מה הסוד הגדול?
הבחירות בליכוד התנהלו אתמול באורח יפה ומסודר, יחסית. היו קווצ׳ים פה ושם אבל בסך הכל, העסק תקתק באופן מרשים ותוצאות הרשימה מעידות שרוב האנשים, בסופו של דבר, לא מקשיבים להכתבות מראש אלא מצביעים לפי רצונם החופשי. הערה אחת נותרה, מבחינת הניהול הפומבי של העסק. מדוע החשאיות וניהול התוצאות באופן כה סגור? באמצעות צילומים מצחיקים של מסך אקסל מתוך חדר סגור במצודת זאב. מדוע לא להעלות את המידע באופן מתעדכן באתר הליכוד? למה לא לפתוח את הסיקור לכולם? הרי המידע יוצא החוצה בכל דקה ממילא. לא עדיף להעביר את החומרים באופן דיגיטלי מתקדם? מצחיק ממש, ולחשוב שזו מפלגת השלטון של ישראל עם הכסף הגדול.
פענחה את ה-DNA
נוצרה סתירה, לכאורה, בין הדירוג הממלכתי של צמרת רשימת הליכוד לבין השיבוץ המאוד גבוה של ח״כ מירי רגב. אדם עמו שוחחתי בשטח אתמול ניסה להסביר לי את התופעה. ״רגב פענחה בצורה מושלמת את ה DNA הליכודניקי. ההתלהבות סביבה היא אותנטית״. הליכודיניקים נוהים (ובצדק) אחרי הממלכתיות של אדלשטיין והרצינות של ארדן, שהוא פוליטיקאי המתגאה בכך שאינו מחובר לקבוצות מתפקדים. הם מתלהבים מן הביצועיות של שר התחבורה כץ. מנגד, כשזה מגיע לרגב הם מתרגשים ללא קץ ממי שאחראית, בין השאר, להתדרדרות המצב בירושלים (קמפיין עידוד התפילות של יהודים בשטח מסגד אל-אקצה), לניסיונות החקיקה הכושלים בנושא מתקן חולות שגרמו בזבוז זמן, כסף ואנרגיה רב, לאמירות רדודות, שטחיות שלא לומר בוטות כלפי ערביי ישראל ועוד. יהיה מעניין להתבונן מן הצד, איך נתניהו וצמרת המפלגה יתמודדו עם הנוכחות הבולטת של רגב מעתה והלאה.
ארוכה הדרך לשוויון
נשות הליכוד זינקו מעל למשוכת השריון וזו בהחלט תופעה חדשה בליכוד. עדיין, גם אחרי הצלחתן להשיג יותר קולות מאשר הבטחת ייצוג למקום ה 15, בליכוד ילכו לקלפיות, ככל הנראה עם שתי נשים בלבד, מבין 20 המועמדים הראשונים ברשימה. נשים כמעט לא התמודדו במחוזות, והמקום ה 11 שעדיין נותר פתוח, יהיה שמור אולי להקפצתו של אבי דיכטר (כך אומרים בשלב הזה). התרחש שם אתמול לא יותר משיפור קל בעמדות הנשים, אך הליכוד עדיין רחוקה מלהיות מפלגה מתקדמת מבחינה מגדרית.
הכל פתוח
תופעת פייגלין
אם התוצאות הסופיות אכן נכונות ופייגלין נפלט מן הרשימה ולא יהיה אפילו ח״כ זוטר בכנסת ה-20, הרי שהוא וגם אחרים צריכים להבין את הלקח. לא ניתן לעסוק במשך שנתיים שלמות ביחסי ציבור מרובים, בלי לעבוד בשורות המפלגה.
הליכוד, בהיותה מפלגת השלטון בשש השנים האחרונות, שיגרה את מרבית נציגיה בכנסת לשורות הממשלה (שרים או סגני שרים). וכך, מבחינת העבודה הפרלמנטרית הם היו בכוחות מדולדלים. חברי הכנסת יריב לוין, חיים כץ, גילה גמליאל, מירי רגב, וראובן ריבלין (עד לפני חצי שנה) נאלצו לעשות את מרבית העבודה היומיומית, האפורה, בוועדות ובמליאה. פייגלין הודיע בראשית הקדנציה של הכנסת ה 19 שהוא Renegade בהגדרה. שלא יספרו אותו. הוא לא מצביע עם הקואליציה וגם לא גילה עניין רב ביוזמות חקיקה של אחרים. הוא הניח שלל הצעות חוק פרטיות, אך רק שתיים מהן חצו את רף הקריאה הטרומית (לא יותר). מנגד הוא השקיע הרבה מאוד בשיפור וקידום תדמיתו האישית, עד כדי שהציבור הרחב מחמיא לו ללא הרף על היות פרלמנטר טוב החושב מחוץ לקופסה.
למעשה, ביום-יום של הכנסת, יו״ר הקואליציה יריב לוין נאלץ לחשב חישובים ולארגן את הקואליציה עם קול אחד פחות באופן קבוע. פייגלין שילם היום בקלפיות לא רק על תפיסות מדיניות קיציוניות, אלא גם על ביצועים נמוכים בעבודה עם עמיתיו.