היי, ינון מגל. ראשית, ברכות על ההצטרפות לבית היהודי כאן מעמיתיך למקצוע (או יריביך המרים) כאן במאקו.
"תודה רבה".
הרבה אנשים מעבירים ביקורת על המעבר המהיר הזה בין התקשורת לפוליטיקה, במיוחד לאדם במעמדך כעורך ראשי, לא צריכה להיות איזו תקופת צינון?
"אני חושב שזה לא רציני ואני לא מבין על מה מדובר. יש לי מספיק אינטגריטי ומוסר פנימי להיות עורך של כלי תקשורת גדול כדי לדעת איפה להתערב ואיפה לא. אז כל עוד אני לא מקבל החלטה פוליטית ויש לי רק הצעה להצטרף, מה מצפים שאני אעשה?".
הבעיה היא שברגע שגמלה בך ההחלטה להצטרף לבית היהודי, יש בעיה אתית בזה שתישאר עיתונאי.
"אבל ההחלטה התקבלה אצלי רק ביום שישי, כשהיו אצלי חבר'ה מהבית היהודי, ומאז אני לא העורך הראשי של וואלה. וזה הכל. חוץ מזה, תשמע, תמיד יהיו ביקורות ואני מקבל את זה באהבה, אבל אני לגמרי מרגיש שידי נקיות ולא עשיתי שום דבר לא מוסרי. שיתפתי את הבוס שלי בהתלבטויות וברגע שקיבלתי את ההחלטה הפסקתי את התפקיד".
למה בעצם החלטת לרוץ, תחושת מיצוי מהתקשורת?
"אחרי 20 שנה, שעשיתי כמעט כל תפקיד בתקשורת, אני מרגיש שזה הזמן להמשיך הלאה. אני איש שחשוב לו להשפיע ויש לו מה להגיד, ואני חושב שהכנסת היא מעבר שלב בין דיבורים למעשים. אני מקווה שזה ייתן לי פלטפורמה לעשות את הדברים שאני מאמין בהם".
אתה לקחת את וואלה לכיוון הלאומי-פטריוטי. אתה לא חושש שלאחר עזיבתך הוא יחזור בחזרה שמאלה?
"אני מיצבתי את וואלה כפלטפורמה שמייצגת את כל חלקי הציבור בישראל. זה טוב ונכון שלא יהיו קיטוב ופערים בין כלי התקשורת לציבור. מה שכן קורה בשנים האחרונות. אנשים צריכים להזדהות ולהרגיש שהתקשורת שלהם. אני מקווה שאתר וואלה ימשיך באותו כיוון שאני לקחתי אותו אליו".
הבנתי שהשגת שיריון למקום ריאלי מבנט, איזה מקום?
"אין לי עדיין מושג. הסקרים זה בסביבות 17, אז עד לשם זה ריאלי. מקום שבטוח נכנס".
זה לגיטימי לדעתך שיש מועמדים שצריכים להזיע בפריימריס ולהתבסס על העשייה שלהם, ואתה ככה מוצנח למקום ריאלי בלי להתמודד?
"כשיושב ראש המפלגה מציע לי כזה דבר, אני יכול להגיד כן ויכול להגיד לא. בסופו של דבר אלו הם השיקולים שלו".
זה מרכז אצלו המון כוח, בדומה למה שקורה עם כחלון ויאיר לפיד. זה לא הליך דמוקרטי כל כך.
"הפוליטיקה בנויה משילובים. ובסופו של דבר ליו"ר יש את השיקולים שלו. וקיבלתי אותה".
מה יש לך במשותף עם אורית סטרוק ואלי בן דהן?
"כולנו מאמינים ואוהבים את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל ואני חושב שזה לא משנה שאנשים הם עם כיפה או בלי כיפה".
זה לא עניין הכיפה. זה עניין של תפיסת עולם. אלי בן דהן למשל חושב שליהודי יש נשמה גבוהה יותר משל גוי. אתה מסכים עם זה?
"שמע, מפלגה זה מגוון של דעות וקולות. בסופו של דבר מתקבלות החלטות של הסיעה, ויש דברים שאני חושב שונה מאלי למשל, אבל זה בסדר. במהות של הדברים, באג'נדה המרכזית, אני מאמין שאנחנו מסכימים".
מה אתה הולך להביא לבית היהודי? מה תחדש שם?
"אני מביא משהו שהוא פחות השטאנץ של המפד"ל הישן, יותר ז'אנר של אנשים עם כיפות שקופות כאלה ואחרות, אבל הזהות היהודית שלהם היא מאוד חזקה. זה דבר שהוא בנפשי ואני מאמין בו ומרגיש שלם עם זה".
ועולם התקשורת שאתה משאיר מאחור, הוא באמת שמאלני כמו שחושבים? ואם כן, זאת בעיה לטעמך?
"אני חושב שהבעיה של התקשורת היא לא שהיא שמאלנית, אלא שהיא לא שקופה. זה בסדר גמור שיש עיתון כמו הארץ שמקפיד על גילוי נאות. כך גם עם מקור ראשון. אני למשל, כשאמרתי שבמלחמה אני קודם כל יהודי וישראלי, אמרתי את זה כדי שידעו שאני תופס צד, אז זה לא סתם. רוב התקשורת ב"צוק איתן" התיישרה לימין צה"ל, אבל אנשים לא אמרו את זה. אני מאמין בשקיפות".
יש אג'נדות שבעד ביקורת בזמן מלחמה.
"אין בעיה. רק שיגידו את זה. שאנשים ידעו. שלא ירמו אף אחד".
אוקיי. ועכשיו כשאתה כבר לא העורך של וואלה, למה שלא תפרגן קצת למאקו?
"בוודאי. בקטע של בידור ותכנים שכאלה, הוא אתר מצוין. אנחנו יותר התמקדנו בחדשות הארדקור. כל אחד והנישה שלו. אני מאוד מכבד ומעריך את האתר, ואני נכנס אליו כי יש בו הרבה דברים שענייניו אותי, כמו הרבה מאוד ישראלים".
>>יוני שטבון מסביר למה לא יהיו נשים או חילונים במפלגה החדשה שלו