מרכיבים את פאזל המגילות הגנוזות: חוקרים מאוניברסיטת ת"א יחד עם רשות העתיקות פיתחו שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. השלמת "פיסות הפאזל" של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות.

לעדכונים נוספים ושליחת שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

המחקר פורץ הדרך, שארך כשבע שנים, שופך אור חדש על המגילות ממערות מדבר יהודה. תוצאות המחקר מתפרסמות היום (שלישי) ומאמר בנושא המחקר יופיע בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער.

ממצאי המחקר:

1) התגלה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות בקומראן. מגילות שהובאו מחוץ למערה כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עם המגילות.

2) התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.

3) ניתוח השושלות הגנטיות השונות של החיות שמהן יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה.

צוות רב-תחומי מאוניברסיטת תל אביב, בהובלתם של פרופסור עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופסור נועם מזרחי מהחוג למקרא ופרופסור מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה, אשר פעל בשיתוף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות, פרופסור דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב, פענח את הדנ"א של החיות שעל עורן נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה.

מערות מדבר יהודה (צילום: שי הלוי, רשות העתיקות)
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

הצוות השתמש בניתוח הקירבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים. "יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה", הסביר פרופ' רכבי והוסיף: ״בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל״.

מגילות מדבר יהודה ומשמעותו של האתגר

מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס, סוג קדום של נייר שיוצר מצמח הגומא ונודע גם כצמח הפפירוס, שהתגלו החל משנת 1947 - רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. כיום, מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.

מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמעט 1,000 מגילות, שרובן הוסתרו במערות קומראן ערב חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. אתגר מרכזי נוסף היה לנסות ולהבין עד כמה הספרייה של מערות קומראן משקפת את כלל העולם הרוחני בימי סוף בית שני, או שמא מדובר באוסף בלתי-מייצג של קבוצה אחת, בני כת יוצאת דופן שרוב החוקרים מזהים עם האיסיים - קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני, שבמקרה הגיע לידי החוקרים.

חוקרי אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות ליד המגילות (צילום: אוניברסיטת תל אביב)
חוקרי אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות ליד המגילות|צילום: אוניברסיטת תל אביב

פרופ' רכבי הסביר את משמעות האתגר: "דמיינו שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ועוד ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק, אם בכלל, מהספרייה הזאת על ישראל רבתי?". כמו כן, רכבי תיאר איך הצוות הבדיל בין מגילות שמאפיינות את הכת המסוימת לבין מגילות אחרות וכך גילה כי הן מייצגות כנראה תפוצה רחבה יותר. "ריצפנו את הדנ"א העתיק של עורות בעלי החיים שמהם יוצרו חלק מן הקלפים", אמר רכבי.

מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות פנינה שור מדגישה את חשיבות המחקר: "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20".

לאור המורכבות הרבה החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מספיק מידע מדנ"א עתיק - תוך כדי סינון קפדני של זיהומים אפשריים ותיקוף סטטיסטי של הממצאים. באמצעות שיטות אלו החוקרים הצליחו להתמודד עם האתגר שמציבה העובדה שחיות אינדיבידואליות מאותו המין, למשל שתי כבשים מאותו עדר, הן כמעט זהות זו לזו ואפילו גנומים של מינים שונים, כמו כבשים ועיזים, דומים מאוד.

אחד הקלפים ממגילות מדבר יהודה (צילום: שי הלוי, רשות העתיקות)
אחד הקלפים ממגילות מדבר יהודה|צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

זיהוי מיני החיות מלמד על ריבוי הנוסחים של ספרי המקרא ופותח צוהר להבנת העולם הרוחני של החברה היהודית בימי הבית השני. פרופ' רכבי מציין כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר התגלתה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה.

"כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין", אומר פרופ' רכבי.

פרופ' רכבי הדגים את השימוש בשיטה החדשנית: "שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו".

שחזור של אחת המגילות (צילום: שי הלוי, רשות העתיקות)
שחזור של אחת המגילות|צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

"מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר", רכבי הוסיף והסביר את חשיבות הגילוי: "לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".

פרופ' מזרחי הסביר: "מאז שלהי העת העתיקה ישנה האחדה כמעט מוחלטת של הטקסט המקראי, ספר תורה בבית כנסת בקייב יהיה זהה לספר תורה בסידני עד לרמת האות. לעומת זאת, בקומראן אנחנו מוצאים באותה מערה גרסאות שונות של אותו הספר".

"אלא שבכל מקרה כזה מתעוררת השאלה: האם ריבוי הנוסחים הוא עוד אחד מסממניה החריגים של הכת שכתביה נמצאו במערות קומראן? או שהוא משקף תופעה רחבה יותר, המשותפת לכלל החברה היהודית בימי הבית השני?", פרופ' מזרחי מסביר את כל התהיות שעולות.

"הדנ"א העתיק מספק את ההוכחה ששתי מגילות ירמיה, השונות זו מזו בנוסחן, הגיעו מחוץ למדבר יהודה. תפיסת הסמכות של הטקסט המקראי – שנתפס כתיעוד דברי אלוהים – הייתה שונה בתקופה זו מן ההשקפה שהשתרשה לאחר חורבן הבית. בעידן המעצב של היהדות וראשית הנצרות, הוויכוח בין הכתות היהודיות נסב סביב הפירוש הנכון של המקרא, לא על הניסוח ולא על צורתו הלשונית המדויקת", הוא הסביר.