נסעתי עם יו״ר הרשימה המשותפת איימן עודה לניחום אבלים בכפר חורה. בתחילה קבענו לשבת לפגישת רקע בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.
״לא תצליחי להפוך אותי לציוני באמצעות קפה בתל-אביב׳׳, צחק עודה בטלפון כשהתקשר לבטל. הסביר שהוא חייב לנסוע לניחום אבלים לאחר התאונה הקשה ליד צומת להבים, ומאחר ולוח הזמנים דוחק ואני הייתי נחושה לקיים את פגישת ההיכרות, הצעתי לתפוס טרמפ ולהכיר בדרכים.
בחודש ינואר, בוועידת חד״ש בנצרת, חלף עודה על פני. מכר ערך ביננו היכרות. ״חשבתי אז, כשלחצתי לך את היד בנצרת, שח״כ מוחמד ברכה ימשיך לעמוד בראש הרשימה שלכם לכנסת, ושההיכרות איתך אינה כה חשובה״, סיפרתי לעודה בזמן הנסיעה לדרום. ״את רואה״, השיב עודה. ״גם אני לא חשבתי אז שאני אעמוד בראש הרשימה, ועוד כשאנחנו בשיאו של מהלך היסטורי״.
>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
בכניסה לאוהל הניחומים עמד בנה של אחת ההרוגות. אדם בגיל העמידה, בלבוש פשוט. הוא לא היה בן המתפללים, גם לא ישב עם המנחמים. פשוט עמד והסתכל על ההתרחשות. עודה ניגש ודיבר איתו, אך אני, שאיני מבינה ערבית, חשבתי שהוא משוחח עם אדם סתם. לא חיבוק, לא דמעות, לא קריאות. לא ידעתי שזה האיש האבל.
אוהל המנחמים היה ברובו ריק והחימום הופץ מתוך גרילרים נמוכים של נירוסטה, מלאים בפחמים. אחרי כמה דקות, הסתיימה התפילה במבנה סמוך והאוהל התמלא באנשי הכפר וגם באורחים מבחוץ. אחד מהם (כך לחש לי שאדי חליליה, יועצו של עודה) הוא מאג׳ד סעאבני. ״זה איש העסקים החשוב שאצלו בבית נסגרה סופית ההסכמה (בין חד״ש, רעם-תעל, ובל״ד. ט.ש.) על התמודדות משותפת. אנשים לא מבינים, אבל זה היה רגע היסטורי. זה היה אירוע חסר תקדים וזה קרה אצלו בבית. הוא הצליח להביא את האנשים. הוא פשוט אדם שמקובל על כולם״.
חליליה אחר כך הצביע גם על אחמד מג׳דלני, בכיר פלסטיני, מקורבו של ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שהגיע במיוחד משטחי הרשות כדי לנחם אבלים.
עודה התיישב בין נכבדי הרשות הפלסטינית ובסמוך לסעאבני. לאוהל הגיעו גם חברי הכנסת איבהרים צרצור וטלב א-סאנע, שניהם יהיו בקרוב אקס-ח״כים ואחריהם, מלווה בפמליה גדולה הגיע עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האיסלמית. בניגוד לתנועה האיסלמית בצפון המדינה, בדרום לא אמורה להיות בעיה אידיאולוגית עם הבחירות ועל כן צפויה שם הצבעה מסיבית לרשימה המשותפת. העובדה שכמה ימים לאחר ניחום האבלים בחורה הודיע א-סאנע שלא יתמודד ברשימה נפרדת היא משמעותית, כיוון שא-סאנע נחשב כוח מניע בנגב. למעשה, כפי שהסביר לי אדם המכיר מקרוב את הנושא, הקושי המרכזי בדרום הוא לדאוג להסעות מאזורים מרוחקים שאין בהם קלפיות או תחבורה ציבורית, אך אין שם בעיה לשכנע אנשים להצביע.
בחזרה לעודה: שאלתי את הנוכחים, האם רק לי נדמה שהוא מעט מרוחק, לא מתערבב עם הציבור באופן עמוק. האם זה חוסר הניסיון הפוליטי? אולי העובדה שהוא לא מאוד מוכר. השיבו לי, שדווקא בקרב הבדואים הוא עשה לעצמו שם כאשר הצטרף למחאת אל-ערקיב, ישן במשך שבועות בכפרים הבדואים הלא-מוכרים ואף נעצר על ידי המשטרה בכמה הזדמנויות (כתב האישום נגדו, בעוון הכשלת שוטר במילוי תפקידו - בוטל).
״כן, זה נכון שהוא נתפס פה קצת כאשכנזי מן הצפון. אולי הם לא מקבלים אותו בחיבוק מאוד חם, אבל הוא זוכה כאן להרבה הערכה״ נאמר לי.
בין פלאחים לעירוניים
עודה מתרוצץ ברחבי המדינה ברכב אקונומי שכור, עם היועץ/דובר שאדי חליליה. התרעתי בפני חליליה, ששמו קרוב מדי לשאדי חלול, ראש הפורום לגיוס נוצרים לצה״ל ושזה עלול לסבך אותו בקרב מפיקי ועורכי חדשות, וחליליה צחק. הוא גם עובד כנהג הצמוד, מתאם פגישות ועוד כמה משימות.
ירושלים, צומת מסמיע (שם אספו אותי), חורה, חזרה למסמיע בסביבות השעה 20:00 ומשם המשיכו עודה וחליליה לכנס נוסף באזור חיפה. כמו כל הפוליטיקאים בימינו, מנהלים את העולם באמצעות טלפון נייד, מטען שמחובר לפתח המצת של הרכב ומנשנשים אוכל גרוע בתחנות דלק בצידי הדרכים.
וכן, יש גם את התנועה האיסלמית והסמלים של הדת. עודה רוצה לחשוב על עצמו במונחים של מרטין לותר קינג (אבל בהיותו צנוע, כך התרשמתי, נזהר מלעשות השוואות) וללכד את הערבים ואת היהודים בישראל לשם מאבק משותף לשוויון אזרחי. אבל החודש המשימה העיקרית שלו היא להוביל את הספינה המורכבת הזו של פלסטינים תושבי ישראל אל עבר היעד הרצוי להם: לפחות 70% שיעורי השתתפות וכוח פוליטי-ערבי שהוא מבחינתם חסר תקדים.