפחתית לא החזיקה לאורך זמן, ונישואיהם של השניים עלו על שרטון. נגד הגבר הוצא צו הרחקה עקב טענות האישה על אלימות מצדו, והוא עזב את ביתם המשותף.
לדברי עו"ד עינבר לב, שמייצגת את בת הזוג, במשך שמונת החודשים שבהם נותר צו ההרחקה על כנו, הגבר כלל לא התעניין בגורל הכלב, לא שאל לשלומו ולא ביקש לראותו. למרות זאת, הדבר לא מנע ממנו באחד הימים, כשהחזיר את בנם המשותף לבית האם, להעביר לרשותו את הכלב בטענה ש"התגעגע אליו". על פי הבקשה, לא הועילו תחינותיה הרבות של האישה וגם לא הסבריה, כי בנם הקטן, שמאוד קשור לכלב, לא מפסיק לבכות מגעגועים.
בתביעת "צו עשה" שהגישה נגד בן זוגה במסגרת סכסוכי הגירושים שלהם ציינה בת הזוג כי מהרגע שהכלב הגיע לביתהם החליטה בת הזוג לבצע הליך מסודר של רישום והעברת בעלות על הכלב, ושמה הוא זה שנקוב על השבב האלקטרוני שהוחדר לגופו של הכלב.
עו"ד עינבר לב הגישה בשם האישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה דחופה למתן 'צו עשה' - במסגרתו ביקשה להשיב אליה את הכלב ולקבוע, כי יישאר בבעלותה הבלעדית. במסגרת הבקשה נטען כי האישה היא זו שטיפחה את הכלב, והיא זו שהוציאה אותו לטיולים יומיומיים, והיא זו שלקחה אותו לטיפולים רפואיים ודאגה למזונו ולכל מחסורו. היא גם ציינה כי מהרגע שהכלב הגיע לביתם, בת הזוג ביצעה הליך מסודר של רישום והעברת בעלות על הכלב, ושמה הוא זה שנקוב על השבב האלקטרוני שהוחדר לגופו של הכלב.
לעדות האישה, הגבר נותר אדיש לכלב, נהג להתעלם ממנו במכוון, התייחס אליו כאל קישוט, ולעיתים קרובות אף נהג בו באלימות. לדברי עו"ד עינבר לב, הגבר הרבה לבעוט ולהשליך חפצים לעבר הכלב, והאישה מצאה את עצמה פעמים רבות מגוננת בגופה על הכלב מפני זעמו של בעלה. "על כן, לדבריה, ברור הוא שהבעל משתמש בכלב כאמצעי סחטנות נגד האישה, ולו רק בשל כך יש להורות, כי הכלב יושב לאלתר לאישה, ויוותר בחזקתה", ציינה עורכת הדין.
בבקשה מצטטת עו"ד לב מהחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, הקובע, כי "לא יחזיק אדם כלב שגילו עולה על שלושה חודשים, אלא אם כן ברשותו רישיון בר תוקף להחזקת הכלב, שהנפיקה הרשות המקומית שבתחומה מתגורר דרך קבע בעליו של הכלב". לפיכך, טענה עו"ד לב, לא יכולה להיות מחלוקת, כי במקרה זה המבקשת היא בעליו הרשומים והחוקיים של הכלב. לדבריה, אמנם רישום הבעלות אינו תנאי בלעדי להוכחת בעלות על הכלב, אך עצם הרישום מלמד על לקיחת האחריות על בעל החיים, הן ביחס לזכויות והן ביחס לחובות.
לדבריה, הבעל לא יכול לדרוש מצד אחד 'זכויות', ומנגד לא לשאת בחובות הנובעים מבעלות על הכלב. בסיום הבקשה טענה עו"ד לב, כי טובת הכלב היא להישאר בחזקת האדם אשר חס עליו, מטפל בו ומקדיש לו את כל עולמו, וזוהי רק בת הזוג לשעבר.
לנוכח הגשת הבקשה המנומקת לבית המשפט לענייני משפחה, מיהר הגבר להחזיר את הכלב לבית האישה, והדיון בבקשה בוטל.