אם בלילה, על רקע תוצאות המדגם, חשבתי שהקוסם, ההודיני של הפוליטיקה הישראלית, גמר את הקריירה בדיוק כמו הארי הודיני שספג אגרוף ברגע של היסח הדעת ומת, הרי שהבוקר אמנם אין שחר של יום חדש - אבל דווקא להודיני נתניהו יש את הסיכוי הטוב ביותר להבטיח לעצמו אריכות ימים.
נכון, בנימין נתניהו בקושי עבר את שלב הבתים, ובכל זאת, הוא הצליח להגיע לבעיטות ההכרעה. כאן המזל והניסיון עשויים להפוך אותו לפייבוריט.
הסיבה הראשונה לכך קשורה לעובדה שהליכוד סיים כמפלגה פחות או יותר שוות כוחות במספר המנדטים לכחול לבן. המצב הזה נותן לנתניהו את הלגיטימציה הפנים-ליכודית להמשיך ולעמוד בחוד. סער, ארדן ושאר היורשים בפוטנציה יצטרכו להמשיך ולשבת על הספסל. מי שיעז אפילו להתחמם על הקווים יקבל בעיטה לא רק מנתניהו, אלא גם מהשחקנים האחרים שרוצים בדיוק את אותה עמדה.
בנוסף, גם אם נתניהו ספג מכה, גוש הימין מסיים את הטורניר כגוש הגדול ביותר. זו עדיין הקבוצה עם מספר האוהדים הגדול ביותר. כידוע, הקהל בדרך כלל אוהב לעלות על עגלת המנצחים.
בהינתן התנאים האלה, השופט ריבלין יאלץ לתת לנתניהו את זכות הראשונים לנסות ולהרכיב ממשלה. נכון, זה לא פשוט. צריך את ה-VAR ואולי פוטו פיניש, אבל בכל קונסטלציה, נתניהו מקדים את גנץ.
ובכל זאת מדובר במשחק הנפיץ ביותר שהיה אי פעם במגרש הפוליטי. גנץ ידרוש אחדות בלי ביבי, ביבי יגיד "ממשלת אחדות - אבל אני ראשון". גנץ יגיד שביבי כבר קיבל ממנדלבליט כרטיס אדום, ולכן חייב קודם לשבת להירגע על הספסל. ואז, למעשה, הכל יהיה תקוע. "אין משחק".
ברגע שהכדור יחזור למגרשו של הנשיא, קמפיין הבחירות שהתחיל עוד בעונה שעברה יגיע לשיאו. בכחול לבן יגידו שהבטיחו לבוחרים שלא יישבו עם מי שהוגש נגדו כתב אישום, והקבוצה השנייה תגיד: "החוק אינו פוסל את נתניהו מלהמשיך ולכהן". נכון, לכאורה אין בזה כל חדש. אבל רק לכאורה. הפעם ההילוך החוזר יהיה שונה מהתמונה המקורית. עכשיו חרב הסיבוב השלישי של הבחירות, מעין פלייאוף תחתון, מרחפת מעל שתי הקבוצות.
הקמפיין אם כך יהא: תנו לנתניהו לכהן כראש ממשלה על זמן שאול, ותנו לגנץ אחר כך את סרט הקפטן כי טובת המדינה מחייבת את הצדדים להתפשר. כן, גם שחקן הרכש מ"יש עתיד" יאלץ לוותר. לפיד כמעט בוודאות כבר הפסיד במשחק שעוד לא החל. אין דבר כזה רבע רוטציה. כדי שהבלתי אפשרי יהיה אפשרי, הנשיא עוד יפנה ליועץ המשפטי כדי שהלה ישתכנע ויגיד: "רבותי, התרשמתי שאישום השוחד אינו חזק דיו והשאר, טכני למדי. די אם נתניהו יפרוש סופית ויתלה את נעליו". נראה לי שבמציאות המתרקמת, כשהפוליטיקה הולכת ונראית יותר כמו ליגה למקומות עבודה, זה המוצא הריאלי ביותר.
לא קיבלנו ממשלת 61 עם הימין הקיצוני. ליברמן אכן סידר לנו נבחרת יותר מאוזנת. הרי ליברמן בנאום שלאחר הבחירות שאל "כמה-כמה הסתיים המשחק בין דורטמונד לברצלונה?" התוצאה הייתה אפס-אפס. תסכימו איתי שזו תוצאה משעממת בספורט - ורעה בפוליטיקה.