76 שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, שורד השואה הירש ליטמנוביץ' חטף התקף לב במהלך ביקור באושוויץ וניצל. ליטמנוביץ', כיום בן 89, נולד בדרום פולין בעיר בנדין, שחלק ניכר ממנה הפך לגטו. בגיל שמונה הוא נשלח עם משפחתו לאושוויץ, בטרנספורט האחרון מהעיירה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

ג'נין ליטמנוביץ', בתו, סיפרה ל-N12: "היה לו מזל, אם ניתן לקרוא לזה כך, ובאושוויץ הוא נלקח לניסויים של ד"ר מנגלה יחד עם 11 ילדים נוספים. בכך ניצל ממחנה ההשמדה". בתו הוסיפה כי לאחר סיום המלחמה אביה שוחרר ועבר לבית יתומים בצרפת, שם גדל עד גיל 18: "את מרבית חייו הבוגרים הוא חי בפרו ושם אנחנו הילדים נולדנו. רק יותר מעשרים שנה לאחר מכן עלינו לארץ, אבל אבא נשאר בפרו". 

בינואר האחרון, לראשונה מאז המלחמה, החליט הירש להשתתף בטקס יום השואה הבינלאומי, אליו הוזמן על ידי רון לאודר והארגון למען זיכרון 'אושוויץ-בירקנאו'. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוא חוזר לאושוויץ - 76 שנים אחרי המלחמה. הבת שלי, הנכדה שלו שמתגוררת בפולין, הגיעה להשתתף בעצרת - ובכך היינו על אדמת אושוויץ 3 דורות צאצאים לניצול שואה", מספרת בתו.

הירש ליטמנוביץ' עם הצוות הרפואי בפולין
הירש ליטמנוביץ' עם הצוות הרפואי בפולין

לדבריה, יום לפני הטקס, הם הגיעו לסיור במחנה ושם קיבל התקף לב: "מיד הזמנו אמבולנס, הפרמדיקית הפשילה את חולצתו וכשהיא ראתה את המספר על היד שלו, היא החלה לבכות". משם הוא הובהל לבית החולים, שם התגלתה אצלו מחלה בעורקי הלב. לדברי בתו, הרופאים באושוויץ הצילו את חייו. "בלילה הוא לא הצליח להירדם וסיפר לי שהוא פוחד לישון לבד, משום שהזיכרונות חוזרים אליו", תיארה בתו. "למרות זאת, הוא לא מתחרט על הנסיעה. בשבילו זו הייתה חוויה והיה לו חשוב לחזור לשם ולספר את הסיפור".

מכיוון שלא היה מוכן להישאר בבית החולים בפולין, הוא הוטס לישראל והועבר לאשפוז במחלקת הלב בבית החולים שערי צדק המנוהלת על ידי פרופ' מיכאל גליקסון, שם עבר צנתור וטופל על ידי ד"ר ירון אלמגור, מנהל יחידת צנתורי לב. "שום דבר לא הכין אותי לקראת מה שקרה: ראיתי איש חיוני כבן 90, שאלתי אותו איך אני יכול לעזור והוא ענה לי משפט שעדיין מהדהד לי בראש: 'באתי לפה כי קיבלתי התקף לב באושוויץ'", סיפר ד"ר אלמגור. "אחרי שהוא אמר לי את זה, הוא הראה לי את המספר על היד".

הירש עם הנינה גילי בסוק
הירש עם הנינה גילי בסוק

ד"ר אלמגור סיפר כי בתום הצנתור הוא שאל אותו איך הוא מרגיש. הירש בתגובה אמר לו שהוא מרגיש מצוין והוסיף שהוא מחפש רופא בשם מרין, בן של מישהו שהיה איתו במחנה הריכוז. כך התברר שמנכ"ל בית החולים שבו הירש התאשפז בישראל, הוא הנכד של שכניו לעיירה, שעברו יחד את זוועות השואה והיו שותפים לדרך בטרנספורט לאושוויץ.

"האיש הזה היה על הטרנספורט עם סבא וסבתא שלי"

פרופ' עופר מרין, מנכ"ל בית החולים שערי צדק, סיפר כי משפחתו של אביו נלקחה לאושוויץ בטרנספורט האחרון מהעיר בנדין. "סבתא שלי שכנראה הבינה את הסכנה – הצליחה להבריח את הילדים, אבי ואחותו. כעת מסתבר שסבי וסבתי הגיעו לאושוויץ יחד עם אותו ניצול שאושפז בבית החולים שאני מנהל", סיפר.

לדבריו, "מדובר באדם לא צעיר שחטף התקף לב, כך שבהחלט ניתן לומר שהוא שבר פעמיים את הסטטיסטיקה: הוא מהבודדים ששרדו את אושוויץ ומהבודדים ששרדו התקף לב כזה בגיל לא צעיר. בשני המקרים הסיכויים היו אפסיים והוא ניצח אותם פעמיים". פרופ' מרין דיבר בהתרגשות על המפגש המיוחד עם הירש: "בשבילי זה היה רגע מאוד מרגש לפגוש אותו, האיש הזה היה בעצמו על הטרנספורט האחרון יחד עם הסבא והסבתא שלי, אותם לא זכיתי לראות".

מנכ
מנכ"ל שערי צדק פרופ' עופר מרין פוגש את הירש ליטמנוביץ'|צילום: טל חרס, שערי צדק

כיום הירש מתגורר בבית אבות במודיעין ונאלץ להתמודד עם הקשיים שהביאה עמה מגפת הקורונה. בתו מספרת כי היא ואחיותיה לא יכולות לבקר אותו בשל המצב, אך עושות כל שניתן כדי לשמור עמו על קשר. "הוא לוקח את המגיפה בפרופורציות ואומר 'עברתי דברים קשים יותר בחיים, אני לא מרגיש כלוא'. הוא בטח לא מאבד את התקווה", הוסיפה.

הירש, שאינו דובר עברית, ביקש למסור: "השואה לא הייתה מתקיימת אם הייתה מדינה ליהודים. הסיבה שלנו  להמשיך להילחם זה שיש לנו את מדינת ישראל. בתור יהודי שחי את מרבית חייו בגולה, אני מבין שמאוד חשוב שאף פעם לא נשכח את ארץ ישראל, ולצד זאת שלא נשכח לעולם שהייתה שואה, כדי שאירוע כזה לא ישוב עוד".