במשך 22 שנים אימו של ד' גידלה אותו לבד - אחרי שהשניים ננטשו על ידי האב במהלך ההיריון. היום הוא מורה, הסובל מנכות לאחר שידו נקטעה בתאונת טרקטור.
כשבגר, הצליח ד' לשכנע את אימו לגלות את זהות אביו שכל כך חסר לו במשך השנים. הוא מצא אותו, חידש עימו את הקשר, ולמרות משקעי העבר, השניים נקשרו זה בזה והפכו להיות משפחה נורמטיבית ואוהבת שגם התרחבה עם בואם של הנכדים. האבא, שלא היה חלק מחייו של בנו, הפך לסבא מעורב - עד שנפטר והשניים נפרדו פעם נוספת.
אחרי מותו של האב גילתה המשפחה שבמהלך עבודתו במשך עשרות שנים כטייס בתעשיות הביטחוניות, נדרש לכתוב צוואה למקרה של תאונה, שבהמשך אופסנה בארכיון ונשכחה. את אותה הצוואה הוא כתב כשהיה רווק ומצבו המשפחתי היה שונה בתכלית, לכן בחר בזמנו להוריש את כל רכושו לאחיו ואחיותיו.
מאז כאמור, חידש ד' את הקשר עם אביו ומשפחתו הפכה להיות מלאה וגדולה יותר. עם זאת, עניין הצוואה נותר פתוח ולכן נאלצו הצדדים להעביר את הדיון בנושא לבית משפט. כעת מתנהל בין הצדדים מאבק ירושה - הדודים, אחיו ואחיותיו של האב, טוענים שיש לקיים את הצוואה כפי שנכתבה לפני עשרות שנים, ואילו ד' טוען שלפי החוק הירושה צריכה לעבור באופן טבעי לילדים, וכי ברור שהצוואה שנמצאה כלל לא הייתה רלוונטית כבר למציאות חייו ומצבו המשפחתי של אביו המנוח.
לאחר דיון ארוך בבית המשפט, ממתינים כעת הצדדים להכרעת הדין. "הקשר עם אבא שלי היה קשר של אהבה שצמחה מתוך פצע עמוק", נזכר ד'. "הוא לא היה מאמין שמישהו יפגע בפצע שהחלים ויערער על הקשר בין אב לבן".
"יש מונח משפטי המתייחס לצוואה מסוג זה - 'צוואה שנשתכחה' - והוא מתייחס למצב שבו המנוח כתב צוואה שנים רבות לפני מותו ובמרוצת השנים שכח ממנה, למרות שנסיבות חייו השתנו לחלוטין - לרבות מצבו המשפחתי", מציין בא כוחו של ד', עו"ד בעז קראוס. "לרוב, צוואות כאלה מתקיימות, למרות שאלה לא מקיימות את כוונת המת ולא מכבדות את רצונו האמיתי. במקרים מסוימים בית המשפט יכול לפסוק שהצוואה לא תקפה, אך הפתרון הראוי לעיוות הזה הוא שינוי בחקיקה".