פחות מחודש נותר עד הבחירות, ומנהיגי המפלגות עסוקים בהדיפת סיפורים: בנימין נתניהו מטפל בסיפורי רעייתו באוקראינה, בני גנץ מחפש את החפרפרת בכחול לבן, ואיילת שקד מסבירה שהיא לא ניסתה לשכנע את ביבי למצוא לה מקום בליכוד.

מדי שבוע אנו עוקבים אחרי הקמפיינים של המפלגות ומדרגים אותם במדד הקמפיין באמצעות פאנל של פרשנים וכתבים פוליטיים. אביב בושינסקי, שהיה בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, ינתח את הקמפיינים ואת ביצועי המפלגות. אז מה קרה במדד הקמפיין השבוע?

הליכוד: פתאום נתניהו נזכר שהוא ימין

נראה שהשבוע הליכוד העלה הילוך – ולא רק במיניבוס שיצא להמריץ את הבוחרים בהובלת השרה מירי רגב, שלעתים התחברה למסורת עד כדי כך שנדמה היה שמדובר בטנק המבצעים של חב"ד. בעוד רגב מפרישה חלה, באוקראינה נאלץ נתניהו לגמד את ההפרשה כדי שלא תהפוך לעוד פרשה. בסרטון התגובה שנתניהו מיהר לשחרר כולם אשמים חוץ ממנו. התקשורת לדבריו מתעסקת בזוטות, לא נותנת לו קרדיט. עוד מעט יטען שהאוקראינים סתם שמאלנים. נתניהו, בנסותו להוכיח לנו שהוא מנהיג מליגה אחרת, דווקא שחרר שם אמירה עמומה על מעורבותה של ישראל בהפצצת משלוחי הטילים בעיראק. בין אם זה נכון ובין אם לאו, אין ספין טוב מזה. תשכחו מהקברניט ההוא ששכח לברך - יש קברניט אחד וזה נתניהו.

פחות משלושים יום לפני הבחירות, כשמספר המתלבטים הוא כה גדול והציבור אדיש ועייף, הנעת הבוחרים לקלפי הפכה למשימה המרכזית. נראה שכל המפלגות ישקיעו את מירב כספן ביום הבוחר, וניצנים לכך אפשר היה לראות השבוע: הוואן של כחול לבן (לדברי רגב מדובר ב"וואן מפונפן"), ה"ימינה-בוס" של איילת שקד, וכאמור - המיניבוס הליכודי. למרות הדיבורים על הפסקת אש בין הליכוד וימינה הכדורים ממשיכים להתעופף. פתאום נתניהו יותר ימני מימני כשהוא מפריח לחלל האויר את בלון הטרנספר מעזה ואת האמירה המי-יודע-כמה על "מבצע צבאי רחב". אחרי הסרטון המוצלח של ביבי המציל, נראה שבליכוד ניסו לסחוט את הלימון קצת יותר מדי כשגם מירי רגב הצטרפה למשמר המפרץ. ראינו כבר פרקים טובים יותר.

ישראל ביתנו: רק לא לעשות טעויות

ישראל ביתנו והליכוד עשו הצרחה במדד והתחלפו במקומות. למעט הסרטון של ליברמן בנתניה וה-testimonials  – עדויות של כאלה שפעם היו ליכודניקים והמירו דתם לליברמן - בסך הכל הקמפיין השבוע נכנס לרגיעה. המוטו: מינימום טעויות. ממילא הסמוטריצ'ים וההדתה יעשו לו את העבודה.

התיאבון של ליברמן, כך נראה, אינו יודע שובע. השאיפה עכשיו: לא רק להיות המפלגה שממליכה מלכים, אלא להיות המפלגה השלישית בגודלה. זו הסיבה להחלטה הקונטרוברסלית לחתום על הסכם עודפים עם כחול לבן. אף שמדובר בעניין טכני שעשוי לשרת את אחת משתי המפלגות, בליכוד התנפלו על המהלך. "יצא המרצע מהשק", הם אמרו על ליברמן ה"שמאלני". עכשיו אתם מבינים מדוע צריך ליכוד חזק, הסביר נתניהו בעוד סרטון שהופק באוקראינה.

בישראל ביתנו, אני מניח, המהלך לא נולד באקראי. הסקרים והבדיקות הצביעו כנראה על כדאיות המהלך, וגם התגובה המלגלגת של ליברמן מעידה שהכל היה ידוע מראש. סרטון אחד מעביר את המסר: כן לממשלה רחבה, לא לחרדים ומשיחיים. וכדי לנסות בכל זאת להישאר בצד "הנכון", הוסיף ליברמן: "נתניהו: ימין בדיבורים, שמאל במעשים".

כחול לבן: הנזק שבחקירת ההדלפה גדול מהתועלת

לאט לאט כחול לבן מתגלית כפלא של הבחירות. כל שבוע צצה תקלה חדשה, ובכל זאת המפלגה לא רק ששומרת על מיקומה במצעד הקמפיינים, אלא גם נותנת פייט של ממש לליכוד בסקרים. אמנם, על פי הסקר האחרון, שתי המפלגות איבדו מעט מכוחן (בין ארבעה לחמישה מנדטים), אך עדיין כחול לבן נושפת בעורפה של הליכוד.

ה"רק לא ביבי" נותר המוטיב המרכזי בקמפיין. סרטון התגובה של מחנה גנץ לביבי "המציל", כשברקע עפים טילים לחופי אשקלון, היה חזק אבל קצר מדי. נראה שכחול לבן נגררת אחר סדר היום של אחרים.

אם לא די בכך, גנץ ניהל השבוע מלחמת חפירות נגד החפרפרת שהייתה או לא הייתה מטעם השותפים מיש עתיד. לצערי, למדנו מזמן שבמערכת בחירות כה אינטנסיבית, האמת לא כל כך חשובה. בין אם הייתה או לא הייתה חפרפרת, עצם הבעת האי-אמון בחברים במפלגה מחזקת את התחושה שהפירוק אחרי יום הבחירות קרוב מתמיד. על סמך מערכות העבר למדנו שכשעורכים פוליגרף במטה בחירות, או כששוכרים חברת חקירות, הנזק גדול מהתועלת. הייתי אומר שזו ממש טעות של טירון, אבל לאור הסקרים נראה שהרמטכ"ל לשעבר עדיין מצליח לשמור על המחנה.

המחנה הדמוקרטי: רוח הקרב של הגנרל ברק

אי אפשר שלא להתרשם מרוח הקרב שמפגינים אהוד ברק ואנשיו. פעם הם תוקפים את מבקר המדינה, פעם את המשטרה על שהתערבה בהפגנה נגד היועמ"ש. גם כאן, בדומה לקמפיין של ליברמן והחרדים, אירועי היומיום מספקים די תחמושת לאינספור סרטונים, שלטי חוצות ונוכחות מאסיבית ברשתות החברתיות.

הנוכחות של המחנה הדמוקרטי ברשתות החברתיות היא הגדולה ביותר. נראה שיש שם חלוקת עבודה: ברק מדבר על השחיתות, ניצן הורוביץ על דת ומדינה, וסתיו שפיר, כצעירה והג'ינג'ית שבחבורה, עושה את הפרובוקציה. העובדה שהשופט מלצר סגר לה את המיקרופון בדיוני ועדת הבחירות גררה תגובות מעורבות, אבל כך לפחות היא עשתה כותרות.

ימינה: המשבר של שקד

איילת שקד התמודדה השבוע עם אחד המשברים הגדולים ביותר מאז השיבה המזורזת לפוליטיקה. הידיעה לפיה שיגרה שליחים מטעמה כדי שאלה ידברו על ליבו של נתניהו כאילו בכוחה להניא את מנדלבליט מהגשת כתבי אישום אמורה הייתה לצבוע את מי שרוצה להיות בעצמה ראש ממשלה בצבעי שחיתות ואופורטוניזם. שקד מצאה עצמה מתראיינת בכל כלי אפשרי כדי להרוג את הסיפור ולהסביר שהדבר לא נעשה בידיעתה. אבל כבר אמרנו על האמת במערכת הבחירות: זה כבר לא באמת חשוב.

הניסיון לערער על הלגיטימיות הציבורית של שקד יימשך גם בשבועות הקרובים, דבר שמעיד אולי יותר מכל שנתניהו קיבל את ההחלטה: להבטיח ליכוד גדול, גם אם זה פוגע בגוש. המוטיבציה לכך לא ברורה: או שנתניהו השלים עם העובדה שהסיכוי לגבש קואליציה של 61 ח"כים הולך ונמוג, או שהתיעוב או החשש משקד גובר עליו.

פאנל הבוחרים במדד הקמפיין: יעל קישיק (חדשות 12), ירון אברהם (חדשות 12); ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו); אורי רוזן (מאקו); אור יזרעאלי (עורך סרוגים); רותם דנון (עורך מגזין ליברל); גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה); גדעון אלון (ישראל היום); אהרון ברנע (עיתונאי ופרשן מדיני); אנה רייבה ברסקי (כתבת מדינית של מעריב ומגישה ברדיו כאן רק"ע); מזל מועלם (פרשנית פוליטית אתר אל מוניטור, ערוץ כנסת); ישראל כהן (פרשן ברדיו קול ברמה); מקבולה נאסר (עיתונאית); אריק בנדר (מעריב); טל שניידר (גלובס); ניצן קידר (ערוץ 7); גדעון דוקוב (שבע); חולוד מסאלחה (עורכת בוקרא)