אנשים ששואלים אותי למי אני מצביעה, מופתעים כשאני עונה שאין לי מושג. "נו מה", הם משתוממים, "כבר חודש וחצי את הולכת לכנסי בחירות של שלל מפלגות, ועדיין לא החלטת?".

ובכן, לא רק שלא החלטתי, אלא שכל הכנסים האלה רק מבלבלים אותי יותר. חוץ מזה, ישנן דילמות שלא קשורות למפלגה כזאת או אחרת, אלא לסוג ההצבעה באופן כללי: האם לבחור במפלגת שלטון כדי להשפיע בהכרעה החשובה בין ביבי לבוז'י, או שעדיף לתת את הקול למפלגה קטנה כדי להגדיל את הגוש החביב עליי? האם ללכת על בחירה פרסונלית - ישראל ביתנו בגלל אורלי לוי אבקסיס, כולנו בגלל כחלון; או ללכת לפי הספר ולבחון את המפלגות לפי המצע היבש?

עוד בבחירות:

>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם

>> 24 דברים שבאמת חשוב לדבר עליהם לפני הבחירות

 ולמי להקשיב: לאלה שטוענים שהמצע המדיני הוא החשוב ביותר, או לאלה שמצדדים  בהצבעה חברתית בטענה שבטחון ישראל בכל מקרה לא יופקר, עם הצבא והמוסד והשב"כ? לא יודעת. ומאחר שהמלחמה האמיתית על המתלבטים מתחוללת במשרדי הקריאייטיב, החלטתי לעצור רגע ולבדוק איזה קמפיין הכי משכנע, בעצם, ואיזה הכי לא? 

מקום אחרון: המחנה הציוני

סיסמה:  "זה אנחנו או הוא".

תכל'ס: זה לא סוד שהקמפיין של בוז'י וציפי לוקה בחסר עד לא קיים, על כן פוטרו חלק מאנשי הקריאייטיב, והפרסומאי ראובן אדלר אף נקרא להושיע. אין לי מושג מה הוא מתכנן, אבל מה שלי הכי מפריע כרגע זה הבטחות הסרק. אם יש משהו שמצא חן בעיניי בכנסים של בוז'י וציפי, זו הכנות: "אנחנו לא מבטיחים שמחר יהיה שלום", הם אמרו, "לא מבטיחים שממחר לא יהיו עניים והכל יהיה בסדר. לוקח זמן לשנות". ואני הקשבתי והערכתי את הכנות: זה הרגיש לי כמו פוליטיקה אחרת, נקייה.

אז מה פשר כל השלטים האלה פתאום, "קרקע בחינם לבית משלך", "אפס קשישים עניים בתוך שנה"? אוקיי, אתם בפאניקה, אבל תירגעו קצת. זה לא אמין.  

בקטנה: הסרטון עם הקול המתחלף של הרצוג ממש לא משכנע, אבל אין מה לומר, יפה לו בס.   

שורה תחתונה: האמנתי לכם הרבה יותר כשהנמכתם ציפיות.

מקום 8: ש"ס

סיסמה: המהפכה חוזרת.

תכל'ס: די נו, אתה לא באמת מצפה שאאמין שאכפת לך מעולים חדשים ומאימהות חד הוריות, אריה דרעי. זה  יפה שאתה מבטיח לדאוג לכל השקופים, רק שאלה: אם במהלך השנים לא הצלחת לדאוג לעניי החברה החרדית, איך תדאג לשני מיליון עניים? וכמה אירוני, שפוליטיקאי שהורשע בעבירות שוחד ומרמה, משחק אותה עכשיו רובין הוד רודף צדק.

בקטנה: בטוח שהיה חכם להחביא כך את דמותו של מרן? מרוב ניסיון לקרוץ לכלל הציבור, קהל המצביעים המסורתי הולך לאיבוד.  

שורה תחתונה: ניסיון פאתטי לרכב על גלי המחאה החברתית.

ממשיך בהפגנות עוצמה. ישי. (צילום: שיר שגיא)
איפה הקמפיין? אלי ישי|צילום: שיר שגיא

מקום 7 : "יחד – העם איתנו" של אלי ישי  

סיסמה: העם איתנו.

תכל'ס: איפה הקמפיין? אני לא ראיתי. בכל אופן, הערכתי אותו מאוד כשר הפנים והתחברתי ליושרה שלו; אם רק היה מתחבר לאנשים הנכונים, הייתי בהחלט שוקלת להצביע לו. רק שהחיבור עם "עוצמה יהודית" הפך אותו ללא רלוונטי בעיניי. חבל.

בקטנה: מעניין אם יעבור את אחוז החסימה.

שורה תחתונה: עבר לי מתחת לרדאר.

מקום 6: ישראל ביתנו

סיסמה: תכל'ס ליברמן.

תכל'ס: ליברמן. סתם, בעיקרון אין סלוגן מדויק מזה: ליברמן הוא המפלגה, המפלגה היא ליברמן. והרי גם ככה מדי קדנציה מתחלפים בה רוב החברים, לא בטוח שהמצביעים טורחים לעקוב מי נמצא מאחוריו הפעם. העניין הוא שבמערכת הבחירות הזאת, שמה של המפלגה עולה בעיקר בהקשרים של שחיתות והתנפלויות מצד שרון גל על פוליטיקאים בפאנלים – מה שלא מוסיף לה נקודות בעיניי. 

בקטנה: למה מחביאים את אורלי לוי אבקסיס, מס' 2 במפלגה והח"כית הכי חברתית בכנסת? טעות טעות טעות.

שורה תחתונה: שרון גל, דבר חלש. עוד יותר חלש. יופי, ככה.

מקום 5: מרצ

סיסמה: שמאל זה מרצ.

תכל'ס: כל אחד מחברי המפלגה מוצג כבולדוזר של עשייה – בסך הכל קולע, אם כי לא מקורי בכלל. ומה פשר הסרטון שמכסח את ציפי לבני "המזפזפת", לא הבנתי. למה לטנף ככה על השותפה הטבעית שלכם? יש הרבה יותר אנשים שמתלבטים בין הליכוד למחנה הציוני, מכאלה שמתלבטים בין מרצ למחנה הציוני; בעצם עזרתם פה למתלבטים לבחור בנתניהו.

בקטנה: סרטון הצ'ייסרים עם זהבה - מה זה היה, עוד לא הבנתי.

שורה תחתונה: אין יצירתיות אבל יש נשמה.

מקום 4: הליכוד

סיסמה: "זה אנחנו או הם".

תכל'ס: אם לא מושיק גלאמין, ביבי היה מקבל אצלי מקום ראשון, לפחות בקמפיין. מגן הילדים ועד ל"ביביסיטר" – אין ספק שהמוחות במשרדי הפרסום של הליכוד הבריקו עם המסר קצר וקולע: ביבי הוא המבוגר האחראי בשטח, בלעדיו יהיה פה בלגן שחבל על הזמן. אבל אז מגיע סרטון התדמית של מושיק, ומחרבש הכל. איפה הקוליות, השנינות, ההומור העצמי? מי שאישר את הבדיחה הזאת צריך לעוף הביתה. 

האמת היא שבהתחלה הייתי בטוחה שמדובר בסאטירה מבריקה: מושיק גלאמין מגיע לשדרג את בית ראש הממשלה, גאוני! אבל מרגע לרגע התחוור לי שמישהו באמת מנסה להאכיל אותי בלוקשים האלה, ואלוהים, זה לא יורד בגרון.

בקטנה: די, לא באמת הושבת את אובמה על הספות המוכתמות האלה, נכון שרה? פליז תגידי שלא. ותקראי לאיזה הנדימן, בחייאת אלוהים.

שורה תחתונה: זלזול כזה באינטליגנציה של הבוחר, לא נראה כאן כבר הרבה זמן.

אוחנה עם בנט. נפרדו אחרי 3 ימים (צילום: גור דותן)
מה שווים כל הסרטונים? אוחנה ובנט|צילום: גור דותן

מקום 3: הבית היהודי

סיסמה: מפסיקים להתנצל.

תכל'ס: אין ספק שבנט הוא מלך היוטיוב – הסרטונים הוויראליים שלו חדים ומשכנעים, מההיפסטר המתנצל ברחובות תל אביב ועד לבחורות שמדוושות באופניים ומכריזות שבנט "מה זה עושה". יש קריצה, יש מסר, יש קריאייטיב. אבל אז בא איזה אלי אוחנה שהרבנים לא מאשרים, ואני קולטת שבנט לא באמת בעל הבית כאן, אז מה כל זה שווה?

בקטנה: עם מותו של אורי אורבך, הודיעה המפלגה שהיא עוצרת את הקמפיין למשך כמה ימים. עצוב. 

שורה תחתונה: ה"איך" מושלם, ה"מה" בעייתי.

מקום 2: "כולנו" של כחלון

סיסמה: כולנו כחלון.

תכל'ס: עזבו סרטונים ויראליים, הקמפיין הכי טוב של כחלון הוא העברת הרפורמה בסלולר. ובכל זאת, סרטון התגובה של כחלון לנתניהו, עשה את העבודה: כשהמועמד החברתי מכולם מטיח בפני ראש הממשלה שהמזון התייקר ושאנשים לא גומרים את החודש – זה נוק אאוט מושלם.

בקטנה: האם אנשיו של כחלון עובדים איתו על דיבור מול מצלמה ועמידה מול קהל? בחיי שאני מודאגת, לא הייתי רוצה שיפסיד בעימות הטלוויזיוני הקרב ובא.

שורה תחתונה: שר האוצר הבא, אמן.

מקום ראשון: יש עתיד

סיסמה: נלחמים על המדינה.

תכל'ס: המלחמה בשחיתות היא אכן אחת המוצדקות, והכי אהבתי את הסרטון ה"אנטי ויראלי" של המפלגה: סרטון בן שלוש שעות שמפרט את הישגיה. לא בטוח שאנשים הקדישו לו זמן צפייה מלא, אבל אין ספק שמדובר בהברקה עם מסר: אנחנו לא צריכים גימיקים, הכוח שלנו הוא בעשייה.

בקטנה: למה בעצם לפיד כה מתפאר בכך ש"יש עתיד" היא מפלגה לא מושחתת ש"אף אחד מחבריה לא נחקר במשטרה?" הלו, אתם בפוליטיקה שנה ושמונה חודשים בסך הכל, זה לא הישג מדהים עד כדי כך.  

שורה תחתונה: הכי אמין בסביבה.

>> בפעם הקודמת, מירי רגב הודיעה שהיא תהיה ראשת ממשלה