סיפור חיים כמו של משה לוי לא שומעים כל יום. הוא נולד בתוניסיה בשנות ה-60, אחיו ואחותו הקטנים נהרגו בהפצצה של הנאצים במלחמת העולם השנייה, בגיל 8 נותר כבר יתום מאב. את בית הספר התיכון לא סיים. במלחמת יום הכיפורים איבד את ידו וגם כמעט את חייו. ברגעי קרב קשים הוא מצליח לגרום למצרים לסגת וזוכה באות הגבורה מצה"ל. מאז הוא הצליח לפרוץ גבולות, להרוויח מיליונים ולפגוש שועי עולם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כשהמלחמה החלה משה בדיוק עבר תאונת דרכים, והיה פצוע וצולע. זה לא הפריע לו להתעקש ולהתגייס, להגיע לחזית. הוא לחם בזחל"ד עם עוד 12 חיילים ושיירה של זחל"דים דומים בדרך אל מעוז בודפשט בציר הפלסטיק בסיני.
במהלך קרב איום, שבו רבים מחבריו ללחימה מאבדים את חייהם, מאבד משה את ידו ובמעשה גבורה של ממש גורם למצרים לסגת. "מתחילה אש תופת של טילי סאגר, מארב מצרי מתחיל לטווח ולהוריד כלי אחר כלי", הוא מספר. "אני הייתי כלי שני-שלישי, ואני חוטף טיל בזחל, והנהג אומר: 'מוישה, פרסתי זחל, לא יכול לנוע'. ובכל כלי כבר היו או הרוג או פצוע. בעצם, שיתקו את הכלים. אמרתי למקלען: 'תפתח באש, וחבר'ה, היכון להסתערות'. הוא אומר לי: 'מוישה, אני לא פותח באש, יש לי שני ילדים, אני לא רוצה למות'".
ברגע הזה מחליט משה לקום בעצמו. ההחלטה הזו, עומדת לשנות את חייו. "איך שאני מרים את היד עובר טיל, חותך לי את היד באזור המרפק. היד נופלת והטיל ממשיך ומתפוצץ בים". היה נדמה לו שהכל אבוד באותו הרגע, שחייו עומדים להיגמר. "לפחות לפני שאני מת אני הולך לפוצץ את העמדה הקיצונית", הוא נזכר ברגעים הקשים. "לקחתי רימון רסק 26, פתחתי אותו עם השיניים, העפתי את השיניים הקדמיות. פתחתי והחזקתי את הרימון".
מדמם וקטוע יד בגלל הטיל, צולע בגלל התאונה, חסר שתי שיניים קדמיות בגלל נצרת הרימון ששלף איתן, משה מתחיל לצעוד בסוג של מעשה התאבדות היישר אל המארב של החיילים המצרים. הוא גלגל את הרימון ממש מעל העמדה שלהם. הוא התפוצץ ומשה חטף כמה רסיסים בעצמו, וגם כמה כדורים. המצרים מן הסתם התרשמו מכושר הלחימה ומעוצמת המכה והחליטו לסגת. הפעולה של משה הצילה את החיים של מי שנשארו. על המעשה ההרואי הזה זכה משה לוי בעיטור הגבוה ביותר שמעניק צה"ל, עיטור הגבורה.
הנער בלי הבגרות סיים תואר בהרווארד, האיש בלי היד עשה רישיון צלילה, ואפילו טיס. הוא ניהל את חברת מגל מערכות ביטחון, ואחר כך את חברת "TECHNOLOGEIS SAFEGUARD", ואז גם קנה אותה, חברה שמאבטחת מתקנים רגישים כמו כורים גרעיניים ובסיסים צבאיים. וכך, האיש שהחל את החיים עם מעט כל כך, הפך לאדם אמיד מאוד שנפגש עם מנהיגי העולם: קלינטון, טראמפ, הרבי מלובביץ' וגם בנימין נתניהו. "הוא עשה הרבה למען מדינת ישראל", הוא מחווה את דעתו על ראש הממשלה. "אני הייתי מצדד בנוסחת הבחירות האמריקאית, שתי קדנציות ושילכו הביתה".
היום, בגיל 75, הוא עדיין עולה על מדים ומרצה לחיילים על מה שעבר עליו. עם הכסף הגדול שעשה הוא תורם לארגונים שונים כמו לעמותת השריון בלטרון. ואחרי ילדות של עוני החליט גם להגשים את החלומות הפרטיים שלו – אוסף מכוניות יוקרתיות שהסיעו מנהיגים ואומנים; קנדי, אלביס, סינטרה, לנון ועוד רבים אחרים. בארץ בלבד יש כ-40 מכוניות, בארה"ב יש נוספות.
"כל מה שעשיתי לאורך החיים זה לא היה להוכיח שום דבר לאף אחד, זה היה להוכיח לעצמי שאני יכול"' אומר משה. ומה גיבור ישראל חושב על מצב המדינה היום? "אני לא חושב שמדינת ישראל הייתה במצב יותר גרוע ממה שהיא היום. אני מקווה שלא תהיה מלחמה, אבל אם תהיה מלחמה אני לא יודע באיזו דבקות במטרה יצאו להילחם הימנים והאשכנזים והדתיים והחילונים. אני לא מבין מה קרה לנו. מה קרה למדינה הזו? התפוררה לגמרי".