אחרי שנה שבה מיעטנו לצאת מהבית ויום זיכרון עצוב אחד שבו בתי העלמין עמדו כמעט ריקים, כעת פרויקטים שנועדו לשמר את זיכרון הנופלים יכולים לשוב לפעולה. אחד מהם הוא המיזם "בשביל הנופלים", שנועד להפגיש משפחות שכולות עם הציבור הרחב ולהכיר את סיפורם תוך כדי פסיעה בדרכים שבהן נערכו קרבות דרמטיים בהיסטוריה של מדינת ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בעקבות מגפת הקורונה, בשנה שעברה המיזם נאלץ לעשות הסבה למפגשים מרחוק דרך הזום והמשתתפים לא הגיעו לשטח. עכשיו המדריכים והמשפחות השכולות יכולים שוב להיפגש בשבילים ולשחזר את סיפורם של יקירהם שנפלו בקרב. כמו למשל סמ"ר רפנאל מוסקל ז"ל, לוחם בסיירת אגוז שנפל במלחמת לבנון השנייה במהלך פעילות להריסת מערך המוצבים והבונקרים שבנה ארגון חיזבאללה. בן 21 היה בנופלו.
"רפנאל רצה להיות בחוד, אז הוא התיישב למפקד... כשהוא רצה משהו - זה לא עזר לנו, הוא היה עקבי. היום קוראים לזה 'חופר'", מספרים הוריו, משה וריבה מוסקל. "אמר, אמר, אמר, חפר, חפר, חפר, השיג מה שהוא רצה".
"אז אמר לי המפקד ג'ינו: 'בסוף לא יכולתי, נכנעתי לו ושמתי אותו בתור נגביסט החוד'", נזכר משה. "ובתור שכזה בעצם הוא קבע את גורלו".
"תמיד הייתי אומרת לו: 'אני מאחלת לך שאת כל הצבא 'תעבור בלי שתצטרך להשתמש בכל הידע שרכשת", מספרת האם. "לצערנו, במשימה הראשונה שהוא השתתף בה, המלחמתית, אז הוא לא חזר ממנה". בהמשך הוסיפה: "וזה לא נהיה קל יותר משנה לשנה, כל שנה אני מתקרבת אליו, מקצרת את הזמן שאנחנו לא נפגשים. זו הדרך שלי להתמודד עם זה".
בפרויקט "בשביל הנופלים" לוקחים חלק גופים שונים - כמו אגף נפגעים בצה"ל, הקרן הקיימת לישראל והמשרד לירושלים ומורשת. "המיזם הזה של הסיורים מביא את הפן של החיים, את הפן של מה שיש, את היופי של הארץ הזו, את החיבור לארץ", מציינת ריבה. "ובדרך זאת גם מחבר לאנשים צעירים, שחיו פה, שגדלו פה, שאהבו את הארץ, כמו הבן שלנו".
"אין תחליף לפסוע בשביל עצמו, לפסוע במקומות עצמם ולחוש את השטח", אומר רוני נומה, יו"ר "בשביל הנופלים". "השנה, בסופו של דבר אנחנו לא יכולים ללוות את המשפחות לטקסי יום הזיכרון, רק המשפחות הגרעיניות יכולות להגיע לבתי העלמין. בסיורים האלה אנחנו בכל זאת משתתפים יחד איתם בתוך מסע הזיכרון וזה אולי קצת מקהה טיפה את הכאב".