ניכר שסוף השבוע הזה היה חריג גם עבור מי שראה הרבה דברים במהלך הקריירה שלו כראש המכון לרפואה משפטית. ד"ר חן קוגל, שאנשי המכון שבראשו הוא עומד טיפלו בגופותיהם של 45 נספי האסון במירון, מספר ל-N12 על השעות הקשות שבהם התבררו ממדי האירוע ועל עבודת הזיהוי הקשה שבסופה לוויותיהם של הקורבנות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"רק עכשיו אנחנו מתיישבים, חושבים ומסיקים מסקנות", הוא מספר היום ונאנח. "כבר ב-1:30 בלילה, בלילה שבין חמישי לשישי, קיבלתי טלפון שבישר לי על האסון. בהתחלה אמרו לי 15 הרוגים, ואז עלה המספר ל-20 נספים, ולאט לאט התבררו הממדים של האירוע. הגעתי בבוקר למכון בשעה 07:00, וב-11:45 הגיעו שלוש גופות ראשונות. בשעה 12:30 נכנסה כבר משאית עם הרבה גופות, ואחר כך הגיעה עוד אחת".
"מטבע הדברים, אנשים קצת משתנים לאחר המוות, ולכן עדיף שלא לזהות לפי הכרות אישית", הוא מספר על הליך הזיהוי. "לכן באירועים רבי נפגעים הגופות עוברות שורה של תחנות במכון. לקיחת תביעת אצבע, לקיחת דגימות DNA, בדיקת סיטי ובדיקה חיצונית ע"י רופא שיראה ויבדוק אם ישנם סימנים חיצוניים שיכולים לסייע בהליך הזיהוי. את הסימנים האלה אוספים בעיגון נתונים, ובד בדד בסיוע המשטרה, המשפחות של נספים מעבירות נתונים על הנפטר שהיה עוד בחיים, למשל סימני זיהוי, שיניים ודגימות DNA, ואז שיש לנו את הנתונים שנלקחו מן הנפטר ואת הנתונים שנלקחו במהלך התשאול מבני המשפחה, ועושים את ההצלבה".
כתבות נוספות על האסון ב-N12:
האסון במירון: אחיו של ידידיה חיות ז"ל שחזר
האסון בהר מירון: השאלות הקשות על ההיערכות לאירוע
"כמו אזור מלחמה": העדויות הקשות מהאסון במירון
משתנה נוסף שהקשה על הליך הזיהוי ואילץ לזרז אותו היה השבת, שעמדה להיכנס: "ההליך היה מאוד מהיר, ללא תקדים בשל כניסת השבת. במקומות אחרים הליך כזה באירועים כאלה יכול לקחת ימים. הצוות עבד בטורים גבוהים ובמקסימום יכולת". לדבריו פעלו במהלך האירוע במתחם המכון לרפואה משפטית יותר מ-200 איש: "עובדי המכון והעובדים הסוציאליים מהעיריות השונות שהגיעו לתמוך, אנשי משטרה, מז"פ וחקירות שמתשאלים את המשפחות, אנשי אבטחה ואנשי זק"א תל אביב שמאוד עזרו לנו".
על זעקות השבר של משפחות הנספים שהגיעו למכון לזהות את יקירם אמר: "בגלל המבנה של המכון, מה שקורה זה שהחדר שבו מתבצע הזיהוי נמצא בלב המכון. אתה בעצם עובד ושומע במקביל את זעקות השבר, הכאב וההתפרקות של המשפחות". גם אופי הפגיעות של הנספים היה חריג: "זה היה דיי ברור ממה אנשים מתו באסון. אנשים מתו מחנק, אנשים לא הצליחו להרחיב את בית החזה שלהם כדי לנשום ולהכניס אוויר, ואם יש לחץ על בית החזה, בגלל צפיפות או בגלל שאנשים נרמסים אי אפשר להרים את בית החזה ולנשום".
אלא שמתוך הלחץ והמהירות, נפלה גם תקלה חמורה במהלך מסירת גופת הנער ידידיה חיות ז"ל, שלא הגיעה ליעדה הנכון. "אנחנו עוד לא יודעים איך זה קרה - אבל נעשה תחקיר", הוא מצהיר. "ברור שזה אירוע מצער שלא היה צריך לקרות. אנחנו עדיין לא יודעים איפה זה קרה. אנו צריכים לבדוק אם הזיהוי או הרישום לא היו נכונים, או שאולי היה בלבול בין האמבולנסים משום שיצאו מכאן הרבה אמבולנסים תוך זמן קצר. אולי הרישום המשטרתי לא היה נכון?. מוקדם לדעת. אין ספק שזה לא היה צריך לקרות והנושא ייבדק".
קוגל בוחר לסכם באזהרה לקראת האירוע הבא, בתקווה שלא יגיע: "זה היה אירוע מאוד קשה, אבל זה הביא את המערכת לקצה היכולות מבחינת הדרישה לעמוד בלוחות זמנים שהם כמעט בלתי אפשריים. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על האירוע הבא - בתקווה שהוא לא יקרה, איך נעמוד אם חס ושלום יהיו יותר נפגעים, או להתכונן להצהרה על האפשרות שלא נעמוד בלוחות הזמנים. אני חושב לדעת להיערך למקרים הבאים ולהבין את היכולות והמגבלות".
נציין שגם הנשיא ריבלין ביקר הבוקר במכון לרפואה משפטית והודה לאנשיו על עבודתם המסורה. "היממות האחרונות דרשו מכם כוחות נפש עזים. הבנתם את הרגישות העצומה שכרוכה באירוע האסוני הזה ואת הבעייתיות שכרוכה בהלנת המת", אמר ריבלין. "בזכות המסירות והנחישות שלכם, אפשרתם למשפחות להביא את יקיריהם למנוחת עולמים בצורה מכבדת ובהתאם להשקפת עולמם".
