אם הכנסת היוצאת תירשם בדפי ההיסטוריה, זה יהיה בזכות כרסום עמוק בדמוקרטיה שלנו. איך התבצע הכרסום הזה, אתם שואלים? באמצעות חוקים, שפועלים בשתי חזיתות עיקריות: האחת, החלשה של המנגנונים שאמורים לבקר על החקיקה, והשניה - הקמת מנגנונים להשתקת כל ביקורת על מדיניות הממשלה.
אפשר לטעות ולחשוב שמדובר במהלכים מוצדקים, שהמטרה שלהם היא לשמור על יציבות השלטון. אבל המשמעות בפועל של החוקים האנטי דמוקרטיים שראינו בכנסת האחרונה היא הרסנית - לא פחות. המשמעות היא פחות חופש לנו כאזרחים - להתבטא, להילחם על הזכויות שלנו, לשנות משהו - וגם סתם לחיות בשוויון.
כשהיועץ המשפטי בחוץ, אפשר לעשות מה שרוצים
קחו למשל את חוק היועצים המשפטים ששרת המשפטים מקדמת. החוק מאפשר לשר לבחור למשרד שלו יועץ משפטי בלי מכרז. בעיקרון, היועץ המשפטי אמור בין היתר לפקח שהמשרד לא יבצע פגיעה, שלא תהיה התנהלות לא תקינה. אם שרה מסוימת (בלי שמות) רוצה להעביר כספים לעמותות שקשורות למפלגה שלה, או להעביר דירות מהדיור הציבורי לגופים פוליטיים, זה המקום של היועץ המשפטי להתערב. אם חוק היוע"משים עובר, שרים יוכלו, פחות או יותר, לעשות מה שבא להם.
וזה רק חוק מפחיד אחד. חוק העמותות מפחיד לא פחות: הממשלה מכנה אותו "חוק השקיפות", אבל אין יותר מכבסת מילים מזה - כי החוק דורש סימון של עמותות מסוג מאוד מסויים, ולא של עמותות אחרות. עמותות שחלק מהמימון שלהן מגיע ממדינות זרות, כלומר רוב עמותות השלום וזכויות האדם, מסומנות, בזמן שעמותות שממומנות על ידי גופים פרטיים - עמותות ימין בעיקר - לא. אז לפי הממשלה, תמיכה של מדינות ידידותיות לישראל היא פסולה, אבל תמיכת בעלי הון ובעלי אינטרסים נסתרים? עם זה אין בעיה. אם זה לא מספיק, החוק מלווה גם בשיח מסית ובטכניקות הפחדה, בניסיון להפוך את כל מי שמחוץ לקונצנזוס של הממשלה ל"בוגד".
קודם כל אנחנו יהודים, אחר כך שיוויוניים
ויש גם את התיקון של חוק מימון מפלגות, שמגביל התארגנות אזרחית בזמן הבחירות. מעצבן אתכם המצב בארץ? רוצים להחליף את הממשלה? בואו נדאג שזה יהיה לכם הכי קשה שאפשר. נגביל אתכם בפרסום - אלא אם זו תרומה, נגיד, משלדון אדלסון (כן, "ישראל היום" לא נאסר בחוק. מקרה?). חוץ מזה, החוק כמעט מעודד מפלגות לתבוע גופים פעילים בבחירות, להוציא נגדן צווי מניעה וכיוצא בזה. אז אין בעיה לממן לראש הממשלה עיתון, אבל אם אתה ואת רוצים להביא שינוי - כדאי מאוד שזה לא יהיה קשור לבחירות.
מִדְרוֹן חֲלַקְלַק - שיפוע דמוקרטי הנטוי בזווית המחושבת מתוך מכפלת וקטור הנאמנות בתרבות בפולינום חוק העמותות בחזקת קוסינוס חוק הלאום, בהינתן שהיועמ"ש אפס.
— מילון העת החדשה (@NewEraDic) 26 בנובמבר 2018
אבל יותר מהכל - צריך להזדעזע מחוק הלאום. כי אם עד היום היה קשה להיות מיעוט לא יהודי בישראל, עכשיו זה גם מקובע בחוק יסוד. זה לא אומר רק לתת עדיפות ליהודים על פני לא יהודים בלי שנוכל להגיד על זה כלום, אלא גם מאפשר להצדיק הדרת נשים בתקנות ממשלה - הרי אנחנו קודם כל מדינה יהודית, לפני שאנחנו מדינה שוויונית. לפני כל דבר אחר. הנה, זה אפילו מעוגן בחוק.
החקיקה שמאפשרת לצפצף על הזכויות שלנו
איך יכול להיות שכל החוקים האלה יעברו בלי שבית המשפט יפסוק נגד זה, אתם שואלים? גם לזה דאגו בממשלה. בישראל של 2019 אין לכנסת סמכות לבקר את הממשלה. שרים הם גם חברי כנסת ומעורבים בכל הצבעה נגד הממשלה - אז המקום היחיד שיכול לבקר חוקים ולדחות אותם הוא בית המשפט העליון. "פסקת ההתגברות", עוד חוק מבית היוצר של הממשלה היוצאת, מאפשרת לחוקק חוק שנוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואפילו פסילה של בית המשפט לא תעזור נגד זה. במילים אחרות: פסקת ההתגברות מאפשרת צפצוף אחד ארוך על חוקי יסוד של מדינת ישראל, ועל החלטות בית המשפט שבאות להגן על הדמוקרטיה ועל הזכויות הבסיסיות שלנו.
החתירה של הממשלה היוצאת לצמצום הדמוקרטיה מסוכנת לנו ומסוכנת למדינה שלנו. היא פוגעת בזכויות שלנו, בחופש הביטוי והמחאה ובעקרון הדמוקרטי שמחייב את הרוב להתחשב גם בזכויות המיעוט. כל מי שאכפת מהדמוקרטיה, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, חייב לשלוח נציגות ונציגים שילחמו מתוך הכנסת בחירוף נפש נגד המצב הזה. אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים.
הכותבת הינה עורכת דין, פעילת זכויות אדם ומתמודדת בפריימריז של מפלגת מרצ