אחרי חודשים ארוכים של עליות וירידות ברמות התחלואה בקורונה, אתמול (ראשון) הוסרה חובת עטיית מסכה בשטחים פתוחים. למרות שחובת עטיית מסכות בחללים סגורים נותרה בעינה, עם הסרת האכיפה חלה גם שם התרופפות גדולה וניתן לראות פחות ופחות אנשים שמקפידים על עטיית מסכות במטרה להגן על עצמם ועל הסובבים אותם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בביקור אתמול בנמל התעופה בן גוריון למשל, ניתן היה לספור בקלות את הנוסעים שהקפידו לעטות מסכה בכלל וכזו שתכסה גם את הפה וגם את האף בפרט. הבודקים הביטחוניים בתורים בכניסה העירו על כך, אבל בטרמינל עצמו ובדיוטי פרי לא ניכרה כל הקפדה בקרב הנוסעים ואף בקרב נותני השרות השונים.
שוחחנו עם פרופ' יובל פלדמן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחה לאתיקה התנהגותית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שהסביר שזהו אכן מעבר מאוד מאתגר מבחינה התנהגותית, וכיצד נכון לעשות את המעבר הזה: תוך שמירה על שקיפות, מסרים ברורים, הטלת קנסות מחושבת ואפס עמימות.
- זמינות מסכות: לחייב אספקה/מכירה של מסכות בכניסה לחללים סגורים כגון סופרמרקטים ובתי עסק. סביר שיותר אנשים ייצאו מהבית ללא מסכות ויתקלו בצורך רק בכניסה למקומות
- הקורונה עדיין כאן: פלדמן מציע להסביר בצורה שקופה כי המציאות אמנם השתנתה בעקבות הירידה בשיעור התחלואה, כך שניתן להרשות עצמנו לוותר על עטיית המסכות בשטחים פתוחים, אבל מקדם ההדבקה אינו נמוך מספיק עבור חללים סגורים. אם באמצעות החיסונים והקפדה על המסכות בחללים הסגורים נצליח להביא למצב בו התחלואה תיעלם כליל, גם מגבלה זו תוסר.
- אכיפה חכמה: על המדינה להבהיר לציבור כי ההיענות לכללים חשובה, בין היתר באמצעות תגבור האכיפה גם במרחבים סגורים. עד כה מרבית הדוחות ניתנו במרחבים פתוחים, שנוחים יותר למשטרה. האכיפה בחללים סגורים תהיה הרבה יותר מאתגרת עבורה, אך גם תחייב את השוטרים להתמקד בדיוק במקומות בהם פוטנציאל ההדבקה גבוה יותר.
- הגברת אמון הציבור ע"י הסבר מנומק לשינוי במדיניות: מסר קצר וברור, בעדיפות כזה המבוסס על מידע מחקרי על חשיבות עטיית המסכות גם במצב של שיעורי תחלואה נמוכים. לדבריו, להסבר חשיבות גבוהה בהגברת האמון במקבלי ההחלטות ומכאן להשגת שיתוף פעולה. אחד הנזקים הגדולים לאמון הציבור ביחס לעטיית המסכות הייתה העובדה שבתחילת המגפה ארגון הבריאות העולמי הודיע כי המסכות אינן מועילות. בדיעבד הסתבר כי ההמלצה נבעה מהחשש למחסור במסכות לצוותים הרפואיים. הנזק לאמון הציבור היה עצום, ונתן פתח לתיאוריות קונספירציה רבות.
- הטלת האחריות על בעלי המקומות הסגורים: אם בזמן נתון, מרבית האנשים באותו חלל סגור לא יעטו מסכה, תיווצר במהירות רבה נורמה חדשה של אי עטיית מסכות וכל אחד מן הנוכחים יסיק כי הסיכוי שיאכפו ביחס אליו את הכללים הוא קטן מאוד. הפתרון הוא להטיל את האחריות על בעלי החללים – בעלי אולמות האירועים, גבאי בית הכנסת, מפעילות בתי הקולנוע, מנהלות הסופרמרקטים ובכלל המקומות שמקבלים קהל. באופן זה, בעלי המרחבים הסגורים יהפכו למפסידים העיקריים מאי עטיית המסכות ויקפידו לאכוף נורמות התנהגות. לצד זאת, חשוב במקביל להאציל סמכות לבעל העסק לאסור על כניסה של אנשים שאינם מצייתים לכללים.
- כללים ברורים ואפס עמימות: חשוב לדאוג שלא תהיה שום עמימות בהגדרה סביב מקומות "חצי פתוחים", כמו למשל, אולם אירועים וגן אירועים או מסעדה הנפתחת לחצר, כדי למנוע מצב של פרשנות שתשרת את האינטרס של אנשים להיות ללא מסכה. מחקרים מוכיחים שכשנותנים לאנשים שיקול דעת - הם יבחרו את הפרשנות הנוחה להם, ממש בדומה לכללים שניתנו לגבי שהות של מספר אנשים שיכולים להיות בחללים סגורים במהלך ימי המגפה.