פיי סוקניק
זו פנייה ישירה לאימהות החרדיות, אלה שמקבלות הודעות על כך שהחיידרים (תלמודי תורה, א"מ) נפתחים, ושהגיע הזמן להחזיר את הילדים ללימודים. זו פנייה לאימהות, שלא הרבה טורחים לפנות אלינו. הרי אנחנו אמורות לקבל את ההנחיות של "סוגרים" ו"פותחים" ולומר אמן, כי מה אנחנו בסך הכול - כולה נשים, שלא מבינות ולא אמורות להכריע בסוגיות שלמעלה מאיתנו. אבל בינינו, אנחנו הרי יודעות את האמת.
כשקיבלנו את הילדים שלנו - אחרי תשעה חודשי הריון ולידה, קיבלנו אחריות על בריאותם, על מצבם הרוחני והנפשי, ועל שמירת החיים לפי תורת החיים - ואנחנו לא יכולות לזלזל בה. נכון, זה קשה כשכולם בבית, ואנחנו צריכות לעבוד. זה קשה כשיש מינימום תעסוקה, ואין סמארטפונים, סרטים או מחשבים. זה קשה שהלמידה מרחוק מתבצעת בחצאי שעות בטלפון. והניתוק מהחברים, מהכיתה ובכלל.
כולנו רוצות לחזור לשגרה, ולהצליח להתרכז. ויאללה, שיחזרו כבר לבתי הספר ולחיידרים ושיהיה לנו קצת שקט, חצי יום בבית. ובכל זאת, אני פונה אליכן האימהות, שיודעות מה זו מגפה, שיודעות שאם לא שומרים על ההנחיות ולומדים בכיתות קטנות בצורה צפופה, סיכויי ההדבקות עולים בצורה משמעותית. אתן יודעות שלשמור על בידוד בבתים - קשה עד בלתי אפשרי. אתן יודעות וקוראות בדיוק כמוני על השלכות אפשריות של קורונה על מתבגרים צעירים (פגיעה בפוריות בהמשך, חלילה).
אתן יודעות מה המשמעות של הדבקות בקורונה בהיריון (הפלות, לידות מוקדמות ולעיתים גם סכנת חיים). אתן יודעות, שבשכונות החרדיות - הדבקה "קטנה" עלולה להביא לחולים רבים. אתן מכירות את אלה שהחלימו מקורונה ועדין לא התאוששו, ואתן יודעות בדיוק כמוני שאנשים סביבנו נפטרו בגלל הקורונה. בגלל ההדבקה וחוסר השליטה. אתן יודעות שצריך לעשות הכול כדי למנוע עלייה נוספת בתחלואה, בתוך הבתים שלנו ולידם.
יש לנו כוח בידיים, כמה שהוא נראה קטן ומצומצם. יש לנו יכולת בחירה אם לשלוח את הילדים שלנו לחיידר כשאנחנו עוצמות עיניים, אוטמות אוזניים ומתעלמות מהמידע כל הזמן. יש לנו יכולת להרים טלפון למורים, לרבנים ולמנהלים ולברר בדיוק איך הילדים שלנו אמורים ללמוד כשחוזרים: עם קפסולות? עם שמירת מרחק? או עם צפצוף אחד גדול על הבריאות של כולנו.
"אתן לא לבד. אלפי אימהות יושבות בבית ודואגות בדיוק כמוכן. במקום שאין מנהיגות ברורה - תהיו אתן המנהיגות הראויות של המשפחה שלכן. תפעלו לשינוי, אל תשלחו את הילדים"
אם אתן מקבלות תשובות שמשביעות את רצונכן אז קדימה: תורת חיים בצורה של שמירת חיים רק תסייע. אך אם התשובות שאתן מקבלות מזלזלות בכן, ברצון שלכן לשמור על הבריאות של הסובבים שלכן ןבידיעה העמוקה שלכן לגבי "ונשמרתן מאוד לנפשותיכן" - אל תשלחו את הילדים שלכן. לפני שהם רכוש של קהילה כזו או אחרת, הילדים הם שלכן. אתן קבלתן פיקדון, אל תרשו שישתמשו בו בצורה כזו בצורה שעלולה לפגוע בו, בכם, בהורים שלכם או בשכנים המבוגרים.
תזכרו, אתן לא לבד. אלפי אימהות יושבות עכשיו בבית בדיוק כמוכן ודואגות אבל לא חושבות שיש להן זכות דיבור או מה לומר. ואני כאן בשביל לבקש מכן להיות האישה הנכונה במקום הנכון ולא לשתוק. במקום שאין מנהיגות ברורה, תהיו אתן המנהיגות הראויות של המשפחה שלכן. המנהיגות שאתן בכל נושא שקשור לילדים שלכן.
אם כולנו לא נפחד להרים את הטלפון הזה, לברר בדיוק איך ומה עומד להיות. אם כולנו לא נפחד לומר שאם מזלזלים בבריאות של כולנו - הילדים שלנו נשארים בבית. לפחות אנחנו, כשנעמוד לפני ריבונו של עולם, נוכל לומר בצורה ברורה: "ידינו לא שפכו את הדם (המיותר) הזה". ואנחנו כאימהות נוכל לומר: את הפיקדון שבידיים שלנו שמרנו בצורה הטובה ביותר, שלא יינזק בעצמו ושלא יזיק לאחרים.
שפי חריטן
כמו כל עם ישראל אני עוקבת בדאגה אחר התנהלות המגפה בארצנו הקטנה. כאישה חרדית שעובדת בתקשורת - קשה שלא להתערבב רגשית מול המתקפה על המגזר שבו אני חיה, מול החשש האמיתי של התנהלות בנושא חיי אדם. אנחנו מגזר שאמון על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". עוקבים אחר דברי רבנים - מהם איננו רוצים לסור, מול פחד אמיתי על חיי יקירינו.
הקולות שנשמעים מבתי הרבנים עוברים דרך מסננת. יצאה כביכול הוראה מבית הרב חיים קניבסקי, אך הרב גרשון אדלשטיין מורה בשקט לפתוח קבוצות קטנות בבתים. המצב מבלבל ואין הנחיה גורפת וברורה. אני חושבת שזה בדיוק הזמן שבו הקב"ה מנסה אותנו בקשר ישיר איתו. לכולנו יש לב, שומע, מרגיש. כל אימא צריכה לשבת עם עצמה ולהבין מה היא מרגישה.
הבן שלי לומד בישיבה בעיר אדומה. הוא בבית כבר כמעט חודשיים. קשה לי כמו לכולם, אבל יותר קשה לי לחשוב על לשלוח אותו לישיבה במצב כה מבולבל. עוד כתבות על השלכות חדשות של הקורונה (דוגמה קטנה: פגיעה בפוריות) וכשקיבלתי הבוקר מייל מהישיבה שמחר נפתח זמן חורף - שלחתי מייל בתגובה: האם יש אישור לפתוח ישיבה עם פנימייה? מחכה לתשובה. השאלה היא לא מתוך התרסה חלילה אלא מתוך דאגה אמיתית.
האמינו לי, מי כמוני רוצה כבר את השגרה שלה. רוצה לראות ילדים קמים בבוקר והולכים ללימודים. אני אימא במשרה מלאה, עובדת במשרה מלאה, מורה פרטית בבית במשרה מלאה ואין לי דקה לעצמי מחודש מרץ 2019. אבל יש לנו בחוץ מגפה ויש לנו בבית משפחה לשמור עליה. קוראת לכולם לא לזלזל בחיי אדם, לשמור על ההנחיות הנדרשות ולהפעיל שיקול דעת אישי. מקווה כמו כולם שנקבל הנחיות ברורות מתוך בתי הרבנים - בלי פילטרים ובלי בעלי עניין. ושנהיה בריאים ושלמים.