אנחנו נתקלים בהם ברחוב, עומדים איתם בתור לקופת חולים, מחכים איתם שיתחלף הרמזור. לפעמים הם מכרים שלנו, שותפים עסקיים או אפילו בני משפחה. יש אנשים שנשבעים שהם לעולם לא יהיו כאלה, ואז הם הופכים לחלק מהם. הם עומדים איתנים בשלהם, גם כשמכנים אותם "סכנה לדמוקרטיה" וגם כאשר בר רפאלי בכבודה ובעצמה מנסה לשכנע אותם להפסיק להיות כאלה. מי הם האנשים האלה, שלא מצביעים בבחירות, ומה מניע אותם?
עוד בבחירות:
- עדיין מתלבטים למי להצביע? השאלון שיעזור לכם להחליט
- בואו להרכיב בעצמכם את הקואליציה הבאה
- אנחנו יודעים ששכחתם את הבחירות הקודמות
מחקרים רבים שניסו וינסו לפענח את מגוון הסיבות שמונעות מאדם לממש את זכותו הדמוקרטית מצביעים על מגמה אחת ברורה: אחוזי ההצבעה בבחירות ברחבי העולם בירידה. על-אף עליות נקודתיות בשנים האחרונות, אפילו במדינות עם אחוזי הצבעה גבוהים בהם קיימת חובת הצבעה, כמו אוסטרליה (93%) ובלגיה (89%) ניתן להבחין בתופעה. בישראל, בבחירות לאסיפה המכוננת (הכנסת הראשונה), אחוז ההצבעה עמד על 89.6, משנות ה-70 עד אמצע שנות ה-90 הממוצע היה בסביבות ה-78, ובשלוש מערכות הבחירות האחרונות הוא נע סביב 65. טענה מוכרת היא שהמיאוס מהסיאוב והשחיתות שפשו במערכת הפוליטית מובילים לירידה בלתי נמנעת באחוזי ההצבעה, אך במדינה רב-תרבותית ורווית שסעים חברתיים כישראל זהו כמובן רק קצה הקרחון.
מחקרים שנעשו בארץ מצאו קשר ברור בין מספר מאפיינים סוציו-דמוגרפיים לשיעור ההשתתפות בבחירות. כך למשל, באזורים בהם שיעור האזרחים הצעירים (20-29) היה נמוך, שיעור ההצבעה היה גבוה יותר. כלומר, ההנחה הנפוצה שמבוגרים מצביעים יותר מצעירים אכן באה לידי ביטוי בקלפי.
עוד הנחה נפוצה שמתגלה כנכונה היא ששיעור ההצבעה בפריפריה נמוך מבמרכז. מחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה העלה שמתוך 12 יישובים שבהם נרשמה הירידה החדה ביותר בשיעור ההצבעה בשנים האחרונות, 8 נחשבים ליישובים פריפריאליים שמצבם החברתי-כלכלי חלש (קרית שמונה, טבריה ודימונה). אך גם באזור המרכז ניתן היה לראות פערים בין היישובים המבוססים (סביון, כוכב יאיר) למבוססים פחות (רמלה, בת-ים, קרית עקרון). אחד ההסברים לכך הוא שבעלי השכלה גבוהה מצביעים בשיעורים גבוהים, ואלו מצויים באחוזים נמוכים יותר בפריפריה.
לא מרגישים שייכים
ומה לגבי סקטורים מובחנים, כמו חרדים וערבים? משמעת ההצבעה בקרב הציבור החרדי הייתה מאז ומתמיד גבוהה, כאשר יכולתם של הרבנים לנווט את הקולות אל המפלגות בהן הם תומכים היא כמעט אבסולוטית. המחקר הראה שביישובים החרדים אלעד, בני ברק ומודיעין עילית נרשמה הירידה המתונה ביותר בשיעורי ההצבעה בשנים האחרונות. בקרב הציבור הערבי, לעומת זאת, נרשמים לרוב אחוזי הצבעה נמוכים (אך לא בבחירות לרשויות המקומיות), שנובעים בין השאר מהניכור וחוסר תחושת השייכות למשחק הפוליטי.
ב-2013 עמד שיעור ההצבעה במגזר על 57%, כ-10% פחות מהממוצע הארצי. מחקר נוסף, שבחן את היחס בין הכוונה להצביע לבין מימוש ההצבעה בפועל, מצא שבקרב הציבור הערבי, כ-26% הצהירו בבחירות 2013 שלא יצביעו, וכ-18% מימשו את ההצהרה הזו. לשם השוואה, בקרב הציבור היהודי עמד הנתון האחרון על 7%.
בכל הקשור להתפלגות הפוליטית הקלאסית בין ימין ושמאל, הנתונים מראים כי למחנה השמאל שיעור הצבעה גבוה יותר. המחקר האחרון הראה שרק 3 אחוזים מבין המזדהים כאנשי שמאל לא מימשו את הצבעתם, לעומת 6% מאנשי מרכז ו-8% מאנשי ימין. למה? שוב, גם בגלל שיעור ההשכלה הגבוה, שעל פי המחקר מצוי יותר בצד השמאלי של המפה, אך גם בגלל הימצאותו של השמאל של השנים האחרונות באופוזיציה, כשהתחושה כי הוא "נלחם על חייו" מביאה לאיחוד בשורות.
התחרות מועילה
מהם המשתנים שיכולים להשפיע על אחוזי ההצבעה בבחירות הקרובות? מצד אחד, מדובר בבחירות שנערכות פחות משנתיים לאחר הבחירות הקודמות, מה שבדרך כלל מביא לירידה בשיעורי ההצבעה. מנגד, תחרות צמודה בין הגושים, כמו שאכן מתרחשת בבחירות האלו, מעלה את אחוזי ההצבעה. התפתחויות פוליטיות מפתיעות שהתרחשו – כמו האיחוד של המפלגות הערביות או פרשת השחיתות בישראל ביתנו – גם הן בעלות השפעה משמעותית על הסקטור שנוהג להצביע להן.
חשוב להבהיר עובדה שלא תמיד מודעים אליה: גם האזרחים שלא מצביעים משפיעים. כל הצבעה לא ממומשת מגדילה למעשה את ההשפעה של הקולות הקיימים, ומורידה את מספר הקולות הדרושים עבור מנדט אחד. התוצאה הבלתי נמנעת היא שחוסר הצבעה מחזק את המפלגות החזקות, אלו שיש להן יותר קולות. האם בבחירות 2015 יגיעו כל אזרחי ישראל אל הקלפי? סביר מאוד להניח שלא, אך ככל שיגיעו יותר מהם, כך תשקף באופן אמין יותר המערכת הפוליטית את המציאות החברתית בישראל.