השאלות שלכם - והתשובות של רוני דניאל
האם צפוי סבב בעקבות התקרית הבוקר, עם גופות המחבלים?
כל הזמן צפוי סבב, אבל לא מעריך שיהיה סבב גדול. הג'יהאד האיסלמי מקבל הנחיות מאירן וזה ארגון קטן ואלים - אבל אני לא רואה אינטרס שלו לעשות אירוע רחב. גם הם מבינים את יחסי הכוחות ומה צפוי להם, ולכן אני מעריך שלא יהיה סבב. אולי פה ושם איזו רקטה או כמה בלונים, אבל לא יותר מזה.
איך אתה מצליח לדווח בצורה כה מציאותית מול המציאות המורכבת?
תודה על המחמאה. לעתים אתה יושב באולפן 50 שניות, ומה שיש מאחורי זה זה הרבה מאוד עבודה של ללמוד, להכיר ולראות. שבוע שעבר, למשל, עשיתי סיור גדול ברמת הגולן - לא עשינו עם זה שום דבר, אבל אתה לומד מה יש, מה התוכניות וכד'. כל זה מזין אותך, כך שאתה יכול לתת פרשנות שנשענת על עובדות ומציאות. אני מקווה שאני מצליח לעשות את זה.
האם חמאס מנסה לאלץ את ישראל להגיע לעימות כולל, או דווקא להמשיך לשלם לו?
סינוואר, למשל, מדבר על כלכלה יותר ממלחמה. הוא לא חובב ציון ונשאר אויב מר, אבל זה לא אינטרס שלהם. חמאס מבין מצוין שקשה לו להחזיק קרוב לשני מיליון פלסטינים בתנאים קשים, אז הם בהחלט רוצים הקלות. יש מי שמכנים את התשלומים האלה "פרוטקשן" - אני לא מתחבר לביטוי הזה. התשלומים נועדו לאפשר להגיע להסדרה. הסדרה פירושה שלא יורים ולא מפריחים בלונים ומאפשרים חיים נורמליים - וישראל, מצדה, נותנת הקלות אזרחיות משמעותיות. אם נגיע למצב הזה, אני מעריך שמשני צדי הגבול האזרחים יהיו מרוצים.
האם ליברמן עשה טעות כשגילה שראש המוסד יצא לקטר כדי להזרים כסף לחמאס?
אני חושב שזה היה מיותר. אני חושב שעדיף לנסיעות והפעילויות האלה להישאר שקטות, לא צריך לנפנף עם כל מיני מהלכים שראוי להם להיות חסויים. הוא אמר את מה שאמר ואנחנו בתקופת בחירות, אז הלשונות של הפוליטיקאים משתחררות וכולם אומרים דברים שלא נכון היה להגיד אותם. לא צריך להתרגש מזה יותר מדי, אבל גם לא להתפעל מההתנהלות הזאת.
האם העובדה שאין ממשלה קבועה פוגעת באינטרס הביטחוני?
כן. הרמטכ"ל לקח כמה החלטות משמעותיות ביחס לתוכנית העבדה הרב-שנתית כדי לאפשר לתוכניות להתגלגל. האם זה טוב לאורך זמן? לא. צריך להגיע כבר לממשלה ולתהליכים של בניית כוח בצה"ל - לכל הדברים האלה חשוב שתהיה ממשלה יציבה. זה לא קורה וזה פוגע, אבל לא מסכן את ביטחון המדינה.
איך הגעת לתפקיד?
אני כבר לא זוכר איך נכנסתי בדיוק לתחום, זה היה לפני די הרבה שנים. בגדול עבדתי, התאמצתי מאוד, זה בהחלט עבודה קשה. אנחנו נראים חייכנים על המסך, אבל מאחוריו יש הרבה מאוד עבודה קשה. זה פשוט מעניין אותי ואני אוהב את מה שאני עושה, לא רואה את עצמי עושה דברים אחרים בתחום הזה של העיתונות - וחשבו שאני טוב, אז נתנו לי להיות פרשן. יש לי רקע צבאי, הייתי מג"ד במילואים, אני מכיר את המציאות הביטחונית דרך הרגליים, הידיים והאבק. אם זה עוזר ואתם מרגישים נוח עם זה, זה משמח אותי.
האם אתה אוהב את תחום הסיקור שלך?
בהחלט. זה לא תחום שאפשר לעבוד בו אם אתה לא אוהב אותו - כי זה לילה ויום ושבת וחג, וטלפונים כל הזמן. אי אפשר לעשות את זה כלאחר יד ויש פה לא מעט אחריות, אנחנו עוסקים בחיים של חיילים, אז צריך להיות ענייני ושקול, וגם לא לחפות על תקלות חמורות, כמו שהיה עם גיוס החרדים.
כמה זמן תימשך הסחבת בעניין רצועת עזה?
עד שיהיה מישהו בישראל שיהיה מוכן לקבל החלטות קשות. אין החלטות טובות או רעות - יש החלטות שצריכות לנבוע מתוך תפיסת האינטרס הישראלי. מדינת ישראל לא גיבשה עד היום אסטרטגיה כוללת ורחבה בהקשר של עזה - מה אנחנו רוצים מהאנשים שם? האם נכון לתת להם כלכלה יותר טובה? אני חושב שכן, אבל על יד זה יש נבוט גדול מאוד, וככה צריך לנהל את העניין הזה. אין החלטה אחת, יש תהליכים - ונדמה לי שלישראל יש הרבה טקטיקה ואין לה כל כך אסטרטגיה בנוגע לרצועת עזה. את זה צריך לקבוע הקבינט, והצבא יבצע.
האם נפגעה ההרתעה בעזה?
צריך תמיד לשים ליד המילה "הרתעה" - מפני מה. הם לא מורתעים לירות מדי פעם, אבל כן מהאפשרות של מהלך צבאי כולל ורחב לתוך הרצועה, כמו בצוק איתן. כל עוד הם משחקים על הקו הזה, הם בסדר - כי ישראל לא יוצאת לשום מהלך דרמטי שמביא הרס רב על הרצועה. אז יש הרתעה, אני חושב שהם לא רוצים להגיע למצב הזה - אבל עד אז הם מנסים דרך התקריות האלה לסחוט עוד ועוד הקלות.
האם יש תוכנית לכיבוש מלא של הרצועה?
יש, אבל האם ישראל צריכה לפעול למיטוט שלטון החמאס? כי אז תבוא השאלה מי יבוא במקום החמאס. יש שם ארגונים פחות סימפטיים ממנו. אז לצורך מה לכבוש לחלוטין את הרצועה? לאיזו תכלית? ונגיד שכבשנו - עכשיו מה? נשארים שם? מטפלים במים ובביוב של ג'בליה? מה זה ייתן לנו? כמו שאמרתי קודם - צריך אסטרטגיה. צריך לבחון את שאלות היסוד, ומזה לגזור את הטקטיקה. אני לא מציע לאף אחד לחשוב במובנים של "למוטט את החמאס", זה לא אירוע של כמה ימים - אלא מה עושים אחר כך, ואיך. יהיו לזה מחירים, ואני לא בטוח שנכון ללכת לדבר הזה.
באילו ערוצים פועלת ישראל להשבת הנעדרים הביתה?
זו פרשה עגומה וכואבת. בסוף או שהם פה, או שלא. האם עושים מספיק? התשובה היא כנראה לא, משום שהם עדיין לא איתנו. האם צריך לעשות? בהחלט כן, השאלה היא מה. אני לא רואה פתרון קל לדבר הזה, ודאי לא בדמות כוחות גדולים של צה"ל שנכנסים לתוך הרצועה. יכול להיות שדווקא ההסדרה, שתרגיע מעט את הדם החם משני הצדדים, תעזור. עוד הערה: ישראל שיחררה עד היום אלפי מחבלים רוצחים, בשביל לקבל את שליט - וסינוואר רוצה את אותם המספרים. הוא לא מוכן לקבל 10-15 איש, הוא רוצה את מה שקודמיו קיבלו לכן זה אירוע כואב וקשה. אני יודע להגיד בוודאות שזה אירוע שמטופל כל יום, העובדה שלא מצאו פתרון אין פירושה שלא מתעסקים בזה.
איך פועלים מול האיומים של הג'יהאד והחמאס לירות על תל אביב?
הם מאיימים, ובסדר - יש להם יכולות לשגר גם לעבר תל אביב. מול האיומים האלה צריך לשים קיר, נבוט כבד, ואם זה יקרה - לפעול באגרסיביות עד הסוף. האם זה ירתיע אותם? מי שאין לו מה להפסיד, קשה לייצר לו הרתעה. הציבור שם נואש, הארגונים נואשים, ואין להם מה להפסיד. לכן צריך ללכת בנתיב האזרחי המקל, ובמקביל גם לנקוט ביד קשה מבחינה צבאית.
האם צפויה לנו מערכה בשתי חזיתות בו זמנית - צפון ודרום - והאם צה"ל ערוך לכך?
כן, הצבא ערוך לדבר הזה. הוא מתאמן לזה, ומזהה שזו אפשרות. אני חושב שהצבא מספיק גדול וחזק בשביל לעמוד בשתי החזיתות. ברור לגמרי שהחזית הצפונית היא יותר מורכבת וקשה, היא תחייב הרבה יותר כוחות - גם אוויריים וגם יבשתיים. אבל זה בהחלט משהו שישראל תנסה להימנע ממנו ככל יכולתה. במציאות המורכבת הזאת צריך לנווט את הצבא - וזה מה שעושים. שום דבר לא מובטח, אבל מתאמצים.
האם אהבת את החיקוי בארץ נהדרת?
את האמת - לא כל כך ראיתי. אני קצת נבוך מלראות את עצמי בטלוויזיה, גם בחדשות אני לא רואה כל כך. אבל זה בסדר - אנחנו עוקצים על ימין ועל שמאל את כולם, אז להם בוודאי מותר, מה גם שזו תוכנית מצוינת.
השאלות שלכם - והתשובות של גיא פלג
כיצד להערכתך יסתיים משפט נתניהו?
אני לא מעלה על הדעת שראש ממשלה יכהן ובמקביל מנהל את המשפט שלו. נכון שיש פיתרון ונתניהו יוכל לבקש שחרור מחלק מהדיונים - ייתכן שמחלק משמעותי - אבל אני חושב שדווקא הרצון שלו יהיה לשבת באולם, להביט בעיניהם של עדי המדינה, אנשים שהוא משפיע עליהם, מהלך עליהם אימים. ייתכן שירצה לסייע לעו"ד שלו בשאלות, לכן אני מעריך שלא ייעדר. אני מעריך שאם הוא לא ייבחר ולא ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יחתור מיידית להגיע להסדר טיעון. גם אם ירכיב את הממשלה, דווקא מהמקום שהוא ראש הממשלה ולא יהיה למדינה עניין להימצא במצב שהוא גם מנהל את המדינה וגם את המשפט.
איך זה שאלשיך לא נחקר באזהרה בפרשת המימד החמישי?
אני מכיר באופן שטחי לגמרי את הפרשה, כל שאני יודע הוא מגורמים שניתחו את החומר, קיבלו ועברו עליו גם במשרד מבקר המדינה וגם בפרקליטות. השורה התחתונה היא שכרגע אין חשד לגבי בכירים במשטרה. הוא מתמצא בדרגים מאוד נמוכים בחברה, והם חשודים שהם הונו או שיטו או מסרו נתונים שאינם אמת בפרזנטציה שעשו למשטרה. ככל שניתן להעריך, המשטרה הייתה "הקורבן" - ולכן כרגע אין כוונה לחקור באזהרה בכירים במשטרה, ו-ודאי שלא את המפכ"ל. אנחנו יכולים ללמוד את זה מההערכה של היועמ"ש להשאיר את התיק ברמת הפרקליטות. אם היה נגד בכיר במשטרה או נבחרי ציבור, התיק היה נשאר אצל היועמ"ש.
איך אתה מגיע לתחקירים וגילויים?
אחרי הרבה מאוד שנים אני מקבל הרבה פניות מאזרחים ומאנשים בתפקידי מפתח, שרואים בי כתובת, מכירים את העבודה שלי ויכולים לגבש עמדה האם אני האיש המתאים לקבל את החומרים. חלק נכבד מהחומרים מגיעים אליי דרך הרשתות החברתיות - אם אני לא יכול לפתח את זה, אני מעביר למערכת.
איפה עומדת החקירה נגד ליצמן בהקשר מלכה לייפר?
בכל חקירה, בין אם זה נגד אישי ציבור או נגד אזרחים, ככל שהיא מרכזית ומעניינת אנחנו - אנחנו מנסים להשיג חומרי חקירה. לגבי ליצמן, היועמ"ש החליט שלא לפרסם החלטות ולא לכנס ישיבות משמעותיות חודש לפני הבחירות. אני מתאר לעצמי שגם התיק שלו וגם התיק של דרעי, שניהם בשלים לקראת כתב אישום וייתכנסו לקראת הבחירות.
האם הופעלו לחצים מצד מומי למברגר לחקור את המימד החמישי?
אני לא מכיר לחצים של למברגר לפתוח בחקירה בפרשת המימד החמישי. אני יודע שבפגישה עם היועמ"ש, בהשתתפות דן אלדד, הוא הציג את ניתוח הראיות שלו שנאספו על ידי מבקר המדינה. השורה התחתונה שלו: חשד ברף הנמוך ביותר נגד עובדים זוטרים. אני לא סבור שהפרסומים כאילו הוא לחץ לפתוח בחקירה הם נכונים. בדקתי את זה, ומקורותיי אמרו לי שהדברים לא נכונים - וגם השכל הישר: אם היה דם רע בינו לבין היועמ"ש בתיק כל כך רגיש, אני מתאר לעצמי שהיועמ"ש לא היה הופך עולמות שלמברגר יתמנה לפרקליט המדינה.
צו איסור פרסום - חל גם על שר או חבר כנסת?
זה עומד במרכז תביעה שהגיש חפץ נגד אוחנה. להבנתי, החסינות עומדת לנבחר ציבור בהיסח הדעת. הוא עומד על במת הכנסת ומוסר מידע בשידור חי שיש בו לעבור על איסור פרסום. להבנתי זה לא עומד לח"כ - הוא התכוון לעבור על צו איסור פרסום, ואין הצדקה. להבנתי, אוחנה נמצא בבעיה בעניין העבירה שלו בפרשת חפץ.
מה הסיכוי של נתניהו להיכנס לכלא?
קשה להעריך. פתחתי את השיחה בכך שלהערכתי שבסוף הוא יגיע להסדר טיעון. ברור שאם כך, רכיב המאסר לא יהיה במשוואה. אם, כפי שהוא אומר, הוא לא יגיע להסדר או שהפרקליטות תסרב לפתור אותו? אני הולך לסטטיסטיקה: אם 90% מהנאשמים מורשעים בדין בישראל אחרי כתב אישום, אם ביהמ"ש העליון הציב משוואה לפיה אדם עובד ציבור שמורשע בקבלת שוחד חייב להישלח לכלא - הסיכוי הוא 90%.
מהי מערכת יחסים עם מקור עיתונאי?
המקורות מגוונים, חלקם רשמיים וחלקם לא. יש אינטרסים שונים למקורות. אצל חלק מהם האינטרס הוא מערכתי - לשפר אותה, לדאוג; אצל חלק מהם אינטרס פרטי - רוצים לחשוף עוולה, לפגוע באחר. משקללים הכול. מקור שפונה לעיתונאי ומבקש לא לחשוף את זהותו נכנס לאותה מסגרת של חיסיון עיתונאי, והעיתונאי צריך לעשות כל שביכולתו שלא ייחשף. לא מספיק לעמוד בדרישות שדורש אותו מקור - דווקא עיתונאי מנוסה הרבה יותר מהמקור בהליכי תקשורת, ואני מוצא את עצמי לא פעם אומר למקור: "אני מעריך שאם נפרסם כך את הדברים, אתה עלול להיחשף". מצופה ממני להגדיל ראש כדי להגן על המקור.
האם יש ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה והחלטותיו? עד כמה הן באות מעניין אישי?
ביקורת בכמה אופנים: נציב הביקורת על הפרקליטות מבקר את כל הגורמים, למעט היועמ"ש. ובכל זאת, אפשר לומר שפסקי הדין מבקרים אותו. בתיקי נתניהו הוא זה שניהל את ההליך וקיבל את ההחלטה - אם בית המשפט יחשוב שהיו ליקויים, או שיחשוב שהיה ליקוי באופן קבלת ההחלטות, ודאי שזה ייתפרש ולפעמים יאמר באופן מפורש. היא יכולה גם לבוא בהגשת בג"ץ נגד החלטות יועמ"ש, למשל כשהוגש נגד מני מזוז להגיע להסדר טיעון עם משה קצב. אנחנו זוכרים אמירות קשות של דורית בייניש שמתחה ביקורת כשהייתה נשיאת בית המשפט העליון. בפס"ד הייתה ביקורת על כך שבחר להתראיין לפני כתב האישום. עד כמה זה אישי? בסופו של יום כולנו בני אדם, החלטות שנוגעות לראש הממשלה הן החלטותיו של היועמ"ש - אבל הן לא ניתנות לחלל ריק. זה לא שהוא יושב לבד ומחליט ימינה שמאלה, יש מערכת מסודרת של עבודה. התיקים מגיעים ליועמ"ש אחרי שהמשטרה מגבשת עמדה, אחרי שפרקליטות המחוז עוברת ומסכמת ומחליטה, אחרי שפרקליט המדינה בעצמו מעביר חוות דעת, ואחרי שהיועמ"ש קורא סיכומי דיונים בצוות שלו. למשל בתיקי נתניהו גובש "צוות האלפים". היועמ"ש לא שולף מן המותן, הוא זה שנותן את ההחלטה אבל לא בחלל ריק.
האם אתה מודאג מהסתה נגד כתבים?
אין להקל בזה ראש. בסוף ההסתה היא פרסונלית. אני מודה שלא פעם אחרי פרסומים שמהדהדים אני נכנס לרשתות החברתיות ומקבל הודעות מאוד מאוד קשות. אני יושב ונדהם כל פעם מעוצמת האנרגיות. אחרי כמה מעשי רצח פוליטיים שהיו בישראל, נדמה לי שנבחרי הציבור ואנשים עם מעמד ציבורי צריך להבין שבאוכלוסייה יש גם גורמים מאוד קיצוניים. האמירה "לא הערכנו" או "לא האמנו שנגיע לכדי כך" צריכה להיעלם. פגעו כבר בישראל בעיתונאים, רצחו, רצחו ראש ממשלה, כל מי שיודע שיש לו השפעה על הציבור צריך לשקול מילים ולהבין שיש אנשים שיכולים לפרש את דבריו באופן שלא התכוון.
השאלות שלכם - והתשובות של יואב אבן
מה קורה עם הישראלים שחוזרים בטיסה או טסים לאיטליה?
כרגע אין כלום ושום דבר. אפשר לנסוע כרגיל. אבל אנחנו יודעים שיש שם התפרצות שעלולה לצאת משליטה, ולכן לא נופתע אם בימים הקרובים איטליה תצטרף לרשימת המדינות שמי שחוזר מהן צריך להיות בבידוד של שבועיים.
איך משרד הבריאות מחליט על מדיניות הבידוד ואיזה מדינות נכללות?
המדינות שנכנסות לרשימה הן אלה שיש בהן תחלואה גבוהה: סין, תאילנד, מקאו, דרום קוריאה ויפן.
היכן נכנסים לבידוד?
מי שנמצא בבידוד צריך להיות בחדר נפרד מאנשי הבית עם דלת סגורה וחלון פתוח, ולא לצאת לאזורים אחרים של הבית. להשתדל להיות במגע מצומצם עם דיירי הבית.
למה לא מרחיבים את זמן הבידוד?
ישנם 14 יום דגירה של הווירוס. אנחנו שומעים גם על 24 ו-27 יום, אבל ההחלטה על שבועיים היא כדי שיהיה שפוי, עם גבול מסוים.
מדוע מחזירים את הקוריאנים לארצם?
יש חשש שהמטוס שמגיע יביא חולים, ומספר הנדבקים בדרום קוריאה הוכפל. זה הפך להיות מוקד מסוכן - לא הייתה ברירה.
איך עוצרים וירוס כל כך מדבק?
חצבת זה וירוס מדבק - מספיק שאכנס לחדר שלפני שעתיים היה שם חולה חצבת, ואני עלול להידבק. עם הקורונה זה שונה: אני צריך להיות במרחק שני מטרים למשך לפחות רבע שעה. זה הרבה פחות מדבק. זה וירוס חדש שהמדע לא הכיר, אין חיסון ואין תרופה.
האם הקורונה מסוכנת יותר משפעת?
יותר מסוכן משפעת רגילה. הוא פחות קטלני, אבל לשפעת יש חיסון - אז שפעת פחות מסוכנת. המסכות לא מונעות מלהידבק, רק עוזרות לא להדביק. יש מסכות מעטות שמונעות הידבקות.
אפשר להידבק מחבילות מסין?
ככל הידוע עד היום, אין סיכוי להידבק מחבילות שנשלחו מסין.
אפשר עדיין לנסוע לאירופה?
אין אזהרה או המלצה לנסיעות לאירופה, ולכן לא הייתי מבטל נסיעה. לא אופתע אם תהיה בימים הקרובים אזהרה לאיטליה, או שמי שנוסע לאיטליה יכול להיות שעד שיחזור יתבקש להיכנס לבידוד.
השאלות שלכם - והתשובות של דנה ויס
האם את מביעה דעה פוליטית בסיקור?
כל מי שחושב שהתקשורת היא אובייקטיבית - זו ציפייה לא ריאלית. כל אחד יבחר כותרת אחרת מאותו האירוע. אבל כן צריך להיות הוגנים. כשאני ניגשת לעשות את העבודה אני משתדלת לעשות אותה בכלים מקצועיים. כשאני מביעה את דעתי כפרשנית באולפן זה כבר סיפור אחר - ועדיין, אני תמיד מעדיפה לבסס את הפרשנות שלי על רקע, על סיפורים ששמעתי. בעידן שבו כל אחד יכול להיות עיתונאי - לכל אחד יש טלפון ורשתות חברתיות - בסוף הציבור רוצה לדעת שהוא מקבל את המידע שלו מאנשים שהוא סומך עליהם, מכיר אותם, שיש להם ניסיון, וזה מה שאני מקווה שאנחנו יכולים להביא לכם. אני לא מגיעה סתם ולא ממציאה, אלא עושה הרבה עבודת הכנה: משתדלת לקרוא, להיפגש, לדבר ולהיות מעודכנת. אני לא מספרת למי אני מצביעה ומעולם לא הלכתי להפגנה, חוץ מאחת - של המחאה החברתית, כשרציתי לראות איך זה נראה ברחובות. אני משתדלת להיות הוגנת ולבוא עם סקרנות. אני מסתמכת על עבודות ועל מה שאני רואה ומבינה, ולאו דווקא מהעמדה הפוליטית שלי. כשאני מראיינת את ראש הממשלה או את גנץ אני צריכה לשאול שאלות שאתם רוצים בבית שאני אשאל, ואם לא אהיה הוגנת אז לא תבואו להקשיב - אז בשביל מה לעבוד?
כשאבו מאזן יעזוב, האם יהיה סיכוי למשא ומתן?
בעצם אנחנו מבינים שעידן אבו מאזן מתקרב לסופו כך או אחרת: הוא כבר בן יותר מ-80 ולא בקו הבריאות, ולכל אדם יש את היום שאחרי. שבוע שעבר נסענו לרמאללה לשמוע את האנשים מהמעגל הקרוב של אבו מאזן, מה הם רואים ולאן זה הולך. הם היו מאוד נחרצים ולא רצו לדבר על מי יירש את מקומו, אבל היה להם חשוב להעביר את המסר שיותר טוב ומתון מאבו מאזן כבר לא יהיה. צריך לזכור שאנחנו אולי לא רואים את זה מכאן, אבל אבו מאזן הוציא את הפלסטינים מדרך של אלימות: ערפאת היה חתום על אינתיפדאת 2000 וגם נתן אור ירוק לפיגועי טרור, גם אם בשתיקה; אבו מאזן אמר שהאלימות לא תוביל לשום מקום. בעשור האחרון ישראל לא יכלה לקבל את העשור השקט הזה אלמלא שיתוף הפעולה של אבו מאזן. תוכנית המאה שנעשתה בלי הפלסטינים לא באמת מאפשרת פריצת דרך, ואבו מאזן כנראה החליט שהוא לא יהיה זה שיחתום על מה שנחשב בציבור שלו כוויתורים מאוד מפליגים. לכן זו לא תקופה שיכולה להניב שינוי.
האם בעקבות סגירת שערי ישראל בפני המזרח היחסים ייפגעו?
הקורונה הולכת לעשות הרבה בלגאן גם ברמה הארצית, מבחינת הבחירות; וגם מבחינת יחסי ציבור, כי הרבה מדינות אומרות שישראל מגזימה. ישראל היא היחידה שאמרה לתיירים מתאילנד שהם צריכים להיכנס להסגר ומנעה כניסה של טיסות, מה שהוביל להרבה חיכוכים. מצד שני, ישראל לא נקטה בשום פעולה כלפי טיסות מדרום קוריאה והופ - הייתה פה קבוצה שכנראה הביאה את הנגיף. אז זה איזון עדין בין זהירות יתר לזהירות מוגזמת, ונדמה שכולם מעדיפים לקחת מרווח ביטחון גם אם זה פוגע ביחסי החוץ. בסוף כנראה הדברים יירגעו. זו שאלה איפה עובר הקו, האינטרסים הם הרבה יותר גדולים מאשר מה שקורה בטווח של כמה שבועות.
האם תוצאות הבחירות יהיו דומות לקודמות?
הלוואי שידעתי. הכלל הוא שתמיד יש הפתעת בחירות, וסקרים תמיד, גם במערכת הבחירות הקודמת, היו יחסית מדויקים. מספר הזהב הוא 61. האם נתניהו יצליח להביא אותם ותהיה לו ממשלה? אבל זו גם ממשלה שעשויה להביא איתה חקיקה שתאפשר לנתניהו להישאר למרות כתבי האישום. כמו שזה נראה כעת, נתניהו עדיין רחוק מהיעד הזה, אבל לתחושתי, ממה שאני שומעת גם מסקרים של מפלגות, יש לו מונמנטום. בשבוע הזה דווקא כחול לבן יוצאים בקמפיין געוולד. כנראה הציבור בינתיים החליט פחות או יותר איפה הוא נמצא, ולכן רואים תקיעות בסקרים. שתי המפלגות עובדות חזק על יום הבחירות, ההבנה היא שמי שיצליח להביא יותר בוחרים לקלפי הוא זה שיצליח לשנות את המצב שלו. החרדה של כולם זה שיהיו בחירות רביעיות ואם לא תהיה הכרעה ברורה ככה זה נראה בינתיים. מצד שני ליברמן אומר שלא יהיו בחירות רביעיות, אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. נתניהו הביא את עסקת המאה והביא את נעמה יששכר ואמור להעלות את בני הפלשמורה אבל כלום לא זז. כחול לבן חשבו שזה שנתניהו אמור להתייצב בבית המשפט ישנה משהו, אבל גם זה לא עבד. יהיה לנו לילה מאוד ארוך אחרי המדגם, לא בטוח שנוכל להכריז על מנצח.
האם יש שיפור ביחסי ישראל ומדינות ערב?
במזרח התיכון תמיד צריך לפצות על מה שנראה בלתי אפשרי. אירן כל כך מאיימת על האזור שהיא הפכה את האויבים שלנו לחברים שלנו. מדינות מוכנות לעשות איתנו משאים ומתנים, כי אירן מאיימת גם אם עלינו, בואו נעשה קואליציה מפני אירן. זה קורה מתחת לפני השטח. אבל במעבר הזה ליחסים פומביים עם המדינות הללו יש תקרת זכוכית שיהיה מאוד קשה לשבור: התפיסה של ירושלים, החשיבות של הר הבית ואל-אקצא. לכן המבחן הוא הקשרים שאפשר להעביר למישור גלוי ופומבי. רצו לעשות את זה בעסקת המאה, אבל אבו מאזן הצליח לגרום לליגה הערבית לעצור עם העניין הזה.
השאלות שלכם – והתשובות של תמיר סטיינמן
מה השידור שהכי זכור לך?
האמת שיש לי הרבה שידורים שאני זוכר, שצרובים לי ממש בתודעה, שהולכים איתי קדימה. אני חושב שאחד השידורים שהכי זכורים לי זה האירוע שהיה בחץ השחור, פגיעת טיל הנ"ט באוטובוס של החיילים בגבול רצועת עזה, זה היה בנובמבר 2018. צוות הצלמים ואני היינו של במרחק של 400 מטר סך הכל, בהתחלה חשבנו שזה פצמ"ר שנחת לידנו, היה הרבה עשן שחור וסמיך. רצנו מהר לנקודה, הגענו עוד לפני מד"א וכל הצוותים האחרים. היינו שם ראשונים והתחלנו ממש לשדר מהאוטובוס הבוער, הבנו שזאת פגיעת טיל נ"ט - ואז התחיל ירי בלתי פוסק של רקטות, קסאמים, כמה נחתו ממש לידנו, יירוטים של כיפת ברזל - ואין לנו איפה להתחבא. אנחנו מוצאים את עצמנו ממש שם, שוכבים יחד עם החיילים, ופשוט כל זה קורה תוך כדי שידור. חוויתי שם גם סוג של התקף חרדה בשידור, הרגשתי שאני מזיע בידיים, הראש הסתחרר, ולא הצלחתי ממש להוציא מילים מהפה. היה לי מזל שהיה במאי חכם וצוות עירני בנווה אילן שמהר העביר את השידור לכתב אחר.
איך התחושות של התושבים בדרום?
אני חושב שיש הרבה ייאוש בקרב התושבים, והסיבה העיקרית היא לא ההסלמות אלא שפשוט כל כמה שבועות יש הסלמה מחדש - ועד שחוזרים כבר לשגרה, שוב הכל חוזר. יש איזשהו סבב שלא באמת נגמר. התושבים מסתכלים לאופק ולא ממש רואים שמשהו משתנה, ואני חשוב שזה מה שהכי כואב להם. התושבים בעוטף עזה אנשים מדהימים, ציוניים ומאוד מיוחדים. הם גרים שם כי עבור חלק מהם זה גם עניין כלכלי, אבל הרבה מאוד גרים שם מסיבות ציוניות. הם מתמודדים עם מציאות מאוד מורכבת, ואני חושב שהקושי האמיתי זה שהם לא רואים שינוי.
מביך אותך התואר "הגבר הכי סקסי"?
לא מביך אותי, זה נחמד וכיף ומחמם את הלב. אני מרגיש מאוד נאהב, בחודשים האחרונים זה גל כזה שאני מרגיש וזה כיף בסך הכול שמעריכים אותך ואוהבים אותך. חשוב שיתייחסו בסוף לדבר הכי חשוב - לדיווחים ולסיפורים שאני מביא. מה שחשוב לי זה להביא את הקולות של תושבי הדרום.
מה עלה בגורלם של מרכזי החוסן בעוטף עזה?
מי שמטפל בנפגעי חרדה בעוטף זה גם מרכזי החוסן, גם השירות הפסיכולוגי וגם פסיכולוגים ציבוריים. מה שקורה זה שמבחינת מרכזי החוסן היה משבר גדול לפני כחצי שנה, שנבע מזה שיותר ויותר אנשים הגיעו כדי לקבל טיפול נפשי, אבל היו פחות ופחות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיכלו לטפל בהם וגם פחות חדרים. בגלל זה הייתה סוג של קריסה. התרענו ופרסמנו את הסיפור, הממשלה התערבה ונתניהו דרש לפעול בעניין - זה קרה והעבירו תקציבים, לדעתי עדיין לא מספיק, ואני אמשיך להילחם כדי לעזור לנפגעי החרדה ובכלל לאוכלוסייה הזאת.
איך אשתך מגיבה לשיח סביב המראה שלך?
אני נשוי לבחורה מדהימה ומיוחדת ואני מאוד אוהב אותה. אנחנו נשואים שנה וחצי, היא מגיבה סבבה. אנחנו מסתכלים על זה בחיוך, זה חלק מהעבודה.
כתושב הדרום איך אתה מצליח להישאר מרוכז בזמן אזעקות?
אני מפחד, אני אדם כמו כולם. כשרוב האנשים שומעים אזעקה הם רצים למרחב המוגן - ואני רץ לעבר הטיל כדי לשדר מהשטח, כדי להביא אליכם הביתה את המידע הכי אותנטי שאפשר. זה לא תמיד קל להישאר מרוכז כשמסביב יש סוג של טירוף ורקטות ונפגעי חרדה ופיצוצים והרבה כוחות. זה לא קל, זה עניין של מיומנות, לאמן את עצמך. לפעמים זה חודר גם את השריון שלי, כמו שסיפרתי. אבל מנסים עד כמה שאפשר.
האם המדינה גיבשה תוכנית לבניית ממ"דים בבתים בדרום?
אין תוכנית לבנות ממ"דים בבתים בדרום, בכל המרחב שבין אפס ל-40 קילומטר, כי זה יעלה מיליארדים. דבר שני, לצערי אולי, אין מספיק לחץ ציבורי, זה עניין שנכתב בדם וזו בעיה. גם בצפון יש בעיה ממש גדולה של ממ"דים. מה שבאמת כואב בסיפור הזה זה שאין מרחבים מוגנים לאנשים קשישים, שגרים בבתים ישנים, הממשלה צריכה לשבת על זה, לבנות תוכנית ולטפל בזה באופן מהותי, כי העורף זה החזית. במלחמה אמיתית הכל קורה בעורף.
האם שולמו המשכורות לפסיכולוגים בעזה?
פרסמנו שבחודשים האחרונים הם לא קיבלו משכורת. משרדי הממשלה צריכים לדאוג לזה, משרד החינוך. יש בעיות בירוקרטיה. אבל אנחנו נמשיך לוודא שזה יקרה, זה אנשים שעושים עבודת קודש. חלק מהאנשים האלה חווים בעצמם אירועים תחת אש.
האם אתה שומר על קשר עם האישה המבוגרת שהזמינה אותך לביתה?
מדובר בברוריה, אישה מקסימה ומיוחדת. בהסלמה האחרונה, כשעשינו שידור לרפי רשף, קלטתי מישהי מבוגרת עומדת עם בלון ומסמנת לי לעצור. עצרנו את הרכב, רפי רשף גם קלט את זה ואמר לי לבדוק מה קורה שם. עצרנו את הרכב והתחלנו ראיון איתה, היא נתנה לנו אוכל והייתה ממש מקסימה. אחרי זה יצא לנו פעמיים לדבר ולשאול מה שלומה, אני מקווה שהיא בסדר.
האם ככתב אתה שומר על קשר אישי עם מרואיינים?
אני משתדל שכן, אבל זה נורא קשה אי אפשר לשמור על קשר עם כולם. אני חווה כל כך הרבה ופוגש כל כך הרבה אנשים, לפעמים אני חוזר הביתה ולא זוכר. לפעמים יש ימים אינטנסיביים, ואני לא זוכר הכל.
בסיקור בדרום בזמן הסלמה, מה עובר בראש כשבתים של משפחות נפגעים?
כואב לי הלב. אני מסתכל עליהם וזה תחושות לא נעימות, זה אנשים שחוו טראומה. אתה נמצא שם כדי לסקר את הטראומה הזאת. מצד אחד אתה רוצה כאדם להיות שם בשבילם, לעזור להם, לתת מים; מצד שני, כעיתונאי, אתה מבקש לדבר איתם, לראיין אותם. זה מורכב, ואתה תמיד משתדל ללכת בין הטיפות.
יש סיכוי שהמצב בדרום יחזור לקדמותו?
אחרי פתרון המצב מול החמאס כן. אני מניח שאם חמאס לא יהיה שם ויהיה שלטון אחר, שהוא לא ארגון טרור, אז סביר להניח שיש סיכוי יותר טוב לשקט. לצערי הרב, אני די פסימי - כל עוד חמאס שם, ספק אם יהיה לנו שקט ארוך טווח ומבוסס.
איך צריך לטפל בתושבי הדרום?
אני לא אוהב את העניין הזה של הבכיינות, תושבי הדרום ממש לא בכיינים. אבל אני כן חושב שכל עוד המצב הביטחוני הזה נמשך הממשלה חייבת, זו האחריות שלה, לדאוג לתושבים שנמצאים בקו העימות - בחינוך, ברווחה, בחוסן, בכל הדברים הללו.
איך זה מרגיש לשדר תוך כדי אזעקות?
לא נעים, אבל כל תושבי הדרום חווים את זה אז גם אני תושב כמוהם. זה לא כיף, זה מורכב, לפעמים תוך שניות צריך לעלות ולשדר ואתה צריך להכיל את הכל. אבל מתמודדים, לא פשוט.
אמא שלך כבר אמרה שהיא מודאגת כשראתה בשטח איך אתה מרגיע משפחה?
בדרך כלל כשיש אירוע קיצוני ורואים אותי תחת אש אני משתדל להתקשר ישר אחרי זה להורים, להרגיע ולהגיד שהכל בסדר.
מה לעשות כדי להיות כתב בשטח?
אני ממליץ על ניסיון. גם ללמוד תקשורת, אבל הדבר הכי חשוב זה ניסיון בשטח, לא משנה מה. תתחילו בחדשות מקומיות ומשם זה יבוא לאט לאט. צריך הרבה רצון ומזל.
איך מתמודדים עם ירי בלתי פוסק?
זו התמודדות לא פשוטה, מורכבת. בסוף אנחנו שם כדי לספר את הסיפור בצורה הכי אמיתית שאפשר, הסיפור של תושבי הדרום, ככה אני רואה את התפקיד שלי ואני מתמודד יחד איתם.
השאלות שלכם – והתשובות של אוהד חמו
האם ייפתח עימות נרחב אם חמאס יירה על תל אביב בעקבות סיפור גופת המחבל?
שומעים איומים מאז שעות הבוקר מכל רצועת עזה ומכל הארגונים, הגופה של אותו מפגע שנהרג שם היא גופה של איש ג'יהאד אסלאמי מחאן יונס, רואים כבר אתגרים גדולים יותר לשקט השברירי ברצועת עזה. שמענו גם איומים מחמאס. האם זה יגיע לכדי ירי על תל אביב? אני באופן אישי בספק גדול. לחמאס יש אינטרס לשמור על שקט, הכיוון הוא יותר לכיוון של הסדרה. שמענו על ביקור ראש המוסד בקטר, יש ניסיון לייצר איזשהו שקט.
האם אתה לא מפחד שיזהו אותך ככתב ישראלי במדינות ערביות?
עיקר העבודה היא דווקא בגדה ולא במדינות ערביות. פה ושם יש גיחות למצרים, ירדן. עכשיו הייתה סדרה מרתקת על אירן ושם באמת היה מפחיד - אירוע במסגד בברלין, כשכל גורמי ציר הרשע נמצאים שם. שם מאוד חששתי, כששאלו אותי בכניסה "מי אתה?" אמרתי שאני עיתונאי פלסטיני ממזרח ירושלים. ניסיתי לייצר תחושה של משהו אחר. בשטחים כולם יודעים שאני ישראלי, כולם מכירים את העבודה שלי. נדמה לי שכל כתבה שאני וחלק מעמיתי מייצרים, בתוך שעה-שעתיים כבר רואים אותה מתורגמת והיא רצה ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים. מאוד מעניין אותם לשמוע מה אנחנו עושים, לכן עם כל הצניעות - אין מישהו בשטחים שלא יודע מי אני.
האם אתה אוהב לעבוד בשטח?
אין על הדבר הזה, זאת עיתונות אמיתית: להגיע לשטח, לשמוע, לדבר עם אנשים, לראות. אני באמת חושב שבסוף עיתונות אמיתית היא ירידה לשטח או למקום עצמו, לגעת באנשים, לשמוע אותם ולהביא את הקולות שלהם. פרשנות מרוחקת יש לה את היתרונות שלה, אבל הרבה פעמים הסיפור יהיה שלם יותר רק אם אתה נמצא שם. אם יש לך מקורות בכל המקומות האלה, זה הדבר הכי משמעותי שיכול להיות בהקשר הזה ואני מאוד אוהב לעבוד בשטח.
מאיפה למדת ערבית כל כך טוב?
למדתי גם בעזה, בעיקר בעזה. כשהתחלתי את העבודה ב-2004, עזה עוד הייתה פתוחה לעיתונאים ישראלים. אני זוכר את הפעם הראשונה שחציתי את הקו הירוק לעזה, אני זוכר את עצמי עומד שם מבוהל ממש, לא מצליח לפתוח את המפה מרוב פחד. שיגעון אמיתי. ואני מבטיח לעצמי שאני אדע ערבית. אחרי 17 שנים בשטח אתה לומד ערבית, אין מה לעשות. היו תקופות שחמישה ימים בשבוע הייתי בעזה. פלסטיני יזהה שאני ישראלי, בגרמניה לצורך העניין לא יזהו. פה הפלסטינים מאוד חכמים ויודעים מי ומה אתה. לקח לי זמן, מי שלומד שפה חדשה יודע על מה אני מדבר.
יש סיכוי להשבת החיילים השבויים בהסדרה?
זה נושא רגיש, על פי מדינת ישראל במדובר בחללים שנמצאים בידי חמאס. אני לא יודע אם יש סיכוי להשיב אותם. אני יודע שישראל עושה הרבה על מנת להשיב אותם, אני יודע שיש מי שמנסה לכרוך את השיחות להסדרה עם השבתם, אבל חמאס מנסה לייצר הפרדה. בעזה משוכנעים שתג המחיר שלהם יעבוד. אני לא יודע, אנחנו בעידן פוסט-עסקת שליט, דברים קצת השתנו מאז.
הרגשת פחד בסדרת הכתבות על אירן?
מתתי מפחד. פעם ראשונה בטלוויזיה בישראל הלכנו ודבירנו עם אירנים, תומכי ומתנגדי המשטר. אתה מדבר פה על אסלאם מאוד קיצוני, גם דאע"ש עדיין קיים. יש בצפון סיני וקצת בסורי,ה וחלקם בטח שבו לבתים שלהם. האסלאם הרדיקלי הסוני עדין חי ובועט.
מתי לדעתך תהיה דמוקרטיה אמיתית ברשות?
הרשות היא לא דמוקרטיה, היא רחוקה מזה. אנחנו אולי קצת מתבלבלים - חמאס הם הרעים והרשות הפלסטינית הם הטובים - אבל יש ניכור מאוד גדול של האזרח הפלסטיני הממוצע כלפי הרשות, ואחת הסיבות לכך היא שהרשות נתפסת כמושחתת ולא רלוונטית. היא נתפסת כגוף שנוקט בצעדים דיקטטוריים ממש. למשל חוק הפשעים האלקטרוניים לפני שנה וחצי: הוא קובע שמי שכותב ביקורת על המדינה, על הרשות, גם אם זה עיתונאי שכותב בפייסבוק - צפוי למאסר של בין שנה ועד מאסר עולם. זה צעד דרקוני, שנועד להלך אימים על כל מי שמנסה לבקר את הרשות. אנשים נעצרו על רקע החוק הזה, וזו רק דוגמה אחת. אנשים שמתראיינים לכלי תקשורת שונים, גם ישראלים וגם פלסטיניים, יכולים למצוא את עצמם נעצרים. למה זה ככה? זה ה-DNA, פעם זה היה הרבה יותר ליברלי. אני חושב שחלק גדול מהעניין זה המלחמה בין חמאס ופת"ח ראש בראש, המלחמה הזאת דרמטית - היא על עיצוב דמותה של הישות הפלסטינית הנוכחית והעתידית.
האם אינך חש לעיתים שבזמן הסיקור בשטחים המרואיינים מקדמים אינטרסים נגד ישראל?
יש ניסיונות כאלה כמובן. בכל מקום, כל כתב - המרואיינים מנסים להשיג משהו. יש כוונה להשיג משהו מסוים וגם במקרה שלי. רק שבמקרה שלי בגלל הרגישות הגדולה והמודעות - כי בסוף אתה מדבר על הנושא הרגיש ביותר; הסכסוך הישראלי-פלסטיני - אני חושב שכמעט ואין כתבה אחת שאני לא יושב ומתלבט האם להכניס חלק מהחומרים, משום שאני לעולם לא אשתף פעולה עם הסתה - גם פלסטינית וגם ישראלית - עם פרופגנדה, עם שקרים ובמיקרופון שלי יש הרבה אנשים שמנסים לעשות את כל הדברים האלה. וסלחו לי על הביטוי השחוק - הרבה חומרים נשארים על רצפת חדר העריכה, כי הכוונה היא לא לאפשר לאנשים להשתמש באופן מאוד בעייתי בדבר הזה. האינטרס שלי הוא להביא את הצד השני, של השכנים שלנו. אתה יכול לאהוב את זה או לא אבל אנחנו נמצאים על אותה כברת אדמה והמשימה שלי היא להזכיר שהם פה, והחברה האלה ואנחנו והעימות הזה עדיין חי ומדמם ובוער. לפעמים שקט, יש שנים של שקט ויש שנה כמו עכשיו ויש ימים שהדברים בוערים. השאיפה שלנו כמדינה היא לנסות ולקדם את השלום. ברמה האישית אם אני מסתכל על העשור האחרון אני רואה עשור די אבוד, כולנו - גם אנחנו וגם הצד שני - צריכים לעשות דברים אחרת ולקדם יותר דברים.
האם יש אבטחה סביבך?
יש לי המון פחד, קפוץ אליי הביתה ויש כל מיני פרסומים ברשת של הרבה הסתה נגדי, באופן אישי. הרבה מאד הסתה בשטחים. משום שאני מייצג בשביל הרבה פלסטינים נורמליזציה. אני מגיע לשטחים, והרבה מאוד אנשים בצד השני לא אוהבים את זה ולא רוצים לראות ישראלי נכנס לשם. בטח משום שעיתונאים פלסטינים לא נכנסים לישראל. רואים הרבה פרסומי הסתה כלליים וגם אישיים שקוראים לפגוע בי ובאחרים וזה מפחיד, בכנות. זה מסוכן, והכניסות שלי הן זהירות ומדודות. היכולת שלי להביא באמת ובתמים את הקול של הצד השני נפגעה. בעבר נכנסתי לכל מקום, והיום זה הרבה יותר קשה. אני עדיין מקפיד לעשות את זה וזה קורה די הרבה, אבל המצב הרבה יותר בעייתי. 19 שנה עברו מאז האינתיפאדה השנייה, וחשים בהידרדרות, בחוסר האמון. יש אנשים שמעולם לא עברו את הגדר ולא מכירים אותם, לא דוברי עברית, הם לא יודעים שום דבר. הם רק יודעים מה זה צבא ושב"כ. ויש הרבה שנאה, בניגוד לדור ההורים שמכיר ויודע והיה פה. ברגע שאתה מכיר אתה פחות שונא - שזה הדור של ההורים, אז דור הצעירים זה כבר סיפור אחר. אני לא מאובטח - אללה שומר עלי. האם הייתה לי סיטואציה שיצאה משליטה? היו. בהחלט.
האם הסיקור בגדה מתמקד בעוני?
אני חושב שהמטרה היא להביא את הגדה, את המצב בשטח, ואני חושב שאנחנו עושים את זה ולא רע. אנחנו מביאים את החיים בגדה: את המצוקות, האתגרים - וגם את הדברים הטובים ושיתוף הפעולה הכלכלי. יש מארג שלם מכל הכיוונים. המטרה שלי היא להביא הכל - ואני עושה את זה.
מי היורש של אבו מאזן?
יש כמה שרוצים, יש רשימה של 5-6 חבר'ה. לא ברור לאן זה הולך ולא ברור איך זה יילך - האם זה יהיה חלק ואבו מאזן יעבור. יש מאמר שכתבתי אתמול ב-N12. יש תסריט שמדבר על מעבר חלק, קואליציה של כמה חברה שיתפו פעולה ויצליחו לרשת את אבו מאזן בצורה שקטה. יש תסריט שמדבר על משהו הרבה יותר אלים ופחות טבעי, גם זה קיים, יש הרבה נשק בחוץ, אני ראיתי הרבה ממנו. וזו שאלה טובה מי באמת יירש.
השאלות שלכם – והתשובות של ניר דבורי
מה ידוע על התקרית היום בגבול רצועת עזה, והאם התיעוד של כוח צה"ל שמונע את החזרת הגופות לרצועה נכון?
נספר איך זה עבד בכלל: מזהים את אותם שני מחבלים שמתקרבים לגדר, ואז עושים תהליך הפללה - רוצים לראות שהם באמת מניחים מטען ומתכוונים לעשות פעולת טרור. כשיש הפללה ורואים שהם מניחים את המטען, אפשר לבצע ירי לעברם. כוח מסיירת חרוב פוגע בשניים והורג אותם. עכשיו, גם על פי ההחלטה של מערכת הביטחון הישראלית, זה נוהל קבוע. מגיעים לצד השני עם דחפור, ובעצם נכנסים פנימה כדי לבדוק איזה מטענים ואמצעי לחימה היו על המחבלים. ואז מתפתח אירוע נוסף: פסלטינים שמגיעים לגופות מנסים לקחת אותן לשטחים, וזה הופך מאירוע שגרה לאירוע שהוא אירוע תקשורתי. יש הפרות סדר במקום, שני פלסטינים נפצעים, ואז מתקבלת החלטה לחזור עם גופה אחת לשטחנו וגופה אחת להשאיר בשטח. יש פה סיכול פיגוע ואירוע תקשורתי, ולכן הייתה החלטה לנתק מגע ולחזור לשטח ישראל.
האם יש פתרון למצב בעזה?
את המצב ברצועת עזה לא ניתן לפתור רק בכוח הצבא, יש שילוב של דברים שצריכים לקרות. גם מהלך צבאי שירתיע את הצד השני, אבל גם עניין מדיני. האם מדינת ישראל רוצה להוביל תהליך מדיני שיש בו גם פשרות? ראש הממשלה, לפחות עכשיו, מאמין בתהליך ההסדרה, הוא מוביל אותו וחושב שזה נכון כרגע - גם במחיר של פגיעה בתחושת הביטחון של תושבי העוטף. יש ניסיון לבודד את חמאס ולהשיג ממנו ויתורים. יש רק סעיף אחד שנשאר בחוץ וזה החזרת גופות חללי צה"ל, מה שמקומם מאוד ציבורים רבים בתוך ישראל. חמאס מנסה לשים את זה מחוץ למשוואה. ישראל בשלב הזה לא מתעקשת על כך, אלא רוצה להגיע לרגיעה על הגדר בשלב הראשון. התהליך הזה יכול להצליח או להיכשל, ולכן אם האיום מהצד השני גדול - דווקא האיום עלינו, על תושבי הדרום, הוא פחות. יש פחות יכולות לצד השני, התקיפות של צה"ל הן נגד יעדים משמעותיים מתחת לדיונות החול, מחסני הרחפנים וכו'. זה מה שגורע מהיכולות של החמאס. במקביל להמשך בניית המכשול וחשיפת המנהרות. לכן דווקא רמת האיום פוחתת, אבל פוטנציאל הנפיצות קיים כל הזמן.
האם הקורונה משפיעה על מערכת הביטחון?
אין עדות שמישהו במערכת הביטחון נחשף לקורונה. צריך לעשות בחינה האם מישהו מחיילי צה"ל היה במגע עם קבוצת הצליינים הקוריאנים. התשובה בשלב הזה היא שלא. מעבר לפעולות של מניעה והסברה יש בחינה כל הזמן, כדי לראות אם הסטטוס הזה משתנה, כרגע זה נראה בסדר גמור. אם צה"ל נפגע זה אירוע שמשפיע עם מבצעית ולכן הזהירות בצבא יותר קשיחה מבאזרחות.
מה ההיערכות הביטחונית של צה"ל אל מול האתגרים הנוספים שיש בתקופה הזו?
עזה היא רק נקודה אחת עם השפעה יחסית קטנה, בינונית, על המרחב הזה של מדינת ישראל. יש את הפעולה של ההתבססות האירנית בסוריה, התחמשות של חיזבאללה בצפון - אם מדברים על איום, הייחוס בחזית הצפונית יותר מטריד מהדרומית, והצבא נערך בימים האלה. צריך להיות מוכנים לכל אפשרות שהיא. גם ההיערכות לאפשרות שהדברים יתפתחו ויעברו את הסף שבו הם נמצאים היום. היום הפעילות היא מתחת לרף המלחמה, ואם הדבר הזה עולה צריך להיות מוכנים. הצבא עוד בתהליך - יש דברים מוכנים ויש עוד דברים שצריך להצטייד בהם, יש את עניין העורף הישראלי, כמה הוא מוגן. המוכנות כאן היא ברמה בינונית ולא מלאה. אני מקווה שלא נצטרך לבחון את הדבר הזה במצב אמת.
אתה לא מפחד לשדר מגבול עזה?
לשדר מגבול עזה זה אולי מסוכן במידה מסוימת, אבל זה חלק העבודה והתפקיד. כשאנחנו מגיעים לשטח זה עם צוות צילום ומפיקים, ואנחנו בתיאום עם מערכת הביטחון בדרך כלל, בוחרים איפה להתקמם כך שיהיה אפשר להביא את התמונות אבל גם שרמת הסיכון תהיה בלתי סבירה. קרה שמצאנו את עצנו תחת אש בעבר ואנחנו מבינים את המגבלות, ואסור לשכוח שבסוף זה גם יכול להיות תפקיד מסוכן - אבל זה מה שבחרנו לעשות, ואנחנו מבינים את המשמעות. אנחנו נזהרים עם הבחירה כדי לא לסכן את עצמנו יתר על המידה.
האם פעולות הג'יהאד האסלאמי בהכוונת אירן מטרתן לשבש רגיעה בין ישראל חמאס?
הג'יהאד מקבל 50 מיליון דולר כל שנה מאירן, כדי להפריע לחמאס לפגוע במדינת ישראל - הוא צריך להצדיק את הכסף שהוא מקבל. כל הדבר הזה כדי שהם יוכלו להחליף את חמאס.
מה הסיכוי להסלמה מול חמאס או לרגיעה והסדרה?
בעקבות התקרית הבוקר לא נראה שאנחנו בפתח סבב לחימה. זה נכון שכשפוגעים בחוליה של הג'יהאד האסלאמי הם מאיימים בירי, אבל זה לא מכניס אותנו לסבב לחימה גדול בשלב הזה. הסיכוי להסלמה מול הסיכוי להסדרה הוא 50-50. יש מאמצי תיווך מצרי להגיע להבנות בין הצדדים. ישראל מתחייבת למהלכים אזרחיים וזה מאוד רגיש, זה קורה ממש עכשיו וזה יכול להצליח ואולי לא.
השאלות שלכם – והתשובות של דפנה ליאל
איך זה להיות כתבת פוליטית?
כשעברתי מכתבת חינוך לכנסת אמרתי שזה תפקיד שמאוד מתאים לנו: יש פגרות. אמרתי לבעלי שזו הזדמנות להוריד הילוך לתקופה. אבל הנה, קיבלתי שלוש מערכות בחירות על הראש. זה אינטנסיבי, אבל אני מתה על זה - לשבת בבתי קפה עם האנשים הכי מעניינים במדינה ולהעביר לכם את המידע.
אם גנץ ונתניהו לא מגיעים ל-61 מנדטים, מה צריך לקרות כדי שיישבר התיקו?
אני לא אופטימית שדבר כזה יכול לקרות, אבל יש כל מיני תרחישים: למשל, "לגנוב" חברי כנסת ממפלגה למפלגה, אבל זה נראה יותר ויותר לא סביר. היחידה שיכולה להתפצל היא אורלי לוי כי היא דאגה כבר לרשום את עצמה כסיעה נפרדת, אז היא לכאורה על הכוונת של גוש הימין. אבל היא רק אחת - וזה לא סביר. יכול להיות שהגושים יישברו, ביטן אמר שהוא מאמין שבלוק הימין יתפורר, אולי החרדים ילכו עם גנץ? אולי בכל זאת תהיה אחדות, עם נתניהו שני - מה שעליו חולמים בכחול לבן. וליברמן - אולי ברגע האחרון יחזור הביתה לימין, וישלים להם את מה שהם צריכים ולא יאפשר לגנץ להקים ממשלה בתמיכת הקולות הערבים. יש בכוחו להכריע - אולם גם זה לא סביר.
האם יש אפשרות לפירוק בליכוד אחרי הבחירות?
התשובה היא לא, בדברים מהסוג הזה אני בדרך כלל גוזרת על פי האמביציה שיש לחברי כנסת. במקרה של ליברמן, לא בטוח שהוא רוצה להיות פוליטיקאי עוד הרבה מאוד שנים - אבל סער בוודאות מתכנן בבוא היום לכבוש את הליכוד, זה החלום שלו. הוא עובד מאוד קשה, ולכן אין שום היגיון בכך שהוא יתפצל בשביל להשלים ממשלת שמאל, פחות סביר.
למה נתניהו כל הזמן מדגיש שלליברמן יש שבעה מנדטים בלבד כשבסקרים רואים יותר?
ליברמן היה יציב על שמונה מנדטים, אבל הסקר האחרון כבר נותן לו שבעה. זה עדיין מספיק כדי להיות לשון המאזניים בסיטואציות מסוימות. כל מספר שהוא מעל חמישה מנדטים יכול לתת לו הרבה מאוד כוח. הוועדות שנקבעו נקבעו על פי המפתח של כחול לבן, הליכוד - ובאמצע ישראל ביתנו היא לשון המאזניים. בקדנציה הזאת באמת היה יכול להיות להם כוח אדיר.
האם יש אפשרות שח"כ מהליכוד יערוק לכחול לבן?
החוק הופך את זה למאוד קשה. זה סוף הקריירה הפוליטית של מי שעושה את זה - כי בסיבוב הבא הוא יצטרך להקים מפלגה חדשה ולרוץ לבד. ראינו מה קרה לפייגלין, אורלי לוי ובנט, ולכן זה נתפס כלא פחות מהתאבדות פוליטית. אם כבר אפשר לקחת סיעה, כמו כל אנשי יעלון או אנשי אורלי לוי, אבל שוב - לא סביר. יעלון פחות מעריך את נתניהו מהרבה אנשים אחרים בגוש.
איך את משיגה מידע עבור האייטמים? האם אותם אנשים מקבלים תמורה?
אינפומרציה אפשר להשיג בהמון דרכים, אני קוראת לזה "מודיעין גלוי". אם כל אחד יקרא את כל הכתבות ואת כל הפרסומים האפשריים כבר תהיו עם התחלה מאוד טובה ביד, הרבה דברים הם מעל לפני השטח. בשביל הדבר שמתחת לפני השטח אני עשה הרבה מאוד פגישות, שיחות, יש לי יחסי אמון עם המקורות שלי - אני מכבדת אותם, והתמורה היא שהדברים שחשוב להם שיגיעו לידיעת הציבור אכן מגיעים דרכנו. אני משתדלת לעשות את זה בצורה הגונה, אחרת רשימת המקורות תלך ותצטמצם.
האם שינוי שיטת הממשל או הבחירות יכולות לפתור את הפלונטר הפוליטי?
אנחנו במלכוד: הכנסת לא מתקדמת כי לא הושבעה ממשלה, ואז גם אי אפשר להסכים על שינוי השיטה. לדוגמה, עלה רעיון שהפעם מי שיהיה בראש המפלגה הגדולה יהיה גם ראש הממשלה, אבל לחלק זה פשוט לא משתלם. לשנות את השיטה במצב כזה זה מאוד קשה. רעיון שני שעלה הוא של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לפיו ראש המפלגה הגדולה יוכל לקבל את האפשרות להרכיב ממשלה גם אם הוא עדיין לא הצליח להציג קואליציה. זה אמור לדרבן מפלגות להצטרף אליו. אבל במצב הנוכחי אי אפשר לעשות שינוי תוך כדי תנועה. שיטה אמורה להיות דבר מאוד גדול וכוללני, אז אפשר לשקול בהמשך - כי אי אפשר לשנות כללים תוך כדי משחקים.
האם יש עניין של ממש בפרשת הממד החמישי או שזה ספין?
זה מתחיל להיות עניין בחקירה. דוח מבקר המדינה בעניין הוא חמור, אבל לא מתייחס לגנץ ישירות אלא לעובדי החברה שהציגו נתונים כוזבים. זה דבר חמור אם כך אכן היה, אבל בינתיים אין אינדקיציה שגנץ היה מעורב בזה, ולכן זה שלב מוקדם ולא בשל ועל פניו גנץ לא אמור להיות קשור לזה, אולי בהמשך אם החקירה תתפתח.
הפוליטיקאים מלכלכים ומשתפים פעולה - איך זה?
הרבה פעמים מאחורי הקלעים אנחנו רואים עד כמה הם בתכלס מסתדרים טוב, מיודדים, עובדים ביחד. פוליטיקאים רבים אחד עם השני אך ורק על אותו קהל יעד. טיבי ואקוניס או מיקי זוהר וניצן הורוביץ לא רבים על אותו קהל יעד, הם פונים לקהלים שונים לגמרי וזה מאפשר להם להסתדר לא רע בחיים האישיים. התחרות של הפוליטיקאים היא פנימה, בתוך המפלגות שלהם. דווקא בין המחנות הם בסדר אחד עם השני. פעם רציתי לעשות על זה כתבה, אבל אמרו לי שזה לא משתלם להם מבחינה אלקטורלית.
עד כמה אנחנו קרובים לבחירות רביעיות?
קרובים מאוד. אני חיה בהדחקה ומשתדלת לא להשקיע בזה יותר מדי מחשבה, כדי לצלוח את הבחירות האלה, אבל נכון לעכשיו אין פתרון קסם באופק. אני מקווה שיש איזשהו תרחיש שאנחנו לא צופים אותו עכשיו, אבל אם מסתכלים נטו על המספרים זה לא נראה טוב. אלא אם נתנהיו ישיג 61 או גנץ ישיג 54 מנדטים ציוניים - אז לא תהיה ממשלה. גנץ ,בשביל להשביע ממשלה שתסתמך על ליברמן והעבודה וכחול לבן, יהיה חייב להשיג מספיק מנדטים כדי שהוא לא יצטרך את תמיכת הערבים - כי ליברמן לא מוכן לזה. לליברמן, כחול לבן, והעבודה יש בערך 51 מנדטים, חסרים להם שלושה. גם נתניהו עוד לא משיג 61, המצב שלו קצת משתפר בסקרים אבל עוד אין שם סחף דרמטי.
למה כל ערב אנחנו רואים קיפאון ברמת הגושים?
בין בחירות לבחירות כשעוברות ארבע שנים מאוד קשה למפלגות לשנות את ההצבעה שלנו ולהודות שטעינו. זו הסיבה שראינו את לפיד במשך ארבע שנים אומר כל הזמן על נתניהו שקרה לו משהו. הוא אומר "נתניהו היה בסדר גמור - ועכשיו קרה לו משהו". לאדם קשה מאוד לשנות את ההצבעה שלו במרחק של שלושה חודשים. איך אדם יגיד לעצמו, "רק לפני שלושה חודשים טעיתי"? זה מנגנון פסיכולוגי שמאוד קשה להתגבר עליו. לכן המפלגות מקוות שפשוט יהיו אחוזי הצבעה נמוכים. המשחק עכשיו הוא על אחוזי ההצבעה, ולא על מעבר בין הגושים.
האם את נהנית מהעבודה?
נהנית, אבל אפשר גם שיהיה קצת פחות עבודה. סך הכל, הכל בסדר.
איך אוזרים כוחות למשדר בחירות?
זה מלחיץ וגם כיף, וזה כבר ערב שהמידע זורם בו. החלק הכי קשה זה להביא מידע שלא רוצים שנביא, בערב הבחירות זה כבר פחות קיים ויותר רואים את התוצאות. זה קצת מלחיץ כשהתחזיות והנבואות לא מתגשמות, אבל סך הכל ערב מאוד מרגש, חגיגה לדמוקרטיה.
איך זה לעבוד עם קולגות עם דעות שונות?
זה אחלה לגמרי, חדר הכתבים שלנו הוא מאוד מגוון, בטח הדסק הפוליטי שיש לו גם את עמית סגל ויאיר שרקי וירון אברהם ועופר חדד. אנחנו קבוצה שבה כל אחד מגיע ממקומות אחרים לגמרי ואני מתייעצת איתם לפעמים גם דקה לפני השידור, אני חושבת שהתוצאה ככה היא יותר טובה ועגולה. לפעמים אנחנו מוסיפים עוד איזו זווית שמישהו לא חשב עליה, או מחליפים בינינו מידע - וככה יוצאת ידיעה יותר טובה ואינפורמטיבית.
מה הסיכוי שיוגש כתב אישום נגד גנץ בפרשת המימד החמישי?
קטונתי. עוד אין חקירה, אין עדיין גם בדיקה נגדו - אלא רק נגד העובדים.
האם את מרגישה שהדעה הפוליטית שלך משפיעה על הסיקור?
אני מקפידה לדבר עם הרבה מאוד אנשים, משתדלת שהמקורות שלי יהיו מאוד מגוונים. יש לי אינטרס להיות הוגנת עם כולם, כי אחרת לא מביאים לך מידע ואז את לא עושה את העבודה שלך כמו שצריך. מה ששומר עליי זה האינטרס לשמור על ערוצים פתוחים לכולם ולהיות כתובת לכולם.
במידה ויהיו בחירות רביעיות, מה הסיכוי שבנט ישב עם גנץ?
אני תמיד גוזרת אחורה, מה האינטרס הכללי של האדם. בנט מתכוון להיות מנהיג הימין אחרי נתניהו, ולכן הסיכוי שישב עם גנץ הוא די נמוך. גם כשהיו שמועות שהוא מנהל איתם מגעים זה לא היה רציני. אם גנץ ממילא יצליח להקים ממשלה - והיא תצליח לתפקד אפילו איזו תקופה - אולי הוא יצליח להוביל מהלך להרחיב אותה. גם אם זה יקרה, זה יהיה בצורה רב שלבית.