ליהדות התורה אין מתחרים בקטגוריה שלה. זו עובדה. קהל המצביעים שלה שבוי, זה לא שהם יתנו את הקול למפלגה החרדית האשכנזית השנייה. ומכיוון שהדמוגרפיה שלה רק הולכת ועולה ופורה ורבה, היא רק צריכה לשכנע את המצביעים להגיע לקלפי. זה מה שנדרש לעשות ח"כ הרב משה גפני, מספר 2 ברשימה המאוחדת, בפני הקהל שהתייצב למפגש לילי איתו.

המקום

פתח תקווה, מסעדת "שאבעס-מלאבס" (אי אפשר להמציא שם כזה). פתח תקווה היא עיר עם קהילה חרדית בצמיחה, ועם זאת בבחירות הקודמות יהדות התורה קיבלה כאן רק 4,800 קולות - פחות מש"ס, פחות מכולנו, פחות אפילו מיש עתיד רחמנא ליצלן.

החלל הוא למעשה חדר אוכל גדול, ייתכן ששימש פעם כמקלט, לא רעיון רע לערב של טילים על גוש דן. שולחנות ברזל וכיסאות פלסטיק פשוטים. מחיצה מפרידה כמובן בין גברים לנשים. המארחים מאירים פנים. חבשתי כיפה שחורה שתכבד את המעמד (הנה שיחה שלא חשבתי שאנהל עם אבא של אשתי), אבל כמה מהנוכחים זיהו אותי, למרבה ההזיה. אחד מהם אפילו החמיא שאני נראה ממש טוב עם כיפה. בנאדם, אני נראה טוב בהכל.

ציון: 4

העיצוב

אין שום זכר ליהדות התורה, לא לפתק ההצבעה "ג'", לא לאורח המכובד. לא שלטים, לא פוסטרים, לא מדבקות, לא עידוד הצבעה בשום דרך. הכי והצנע לכת. מצד שני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" זה הדיבר השני.

ציון: 1

הכיבוד

במסעדה יהודית כמו במסעדה יהודית: יש טשולנט בגדלים משתנים, יש קרטופל, קינעל, חריין, קיגל, גפילטע פיש, יו ניים איט. הזמנתי כבד קצוץ ובירה. על אף הנראות הלא מזמינה - המנה טעימה, אם כי החזרת לא חריפה בכלל. המחיר שווה לכל נפש.

ציון: 4

הקהל

כמאה איש, כולם חרדים, 95% מהם גברים, מתלמידי ישיבה ועד רבנים מבוגרים. אני כנראה היחיד במקום שחשב שאין אלוהים (הגעתי ישירות מהפסד של מכבי ת"א בהיכל, מיינד יו). האירוע תוזמן ל-23:45, ובמילים: רבע לחצות שבין חמישי לשישי. ולמרות זאת - המסעדה הייתה מלאה.

ציון: 3

האירוע

המפגש הוגדר כסימפוזיון מיוחד בהגשת העיתונאי שמעון ברייטקופף, הפרשן הפוליטי של השבועון החרדי "משפחה", לשיחה על הקדנציה שחלפה, על הקדנציה הבאה ועל מערכת הבחירות.

גפני פותח בכמה מילים דווקא על הכשרות. מסתבר שהייתה סערה בקהילה לקראת האירוע דווקא במקום הזה, שלטענת חוגים מסוימים לא נושא תעודה מחמירה. גפני אמר שהוא סירב להגיע ללא נייר (הכוונה לתעודת כשרות), ולכן קיבל נייר. גפני מקריא את תעודת הכשרות, ואז מספר שהוא ביקש תעודה נוספת, של הרבנות הראשית, וזו נתנה למסעדה אישור כשרות יומי, על מנת שיוכל להגיע. נפלאות היהדות. ובכל זאת, גפני - לפחות לפי מה שאני ראיתי - לא נגע במזון שהונח לפניו.

לאחר שסוגיית הכשרות ירדה מהשולחן, גפני יוצא נגד מתחריו מהמפלגות הדתיות האחרות. הוא מזכיר את בצלאל סמוטריץ' שאמר שהחרדים השתלטו על הרבנות, ויוצא בחריפות נגד הגיור הרפורמי ונגד מערך הכשרות של צוהר: "אתם לא מבינים בזה, בורים ועמי ארצות שמחפשים לעשות חילול השם!". עד כדי כך.

בהמשך הוא נשאל ע"י ברייטקופף על החשש לזליגת קולות חרדים למפלגות חילוניות. מסתבר שיש דבר כזה. גפני טוען שיש מי שבא אליו ואומר שאם הם בכל מקרה ילכו לממשלה עם נתניהו, למה לא להצביע כבר ישר לליכוד. תשובתו היא שיהדות התורה נאמנה לנתניהו יותר מחלק מחברי הליכוד, למרות הצרות שעושים להם בענייני יהדות, למשל בנושאי הגיוס והכותל. "מעולם לא הלכנו עם השמאל למרות הרבה בגידות מהליכוד", הוא אומר. גישה מרתקת. האם יש סיכוי שיישבו עם מפלגה אחרת בשלטון? גפני: "גנץ לא כזה גרוע אבל אנחנו חוששים מיאיר לפיד".

גפני לא מוטרד מחקירות ראש הממשלה, כפי שהוא לא מוטרד מהחקירות נגד ראש מפלגתו יעקב ליצמן, ש"לא לקח שום דבר לעצמו. הוא בסך הכל פנו אליו בבקשה שיזרז תורים בבית חולים והוא עזר להם. אני לא חושב שזו עבירה על החוק". רק תיקון קטן: אלה לא החשדות בגינן ליצמן נחקר ביחידת להב 433. הוא חשוד, למשל, בסיוע לאישה החשודה בעשרות מקרי פדופיליה באמצעות השגת חוות דעת שקריות, ובניסיון להשפיע על גורמים רפואיים כדי לשנות חוות דעת על אנשים שהיה לו עניין איתם.

החינוך התורני חשוב מאוד לגפני, שמתייחס לטענות על היעדר מספיק מוסדות לימוד לילדים החרדים, במיוחד בפתח תקווה, ומגדיר זאת "שערורייה שאין כדוגמתה". את הכעס הוא מפנה כלפי המנהלים שרוצים לקבל רק תלמידים טובים בלי קשר לייחוס - איזו חוצפה - ומתכוון לנהל על כך את "הקרב של העשור". 

גפני מתייחס לפעילותו בכנסת כ"עבודה מאוסה", ומודה שלא רצה להמשיך אחרי 30 שנה במשכן, אבל לא איפשרו לו לפרוש. הוא מדגיש את הדברים שעשה למען הציבור שלו, כמו העברת חוק על אפליה מתקנת לחרדים בשוק העבודה. "המציאות היא שיש צעירים שעזבו את הישיבות והלכו להתפרנס והמדינה לא נותנת להם. הצביעות חוגגת", הוא אומר, ומוסיף: "על זה מתנהלת מלחמת עולם". כן, עוד מלחמה. מאוד מיליטנטי יחסית לאדם שלא שירת בצבא.

בכלל, גפני קצר רוח, אגרסיבי, לא תמיד מפוקס. זה לא עוזר לו שהקשב לא בשיאו: בשולחנות המרוחקים יש שיחות ערות בנושאים שונים, וגפני לא מצליח למשוך את תשומת לבם גם כשהוא מרים את קולו.

ציון: 1

שלב השאלות

בחור צעיר שואל על יציאה לעבודה, ומספר שכדי לצאת מהכולל צריך לעבור בצבא כדי לרכוש מקצוע והאברכים שעושים זאת סופגים אש וגופרית מהמגזר. לדבריו, יש יותר אפליה פנימית מחיצונית. גפני מבטל את השאלה ואומר שמי שיוצא לעבוד בין החילונים "יורד רוחנית". לכן כשמישהו או מישהי יוצא לעבוד, צריך למצוא לו פתרון של חיזוק רוחני.

שאלה נוספת עוסקת בשכר הלימוד בחיידר. הגבר ששואל תוהה איך ישלם על ילדיו מי שלא עובד. גפני מודה שהם לא עזרו מספיק לאנשים פרטיים, אבל שהמשפחות החרדיות קיבלו סיוע בצורת תכניות חיסכון לילדים. זה נכון, הוא ממשיך, שמוסדות הלימוד קיבלו יותר כסף (מישהו בשולחן ליד צועק: "זה לא נכון!"), אבל דאגנו להבטחת הכנסה לאברכים.

מישהו אחר שואל מדוע יש התנגדות עזה כל כך ללימודי הליב"ה. גפני משיב: למדתי ליב"ה בחינוך העצמאי, אבל אני לא מסכים שמשרד החינוך יחליט איך מלמדים ליב"ה כי יש בזה אפיקורסיות. יש כפירה במתמטיקה, אומר גפני, ונותן דוגמה שלטענתו מופיעה בספר של משרד החינוך: "ראובן נתן ללאה שישבה לידו שני תפוזים. היא החזירה לו אחד, היא נתנה לו נשיקה". אמנם עבר זמן רב מאז למדתי חשבון ביסודי, אבל אני משוכנע שהנשיקה היא הנפצה מוחלטת של כבוד הרב.

בכל מקרה, גפני מודיע שאת זה הוא לא ילמד, ושהוא דורש שמשרד החינוך יאפשר להם לקבוע את דרך לימוד הליב"ה. השואל, שמציג את עצמו ואת חברו כסטודנטים באוניברסיטה, מתלהט וצועק שזו לא הבעיה. גפני לא מתרגש ואומר שהוא ישב עם היועמ"ש מנדלבליט וניהל - נחשו מה - מלחמת עולם על הנושא. "באוניברסיטה לימדו אותך תמימות", הוא מתריס כלפי הבחור, "אני מכיר את הרשעים האלה". גפני מודיע שהוא מסיים והמהומה סביבו ממשיכה בזמן שהוא עונה לעוד כמה אנשים באופן פרטי. כעבור דקות אחדות הוא ממהר לעזוב.

שלוש שאלות ודרופ מייק. אבי געזונט כמו שאומרים.

ציון: 1

מדד השכנוע

האמת? בכל אירוע של מפלגה אחרת הייתי אומר שהנואם איבד כמה מצביעים. אבל כאן, לאן הם ילכו? ממילא הצביעו, מצביעים ויצביעו ליהדות התורה. מאמינים בני מאמינים ואין להם על מי להישען.

ציון: 2


סיכום האירוע

זה היה אירוע מוזר מאוד בהשתתפות אדם שלא רצה להיות בו, לא נהנה בו וסיים אותו בטעם רע - ולא בגלל הטשולנט. ואחרי הכל, המפגש הזה לא ישנה דבר בכוחה של יהדות התורה בכנסת ולא במעמדו של משה גפני. באותה מידה הוא היה יכול לא להתקיים. ביציאה כמה בוחערים מחפשים טרמפ לבני ברק, אחרים לאלעד. הורדתי את הכיפה ונכנסתי לאוטו. לבד. לתחושתי אני נותן להם טרמפ כבר 25 שנה.

ציון: 1.5