הלוחמות ששומרות על הגבול הדרומי: בקיץ 2011 היו על גבול מצרים פיגועים קשים, כשהבולט שבהם - פיגוע שבו חוליית מחבלים חצתה את הגבול ופתחה באש לעבר אוטובוס שעשה את דרכו לאילת על כביש 12. באירועים אז נרצחו שישה אזרחים ונהרגו שני לוחמים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בעקבות אותם אירועים, הוקם גדוד "איתם" בחיל האיסוף הקרבי, ששומר מאז על הגזרה הארוכה ביותר בצה"ל - גבול מצרים - מדרום רצועת עזה ועד אילת. זה גדוד שהיה פעם מעורב והפך לנשי בלבד ומי שפיקדה עליו בשנתיים האחרונות היא סגן אלוף ענבל מן, שאליה וללוחמות שלה התלווינו לסיור מיוחד בגזרה.
"היו לפניי בנות שפרצו את הדרך - הן עוררו בי את ההשראה ואני חושבת שאני עוד לבנה בדרך", סיפרה בצניעות סא"ל ענבל מן המפקדת היוצאת של גדוד איתם - גדוד איסוף קרבי שכל כולו על טהרת הנשים.
מן, שנולדה וגדלה בחיפה, טענה שהנוף המדברי קסם לה מהרגע הראשון: "יש פה משהו קסום במקום הזה שמשלב גם מתח מבצעי גבוה וגם נוף מדהים, חוויה שאין אותה במקומות אחרים".
הגדוד החל ככזה ששילב בין גברים לנשים אך כעת הגברים היחידים בו הם "אנשי המפקדה והמנהלה שבעצם נותנים את המעטפת לפלוגות המבצעיות, לתצפיתניות, ללוחמות, כדי לבצע את המשימות שלהן", הסבירה מן על חלוקת התפקידים השונה ממה שהתרגלנו. "זאת התקדמות".
"כל לוחמת ותצפיתנית כאן מבינה שעל הכתפיים שלה מוטלת האחריות לתת את המגע הראשון בעין עם האויב", סיפרה המג"דית על הכוננות המתמדת שבה נמצאות החיילות שלה בגיזרה שרק נראית פסטורלית ושלווה. "כשמתחילים לעבוד כאן ומשרתים פה שירות צבאי בהגנת הגבול הזה מבינים איזה פוטנציאל גבוה יש לפעילות פח"עית".
מפקדת צוות בגדוד סג"ם שרה סוליי שיתפה בתגובות שנחשפה אליהן במהלך שרותה כלוחמת: "למה לנסות להיות כמו בנים? זה בעיקר מה ששואלים אותנו. אני עונה שאני יודעת שאני מסוגלת לעשות את התפקיד הזה כמו שצריך, ואני לא סתם פה".
"קודם כל זה היה החלום שלה"
לקראת טקס הפרידה ממנה, הגיעו בני משפחתה של סא"ל ענבל מן - בעלה כפיר, הילד הבכור אורן שבן 8, אילון שבן 6 וחצי ובארי בן השנתיים. "כשהתחלתי תפקיד הוא היה בן 4 חודשים, תינוק קטן בעריסה", סיפרה מן על בארי.
עבור הבעל כפיר, מה שחשוב זה שענבל הגשימה את חלומה: "אני חושב שהדבר הכי מדהים בעולם - קודם כל זה היה החלום שלה, אני חושב, מאז שהכרתי אותה, ואנחנו אוהבים להגשים חלומות. וענבל הגשימה את החלום שלה להיות מג"דית. מבחינתנו, עמדנו בזה ביחד".
"אני לא הייתי מגשימה את החלום הזה בלי כפיר", שיתפה המג"דית. "אי אפשר לעשות תפקיד כזה משמעותי בחיים, שתופס את מרכז החיים שלך שנתיים ואפילו לפעמים יותר, בלי תמיכה כזאת גדולה מהבית, של בעל כזה מקסים, שפשוט הקפיא את הקריירה שלו ועזב את העבודה שלו לפני שנתיים, שם אותה בצד".
בטקס הפרידה ממנה הודתה מן על הזכות לפקד על גדוד נשי: "זכות גדולה נפלה בחלקי לפקד על הגדוד המגדרי היחיד בצה"ל המושתת על הכוח הנשי - תצפיתניות ולוחמות איסוף הנמצאות בחזית, בהגנה על גבולה הדרומי של מדינת ישראל".
לילדיה ולבעלה מסרה: "אוהבת אתכם, ועכשיו אהיה גם לצדכם". לאורך התפקיד הרגישה מן הרבה רגשות אשמה לגבי המשפחה: "היו הרבה רגעים שהרגשתי שאני אימא לא טובה, הרגשתי שאני נכשלת במשימת האמהות, רגעים קשים".
מבחינתה, לא רק לנשים יש מצפון לגבי המשפחה: "אני חיה עם מג"דים, וגם להם יש רגשות אשמה, גם גברים שמתנתקים מהמשפחה ומסתכלים על האישה ועל הילדים ולא רואים הרבה את הבית, אין לי ספק שהם מרגישים כמוני".
כעת סגן אלוף ענבל מן המג"דית יוצאת להפסקה של לימודים, אבל לגבי העתיד היא לא פוסלת אפשרות שבה נראה לראשונה רמטכ"לית: "אם זה מתאים, ואם יהיה, אז כן".