עדות מהגיהינום: לירון דרור, אימה של התינוקת גוני ז"ל שנרצחה בגיל 10 חודשים, חשפה לראשונה אמש (שבת) ב"חדשות סוף השבוע" את אירועי היום הנורא שבו ברק בן עמי שהיה בעלה, רצח את בתה הקטנה גוני ז"ל ותקף באלימות קשה אותה ואת בתה הבכורה.
"דואגת לשיקום ההרס הגדול שהרוצח הותיר בבת שלי" - אחרי שידור הריאיון: לירון דרור ענתה לשאלות שלכם
בוקר ה-6 במרץ 2020 מתחיל בבית משפחת בן עמי בהוד השרון, שם מתארגנים למסיבת פורים בגן של הבת הבכורה בת ה-3. בבית נמצאת גם התינוקת גוני, בת 10 חודשים. "הבוקר התחיל בריב על דברים קטנים", סיפרה לירון, או כפי שמתואר בכתב האישום: ויכוח קולני שנסוב בעניין התחפושות והאיפור של הפעוטה, ועל כך שלירון הותירה כלים בכיור.
"הוא התנפל עליי וחנק אותי - לא יכולה לנשום"
לירון סיפרה שבגן של הבת הבכורה החליטו שבאותו היום כולם יתחפשו לליצן. "אני זוכרת שציירתי לילדה על הפנים עם מכחול והוא כאילו סוג של רצה לעשות לי דווקא, והוא אמר לה 'תראי איך זה נראה, זה לא יפה לך', והוא ניקה לה את זה והיא התחילה לבכות. אז אמרתי לו 'למה אתה עושה לה את זה, למה?' אמרתי לה בואי, אני אצייר לך שוב. ואז שמתי את גוני על הספה לידי, נשענתי לקחת את המכחול וכשחזרתי הוא כבר התנפל עליי".
"הוא התנפל עליי והוא חנק אותי, לא יכולה לנשום. ניסיתי לשרוט אותו בפנים, נפלו לו המשקפיים, ניסיתי אפילו לבעוט לו בפנים, להרים את הרגליים ולבעוט, והוא - הר אדם. פיזית לא היה לי סיכוי מולו והוא חנק אותי כל כך חזק", תיארה לירון את רגעי האימה.
"הוא לא אמר כלום", הוסיפה לירון. "אני זוכרת שעבר לי בראש שמזה אין יותר בחזרה. אי אפשר להתנצל ולהגיד 'לא, אני מצטער'. אני זוכרת שאמרתי: 'אוקיי, אז זה הדבר'. ניסיתי להילחם איתו, באמת, ולא הצלחתי וכבר הפסקתי לראות. הכול היה שחור, העיניים היו פתוחות ולא שמעתי כלום - ואז אמרתי לעצמי: 'טוב, את לא מצליחה להילחם איתו, אז לפחות תיהני מהכמה רגעים שנשארו לך. בואי נראה את העולם הבא, על מה כולם מדברים'.
ריבים היו לאורך תקופה, גם לפני בוקר הרצח. "היו לו התקפי זעם. להגיד לך שהוא יגיע למצב שהוא דוקר אותנו? בחיים לא, סיפרה לירון. "פחדתי ממנו שהוא לא מספיק יתייחס לילדה כשהיא בוכה, אבל ברמה כזאת? לא. זה לא עבר לי גם לא בסיוט הכי גדול".
"הזעם היה יוצא על חפצים. הוא היה זורק טלפונים, מחשבים ניידים, שלטים", הוסיפה לירון. אך לטענתה הוא לא זרק אותם עליה, אלא "על הקיר, על הרצפה. היה מטיח את זה ברצפה, אבל עליי - לא".
לפני האירוע הופיעו נורות אזהרה שונות: "היו כל מיני דברים. סתם לדוגמה, היינו בנסיעה עם הבנות באוטו והיה בינינו ויכוח, והוא קילל אותי ודיבר לא יפה, ואמרתי לו 'אל תדבר אליי ככה!'", סיפרה לירון. "הוא התעצבן, לקח בקבוק סודה ופשוט את כל המים הוא שפך עליי. כאילו, 'איך את מעזה לענות לי, איך את מעזה לענות לי', ומה אמרתי לו? אל תדבר אליי ככה?"
"אני הייתי בהלם. אמרתי לו: 'תעצור את האוטו, אנחנו לא נוסעים לשום מקום', אז פתאום הוא משתנה. ואז הוא אומר 'אני מצטער, הידיים שלי רועדות, אני לא יודע מה אני עשיתי עכשיו. אני מצטער על מה שעשיתי', בכל פעם הרוטינה הזאת".
ואלו לא האירועים היחידים שהיוו סימנים. מכתב האישום למשל עולה כי הבעיות התחילו עם הלידה של הבת הגדולה. "הכרנו כמעט 6 שנים, זה לא התחיל מההתחלה. זה התחיל כפעם בחצי שנה, בן אדם מתעצבן פעם בחצי שנה... הוא טרק את הדלת ממש חזק ואני אומרת לעצמי 'אוקיי, יש אנשים שטורקים את הדלת'. ואז זה הלך ונהיה בערך בכל שלושה חודשים. ואז זה הלך ונהיה בכל חודשיים, בכל חודש, ואז בכל כמה ימים, אבל האינטנסיביות התחילה כשהילדות נולדו".
"אני יכולה להגיד היום בדיעבד שכל הסימנים שם"
במשפחתה של לירון, שגרה בסמיכות לה, ידעו לטענתה רק על חלק מהדברים: "הם היו רואים. הוא היה עצבני, לא היה מרשה שההורים שלי יחזיקו את הילדות. אלה דברים שהלכו ונהיו אינטנסיביים עם הזמן, זה לא התחיל ככה".
לפני הרצח זו הייתה תקופה מאוד קשה, הוא כל הזמן היה עצבני. אני זוכרת שאמרתי 'אתה צריך ללכת לטיפול'. הוא כל הזמן אמר 'לא, אני בסדר. את לא בסדר, תעשי את, את צריכה'. דיברתי גם עם המשפחה שלו, אמרתי לאימא שלו 'תגידי לו שהוא חייב ללכת לטיפול. תשכנעי אותו גם את כי אני לא מצליחה לשכנע אותו לעשות את זה והוא צריך את זה".
אותה השיחה בינה ובין אימו של הרוצח הייתה כמה ימים בלבד לפני הרצח. "הייתי רוצה לחשוב שאם באמת הוא אולי היה מגיע לפני זה לטיפול... הוא פשוט... הוא לא רצה. הוא לא הסכים, הוא לא הסכים. ועד שהוא כבר הסכים, הוא קבע טיפול ליום שלישי, והרצח היה ביום שישי שלפני".
"אני יכולה להגיד היום בדיעבד שכל הסימנים שם", סיפרה לירון, שלפי כתב האישום, ב-2017 בן עמי אמר שהוא ייקח סכין וישחט אותה. "זה היה כשהילדה הגדולה שלי הייתה חולה. הוא רצה לקחת את הילדה חולה לגן ואני לא הסכמתי. אמרתי לו שהיא לא מרגישה טוב, לא מתאים שהיא תהיה בגן, אני רוצה להשאיר אותה עוד יום בבית. והוא אמר 'לא. אני הולך לשים אותה בגן'. אמרתי לו 'טוב, אז תשים אותה ואני אלך ואני אוציא אותה', ואז הוא איים עליי, הוא אמר לי 'אם את תעשי את זה אני אקח סכין ואני אשחט...' לא זוכרת את המילים המדויקות".
לירון סיפרה כי באותו הרגע אמרה לו שהיא רוצה להתגרש ממנו: "לא אמורים לדבר ככה. לא אמורים להגיד אחד לשני אני ארצח אותך בסכין. היו כמה פעמים שאמרתי לו שאני רוצה להתגרש אבל בסופו של דבר לא עשיתי שום דבר, אפילו ברמה של לחפש עו"ד. נורא פחדתי להשאיר אותו עם הילדות. ידעתי שאם אנחנו מתגרשים, אני צריכה... איפשהו היה בי הפחד הזה".
"הוא דחף את גוני על הספה - דקר אותה"
ואכן, הפחדים והאיומים המשיכו עד ליום הרצח. לירון שהותקפה ניסתה להגן על עצמה ולהילחם בחזרה, אך ללא הצלחה. "כששחררתי את הידיים הוא ראה שאני זזה והוא נעמד מולי ואמר לי: 'את היום מתה, את היום מתה!'. הוא הלך להביא סכין מהמטבח במרחק כמה צעדים, והוא דקר אותי, לא זוכרת אם זה פעמיים או שלוש, בצוואר".
לירון סיפרה כי לא ראתה אותו מתקרב עם סכין: "הבנתי שהוא דקר אותי עם סכין כשהרגשתי את הכאב, כי הייתי בשוק, לא הצלחתי להזיז את הצוואר...". היא תיארה שלא הצליחה לצעוק לו להפסיק או לדבר איתו: "בזמן שהוא חנק אותי ניסיתי להגיד לו תיזהר על התינוקת, תירגע, מה אתה עושה. הייתי בטוחה שזו אני וזהו. ואני זוכרת שראיתי אותו... הוא דחף את גוני על הספה, דקר אותה. ניסיתי להגיע לגוני, ואז הוא דקר אותי עוד פעם. אני זוכרת... ולא יכולה לעשות כלום. תתארי לך מישהו דוקר אותך עם סכין, ואת לא...את לא יכולה לעשות כלום".
הגבילו לי את האשראי - לא יכולתי לשלם על המצבה של הבת שלי"
בן עמי ניסה לרצוח גם את הבת הבכורה בת ה-3. לאחר הפגיעה בה, היא אושפזה בבית החולים במצב אנוש, מורדמת ומונשמת, שם היא עברה ניתוח מציל חיים בעקבות החתכים והדקירות בכל הגוף. למרות גילה הקטן, היא זוכרת את היום הנורא והיא לא מנסה להסתיר את הפציעות והצלקות: "היא זוכרת. היא אומרת לי 'זה אבא עשה לך כואב', היא יודעת שאבא עשה לה כואב. אנחנו לא מתביישות בזה ואנחנו גאות ששרדנו, זה מה שאני רוצה להעביר לה. היא בעיקר מפחדת (מאבא שלה), מפחדת שהוא יבוא".
מאז שיצאו מבית החולים, לירון ובתה הבכורה החלו בהליך שיקום ארוך, פיזי ונפשי, ובמקביל, בסיוע עו"ד רותי אלדר, מתנהל מאבק ברוצח וברשויות, למיצוי זכויותיה. "יש כל מיני דברים שצריך לטפל בהם מול הרשויות, מולו, כל דבר פה זה מלחמה", סיפרה לירון שנתנה כדוגמה את הבנק. שם מתייחסים אל המקרה בדומה ל"גירושים רגילים".
"הגבילו לי את האשראי ל-500 שקל ולא אמרו לי שהם עושים את זה. הם רצו שהרוצח יאשר לי להשתמש בכסף. זה היה בדיוק ב-30 של גוני", תיארה לירון. "לא יכולתי לשלם על המצבה של הבת שלי. אני אומרת לעצמי, למה אני צריכה לעבור את זה? הייתה תקופה שבאמת חשבתי שאני נשארת בלי כלום. בלי יכולת לקנות אוכל לבת שלי".
בהמשך הגיעה גם תביעה להסדרי ראייה מול הורי הרוצח שביקשו לראות את נכדתם. "תחושות קשות. אני כל הזמן מרגישה שאני טובעת ואני דוחפת את הבכורה שלי כדי שהיא תהיה למעלה, מעל למים. אני כל הזמן מרגישה שיש עליי משקולות. במקום להתעסק בשיקום שלנו, אני צריכה להתעסק בבתי משפט, סידורים מול ביטוח לאומי, מול כל מיני דברים, זה קשה".
לפניות ללירון: Loving.memory.of.baby.goni@gmail.com
לרשות כל מי שמזהה נורות אזהרה וחשה בסכנה עומדים מרכזי הסיוע: מוקד 118 של משרד העבודה והרווחה - פעיל 24 שעות. קו הסיוע של ויצ"ו לנשים נפגעות אלימות 3980* ומרכז נעמ"ת למשפחה 9201*.