1.

1,139,079 אזרחים הצביעו עבור הליכוד. זה מספר שלא נרשם כאן מעולם. השיא הקודם שייך גם הוא לליכוד של נתניהו – 985,408 מצביעים ב-2015. בין הליכוד 2015 לליכוד 2019 השתחלה כחול לבן, שזכתה ב- 1,124,805 קולות.

מעולם לא השיגה מפלגה בישראל יותר ממיליון קולות; השנה זה קרה פעמיים.

היחיד שהשיג מספר מצביעים גבוה יותר הוא אריאל שרון בבחירות הישירות לראשות הממשלה ב-2001 – 1,698,077 קולות – אבל הוא התמודד רק מול אהוד ברק.

2.

ההישג המרשים של כחול לבן – רשימה בת חודש וחצי – בא, באופן טבעי וצפוי, על חשבון מפלגות השמאל. אבל מבלי להיכנס לדילמה השמאלנית הרגילה (הצבעה אידיאולוגית או הצבעה אסטרטגית), בסופו של דבר כחול לבן הגדילה את גוש השמאל-מרכז (ללא המפלגות הערביות, שממילא אינן נכללות בתכניות הקואליציוניות של השמאל הציוני). בכנסת היוצאת עמדו המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ על 40 מנדטים; עכשיו יש להן 45 כאלו. גם כשמוסיפים את המפלגות הערביות כגוש חוסם, ולמרות הנפילה הדרמטית (מ-13 מנדטים של הרשימה המשותפת ל-10 של הרשימות המפוצלות), הגוש גדול יותר: 55 עכשיו לעומת 53 בכנסת הקודמת.

כן, כחול לבן כמעט טרפה את מפלגת העבודה (מרצ איבדה רק מנדט), אבל נגסה גם במרכז הנוטה ימינה – וגוש השמאל-מרכז השמין.

3.

גוש השמאל-מרכז אמנם גדל – אבל הימין ממשיך להחזיק ברוב, ולא רק בחלוקה הגושית בכנסת. יותר מ-49 אחוזים מהבוחרים הצביעו עבור מפלגות המזוהות עם הימין (לרבות ש"ס ויהדות התורה שהביעו תמיכה מוקדמת בנתניהו ובממשלת ימין); מתוך ההשוואה בין גוש השמאל-מרכז של 2015 לנוכחי אפשר להניח ששלושה-ארבעה אחוזים ממצביעי הימין בחרו בכחול לבן; וכמעט שבעה אחוזים נוספים הצביעו עבור מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה (הימין החדש, זהות וגשר). התוצאות חד-משמעיות: העם בימין.

4.

מאז יום רביעי מכריזים שרי הליכוד ומצביעיו ש"העם אמרו את דברו". תוצאות הבחירות, הם טוענים, מוכיחים שהציבור תומך בנתניהו חרף ההמלצה להגיש נגד כתב אישום.

זו הצהרה בעייתית, משום שהבחירות לא היו משאל עם בסוגיה; משום שהיא לא מבחינה בניואנסים ברצון הציבור (האם נתניהו יכול לכהן כראש ממשלה עד להחלטה הסופית של היועמ"ש? עד לתחילת המשפט? עד לגזר דין חלוט?); ומשום שהיא נסמכת על מידת האמון של המצביעים בהצהרות הפוליטיות של המפלגות (האם בוחריו של ליברמן משוכנעים שיתמוך בנתניהו? האם מצביעי כחול לבן מאמינים שגנץ לא יצטרף לממשלת אחדות?).

אבל גם אם מקבלים את הנחת המוצא של אנשי הליכוד, לפיה מדובר בהצבעת אמון בנתניהו – הנתונים מציגים תמונה מורכבת יותר.

למעלה ממיליון בוחרים הצביעו, כאמור, עבור הליכוד. זה מספר מרשים – אבל זה לא "העם". למעשה, זה רק מעט יותר מרבע מהמצביעים (ואם לדייק: מסך הקולות הכשרים). מספר דומה, כאמור, הצביע עבור כחול לבן, במה שנחשב להצבעה ישירה נגד נתניהו אפילו בעיני אנשי הליכוד ("רק לא ביבי"). כלומר, למעלה רבע מהעם אמר את דברו – ורבע אחר אמר דבר שונה בתכלית.

26.24% מהבוחרים הצביעו עבור מפלגות שהצהירו מראש על תמיכה בראש הממשלה. אפשר לומר שהם לא תמכו ישירות בנתניהו, אבל הביעו הסכמה לכך שימשיך בכהונתו (לפחות בשלב זה). ביחד עם מצביעי הליכוד (26.45%) מדובר ברוב בקרב הבוחרים.

ובכן – לא בדיוק. יותר מ-2 מיליון בעלי זכות בחירה לא השתתפו בהצבעה. כך שבסך הכל כ-35 אחוזים מהבוחרים תומכים באפשרות שנתניהו יכהן כראש ממשלה בעודו נאשם פוטנציאלי. זה המון – אבל זה אפילו לא הרוב, ובטח לא "העם אמר את דברו".

5.

ובכלל: רוב העם, כרגיל, לא אומר את דברו. תנועת הלא-מצביעים היא עדיין המפלגה הגדולה בישראל.

6.

"אנחנו דואגים לחיילים והחיילים ידאגו לנו", אמר נפתלי בנט בבוקר יום רביעי, כשהתברר שהימין החדש נאנקת מתחת לאחוז החסימה.

מזה חצי שנה מנהל בנט מלחמה גלויה נגד "עודף המשפטיזציה" בצה"ל. בנובמבר הוא הכריז שהחיילים מפחדים מהפצ"ר יותר מאשר מיחיא סינוואר; בדצמבר הקים את הימין החדש והריץ את עצמו לתפקיד שר הביטחון; לפני שבועיים חתם את קמפיין הבחירות בדואט פרידה בין צה"ל ובג"ץ.

כל מי שמשרת בצה"ל, בסדיר או במילואים, יודע עד כמה דבריו על המשפטיזציה מסלפים את המציאות (או כפי שכינה זאת הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט: "האגדות האורבניות האלה, כדי לקושש אהדה במקומות מסוימים, לא מבוססות על כלום"). כל מי שמשרת בצה"ל יודע שאף יועץ משפטי לא יעצור אותו מירי תחת סכנת חיים.

החיילים לא הצילו את בנט מכליה פוליטית. גם אם נניח שכל קולות הימין החדש במעטפות הכפולות (שכוללות גם אסירים, חולים באשפוז, דיפלומטים ועוד) היו של חיילי צה"ל – מדובר ב-10,645 קולות. אפילו השמאלנים ממפלגת העבודה קיבלו יותר. מסתבר שהחיילים לא צריכים שבנט ישמור עליהם מפני הפצ"ר.

7.

שלושה פוליטיקאים בנו את הקמפיין שלהם על הפחדות שווא מפני משפטיזציה בצה"ל: בנט, איתמר בן גביר ואורן חזן. שלושתם נשארו מחוץ לכנסת.

איחוד מפלגות הימין של בן גביר קיבל מהמעטפות הכפולות 10,822 קולות (שוב – מדובר למעשה בכלל המעטפות הכפולות). גם אם מחברים את הימין החדש והאיחוד (ומניחים שכלל הקולות במעטפות הכפולות הגיעו מצה"ל) מגלים שרק תשעה אחוזים מהחיילים מאמינים שבנט ובן גביר צריכים להציל אותם מהיועצים המשפטים של צה"ל.

אורן חזן קיבל 138 קולות במעטפות הכפולות. זה בקושי פלוגה.

8.

אלונה ברקת היתה הרכש הכי נוצץ של הימין החדש. ברגע הגיוס היא באמת נראתה נוצצת; בחלוף הזמן היא נראתה מבולבלת ומגומגמת כמו רוב חברי הרשימה שלא ממש ידעו להסביר היכן מסתיימת המפלגה הדתית ומתחילה החילונית; ובסופו היא נשארה מחוץ לכנסת.

העיר באר שבע היתה אמורה להיות הנדוניה שמביאה ברקת לחתונה עם בנט ושקד. האוהדים שנשאו על ברקת על כפיהם בעונות האחרונות היו אמורים לשאת אותה על כפיהם לירושלים. בסופו של דבר, רק 4,489 בוחרים בבאר שבע הצביעו לימין החדש. זה אפילו לא מחצית ממספר האוהדים הנמוך ביותר שהופיע השנה למשחק בית של הפועל ב"ש (10,250 נגד מכבי נתניה בפברואר). ייתכן שכמו שקרה לארקדי גאיידמק בבחירות לעיריית ירושלים ב-2008, גם ברקת גילתה שיש פער גדול בין אהבה ביציע להצבעה בקלפי. ויכול להיות שזו היתה הצבעה אסטרטגית – אוהדי ב"ש פשוט העדיפו שאלונה תישאר איתם.

9.

מספר הקולות הסופי של מפלגת זהות: 117,670. חלקה בסך הקולות הכשרים: 2.73%. קצת יותר מ-20 אלף קולות מתחת לאחוז החסימה.

זהות היא המפלגה השלישית במצעד המעטפות הכפולות – 15,766 מקולותיה הגיעו משם. בנט טען שהוא דואג לחיילים, אבל הם העדיפו לדאוג לפייגלין.

בתל אביב – הבית השמאלני שאליו פלש פייגלין לכאורה – זכתה זהות ב-5,329 קולות. זה פחות מחמישה אחוזים מסך הקולות שלה. בירושלים – שהחוק לשמירת אחדותה היתה מבחינתו תנאי סף לקואליציה (תנאי שחשף רק לאחר הבחירות, כדי לא לפגוע באפשרות למשוך קולות מהשמאל) – פייגלין זכה ב-6,930 קולות. גם גדי וילצ'רסקי לא סיפק את הסחורה, וחיפה נותרה של החיפאים ולא של הפייגלינים (5,329 קולות).

אז היכן נמצאים בוחריו של פייגלין? בסופו של דבר, במקומות הצפויים והטבעיים עבורו – ההתנחלויות. בקרני שומרון, התנחלות מגוריו, הוא זכה בקרוב לעשרה אחוזים מהקולות (פחות מבנט, אגב); באפרת ובעופרה – כמעט תשעה אחוזים; באריאל – כמעט שמונה אחוזים. אלא שמדובר ביישובים קטנים, וכל המצביעים יחד לא הספיקו כדי להעביר את פייגלין מעבר לאחוז החסימה.

10.

בראש העין – עיר מגוריו של בני גנץ – זכה הליכוד (בפער קטנטן של פחות מאחוז). בקיסריה – עיר מגוריו של בנימין נתניהו – זכתה כחול לבן (בפער עצום של יותר מ-50 אחוזים).

ברעננה, עיר מגוריו של נפתלי בנט, הצביעו 1,763 תושבים לאיחוד מפלגות הימין. זה קצת יותר ממספר הקולות שחסרים לבנט כדי לעבור את אחוז החסימה.

ראש המפלגה היחיד שזכה בעיר מגוריו הוא רפי פרץ – איחוד מפלגות הימין זכה ב-89% מהקולות בקלפי בנווה.

11.

באשקלון, המוכרת גם כ"אז ירו על אשקלון" (קופי: מירי רגב), זכה הליכוד בכ-43% מהקולות (כמעט פי שלושה מכחול לבן).

בקריית שמונה, עיר מגוריה של אורנה "את משעממת אותנו" פרץ (קופי: בנימין נתניהו), זכה הליכוד ב-49% מהקולות (כמעט פי חמישה מכחול לבן).


12.

המדגם של חדשות 12 פספס בענק, אבל קשה לבוא בטענות למינה ומנו כאשר אפילו הנביאה הקבועה של הבחירות מפשלת. רחובות – האוהיו של ישראל – פגעה בתוצאות מאז 2003, חמש פעמים ברציפות, לרבות חיזוי האין-מהפך של 2015. בשבוע שעבר נקטע הרצף: רחובות בחרה כחול לבן (בפער של אחוז וחצי).

13.

סמיון גרפמן – בטח שאלתם את עצמכם – זכה ל-4,669 קולות. מפלגת בט"ח שלו היא המפלגה הכי גדולה מבין המפלגות הקטנות שנותרו בחוץ (מינוס הימין החדש, זהות וגשר).

אם כל האנשים שנתנו לעמוד הפייסבוק של סמיון לייק (206,557 נכון לכתיבת שורות אלו) היו מצביעים עבורו – בט"ח היתה המפלגה החמישית בגודלה בכנסת. מוסר השכל? לא כל אושיית רשת הוא קנדידט פוליטי.

14.

לפני שלושה שבועות סירבה ועדת הבחירות המרכזית לקדם את איתמר בן גביר מהמקום השביעי ברשימת איחוד מפלגות הימין למקום החמישי. אם היא היתה נענית לבקשה – בן גביר היה היום בכנסת. יו"ר הוועדה, השופט חנן מלצר, קבע שזה לא בסמכותה. בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בטח לא היו מתנגדים עכשיו לקצת אקטיביזם שיפוטי.

15.

חיים ילין עזב לפני חודשיים את יש עתיד לאחר שנדחק למקום לא ריאלי (17). כעבור ארבעה ימים הוא סגר במפלגת העבודה תמורת שריון במקום ה-10. זה לא השאיר אותו בכנסת.

16.

מפלגת העבודה ניצחה רק בשלושה יישובים: צובה, חולתה (בה נולד טל רוסו) ובארי (שנקרא על שם מנהיג תנועת העבודה, ברל כצנלסון). אפילו גבעתיים – עם ראש עיר מטעם מפלגת העבודה – כבר  לא מפא"יניקית.

17.

בכלל, ההצלחה המוניציפלית של מפלגת העבודה לא ניכרה בבחירות הארציות - לא בתל אביב של רון חולדאי, לא בחיפה של עינת קליש-רותם. בנהריה שבה ניצח בבחירות המקומיות רונן מרלי – הישג שבו התגאה גבאי – הצביעו עבור העבודה 1,042 תושבים. בבאר שבע של רוביק דנילוביץ' (שהחל את דרכו במפלגה וסירב להצעת שריון של אבי גבאי) הצביעו עבור העבודה 2,632 בוחרים – אפילו לא שלושה אחוזים מהתושבים, וקצת יותר ממחצית מהמספר שהשיגה זהות.

18.

לא צריך להתרגש מזעקות השבר על זיופים – זה ריטואל פוסט-בחירות קבוע. אבל מישהו יצטרך בכל זאת להסביר איך באיתמר – אחת ההתנחלויות הכי תוססות אלימות בשטחים – זכתה חד"ש-תע"ל ב-52 קולות (!); איך בבת עין – ערש הולדתה של מחתרת טרור יהודית – זכתה רע"ם-בל"ד ב-87 קולות (!!!); ואיך ביצהר – אלופת הארץ בפעולות תג מחיר – זכתה חד"ש-תע"ל ולו בקול אחד.

מה שקרה, כנראה, הוא טעויות בהזנת הנתונים. בבת עין, למשל, ישנן שתי קלפיות: באחת קיבלה רע"ם-בל"ד 87 קולות (וזהות של פייגלין - אפס); ובשנייה קיבלה זהות 91 קולות (ורע"ם-בל"ד - אפס).

אפשר להניח, אם כך, שלא מדובר בזיופים, וגם לא בתופעה אקסצנטרית של מתנחלים שמצביעים טיבי. לפעמים נתונים תמוהים הם בסך הכל טעויות אנוש - כמעט כמו טעות של נער גבעות שמשלשל בל"ד בקלפי.

(פנינו לוועדת הבחירות המרכזית ותגובתה תתפרסם כשתתקבל)

19.

אחת האמירות הקבועות של קמפיין הליכוד טענה שהכלכלה בישראל משגשגת. זו טענה מורכבת שמעצימה אלמנטים מסוימים ומתעלמת מאחרים, אבל היא ראויה להתייחסות בשל נתון משמעותי אחד.

על פי מחקר של מכון "ברוקינגס" בוושינגטון, תל אביב לבדה אחראית ל-54% מהתוצר בישראל ול-51% מהתעסוקה. בהנחה שרוב העובדים בתל אביב חיים בגוש דן, בשרון ובין חדרה לגדרה, אפשר לומר שתל אביב רבתי מצביעה שמאל-מרכז (בתל אביב: כ-121 אלף לכחול לבן לעומת כ-50,670 לליכוד).

הנה הפרדוקס: בלי מצביעי כחול לבן ספק אם היתה לנתניהו כלכלה משגשגת להתגאות בה.

20.

ואפשר להסתכל גם על צד אחר של "הכלכלה המשגשגת" – המקומות שבהם הכלכלה לא משגשגת כלל. כלומר, נתוני ההצבעה ביישובים הכי עניים בישראל.

כמסורת נתניהו, ננכה את הערבים והחרדים שמאכלסים את האשכולים הנמוכים במדד החברתי-כלכלי ונדלג היישר לאשכול השלישי (על פי נתוני הלמ"ס מ-2016 שמתייחסים למעשה ל-2013). ביישובים שאינם חרדים או ערבים נמצא את נתיבות (ניצחון לש"ס בפער קטן מהליכוד ובפער עצום מכחול לבן), אופקים (ניצחון של הליכוד – כמעט פי חמישה מכחול לבן) וחצור הגלילית (ניצחון לליכוד – כמעט פי תשעה מכחול לבן). אשכול אחד מעליו נמצאים יישובים חילוניים ודתיים רבים: קריית מלאכי, קריית גת, מצפה רמון, אור עקיבא, לוד, רמלה, ירוחם, עכו, שדרות, בית שאן, טבריה, טירת כרמל ודימונה. אל תהיו במתח: בכולן ניצח הליכוד.

עשר שנות שלטון ליכוד – והיישובים הכי עניים בישראל עדיין מצביעים נתניהו.