אלה ימים קשים. וקשים מאלה עוד יגיעו. אנחנו במלחמה כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה. מלחמה שכמוה עוד לא ידענו, לא מול אויב בשר ודם כי אם מול נגיף חמקמק ומתוחכם. אבל גם במלחמה הזו, כמו במלחמות שהכרנו בעבר, צריך לשמור על כללים בסיסיים, וחשוב מכך, שנשמור על מסגרת החיים שלנו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בהקשר הזה כדאי להיזכר בדברים שכתב בזמנו הנשיא ברק בפסק הדין שדן בבקשת השב"כ להתיר עינויים בחקירות: "לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה".
המאבק בקורונה מביא אתו צורך חיוני להתחקות אחר מסלול ההדבקה. זה האיום הגדול ומתבקש לכאורה להתחמש בכל הארסנל שעומד לרשותנו כדי לצמצם את ההדבקות. כמו כן הגיוני שמול ערך השמירה על חיי אדם נדרשת הקרבה של ערך הפרטיות. גם זה מובן. אבל השאלה הגדולה היא עד כמה ואיך מתקבלות ההחלטות.
לא סתם הקדישה הממשלה שעות ארוכות לדיון בהיתר לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים לאסוף מידע על חולי קורונה. מעניין במיוחד שדווקא האגף הימני בהובלת השר סמוטריץ' היו אלה שביקשו להטיל עוד ועוד מגבלות. הם הבינו מיד את המשמעות המעשית של ההחלטה והיו אולי מוטרדים מההשלכות לגבי חלק מהציבור שלהם, אבל זה לא רלוונטי.
גם נתניהו שב ואמר שמדובר בצעד חריג ובדיון עצמו ביקש לוודא ששמו מספיק "שלייקס" כדבריו על התקנות שהלכה למעשה מאפשרות לעשות שימוש במידע מהסלולרי שלנו ושל כל מי שהיה בסיבת אדם חולה קורנה. עד כדי כך שראש השב"כ הוציא הודעה חריגה כדי להבהיר שהוא מודע לבעייתיות ולהבטיח שהשב"כ לא יתחיל לרגל על האזרחים.
דווקא לכן אפשר היה לצפות שינהגו בעניין בזהירות. במתינות על פי הספר. יאפשרו לרשות המפקחת, הכנסת, לעשות את עבודה. שנהיה שקטים ובטוחים שהשימוש הזה בנשק הלא קונבנציונלי בעליל באמת נדרש ומופעל ברגישות המתבקשת. אלא שכאן קרה בדיוק ההפך.
מרוץ נגד השעון ודריסת הפיקוח הפרלמנטרי
הנה השתלשלות העניינים: אחרי שהשרים אישרו עקרונית את התקנות במשאל טלפוני ראשון בצוהרי יום שני. סביב השעה 14:00, הן הועברו על פי דרישת היועץ המשפטי לממשלה לוועדת החוץ של הכנסת - הועברו זה מוגזם, למעשה נשלחו במייל. אולי בתקווה שבלהט האירועים, בכל זאת נערכו באותו היום להשבעת הכנסת החדשה מישהו לא ישים לב.
אבל בוועדת החוץ הבינו במה מדובר. יושב ראש הוועדה ח"כ גבי אשכנזי כינס מיד את ועדת המשנה, זימן את כל הנוגעים בדבר, והתחיל במרוץ נגד השעון כדי להספיק ולדון בעניין לפני שהסמכות שלו תפקע. עם השבעתה של הכנסת חדשה בשעה 16:00, כלומר פחות משעתיים לדיון בנושא כה רגיש ומשמעותי. לכן אשכנזי הודיע כי הוועדה החליטה לא לאשר ודרשה דיון נוסף.
במקביל החל אשכנזי במהלכים כדי לכנס במהירות ועדת חוץ חדשה שתוכל להידרש לסוגיה במהירות המתבקשת. כולם מבינים שזו שעת חירום אבל משום מה לנתניהו אצה הדרך ותוך שימוש בשריד מימי המנדט, באישון לילה אישרו השרים במשאל טלפוני את מה שהוגדר כתקנות לשעת חירום. תוך דריסה מוחלטת של פיקוח פרלמנטרי.
למחרת יסביר היועץ המשפטי לממשלה שעקיפת הכנסת נעשתה בשל דחיפות העניין. אבל זו בדיוק הנקודה. בכל מלחמה תמיד הכל דחוף. תמיד הכל נועד לצורך חיוני ותמיד מדובר בחיי אדם. ועדיין יש תהליכים מובנים וכללים ברורים (כינוס הקבינט למשל) שנועדו להבטיח שגם כשהתותחים רועמים או במקרה הזה הנגיפים משתוללים אין לגוף אחד, בוודאי לא לממשלת מעבר, כוח בלתי מוגבל שביום שאחרי עוד עלול להתהפך עלינו.
לא היה קורה כלום אם היו מחכים עוד יום או יומיים כדי לאפשר לכנסת לעשות את עבודה ולא פועלים במה שיכול להיתפס כמחטף. כגודל הפגיעה בפרטיות, ככה הייתה צריכה להיות הזהירות בהליך האישור. כמו שאמר השופט ברק, האיזונים והבלמים מהם מורכבת הדמוקרטיה הם ורק הם תעודת הביטוח שלנו. שנוכל לקושי, פעם מול אויב כמו חיזבאללה או אירן ופעם מול נגיף מסתורי. ימים קשים מאלה עוד צפויים לנו. וכדי שנצא מהם בריאים ושלמים, חייבים להגן בכל מחיר גם על הדמוקרטיה.