אתמול (א') התארח בני בגין באולפן התכנית "מה בוער" בגלי צה"ל. המגיש, רזי ברקאי, ניסה לבדוק עד כמה בגין מחובר לדף המסרים של המפלגה החדשה-ישנה שלו, ומה דעתו על אסטרטגיית ה"אנטי-ציונים" שבה תוקף הליכוד את המחנה הציוני. אין הרבה פוליטיקאים בליכוד – ובעצם, במערכת הפוליטית בכלל – שלא היו עטים על ההזדמנות הזאת. תחשבו מה היה אומר יריב לוין אם היו שואלים אותו אם בוז'י הרצוג הוא ציוני. מה הייתה עונה מירי רגב. מה הייתה עונה ציפי לבני אם היו שואלים אותה אם נפתלי בנט הוא דמוקרט. תחשבו על בנט עצמו, או על שליחו ינון מגל, שצריכים להסיט ראיונות שלמים ממסלולם רק כדי להשחיל את המסרים שלהם פנימה בצעקות.
>> מתלבטים? ענו על השאלון שקובע איזו מפלגה מתאימה לדעות שלכם
בני בגין לא ממש התלהב מהשאלה. "הם ציונים שוחרי טוב שפשוט טועים טעות מרה", הסביר בגין בדרכו המנומסת והעניינית. בהמשך ניסה להסביר את "המערכה העיקרית", כדבריו, בבקשו מברקאי לעזוב "את הביקבוקים האלה". אפשר להתווכח אם "הביקבוקים" הם עניין שולי או חלק בעל משמעות מהמערכה העיקרית, אבל אי אפשר שלא להתרשם מקו המחשבה של בגין, שנראה אנכרוניסטי לחלוטין בזירה הפוליטית של ימינו.
בעולם פוליטי, ובמידה רבה גם בעולם תקשורתי, שעסוקים על פי רוב בזוטות מטופשות, בסיסמאות פשטניות ובמסרים ויראליים רדודים, בני בגין מתעקש לדבר על אידיאולוגיה. בזמן שבמפלגתו מדברים על אנטי-ציונות ומייצרים סרטונים על גננות ובייביסיטרים, בני בגין מתווה את הגבול המבחין בינו לבין המחנה הציוני בקווים אידיאולוגיים, ערכיים וענייניים. הוא מדבר על אוסלו, על עזה, על אש"ף. הוא לא מדבר סרה באנשים ("הם אנשים טובים, כוונותיהם טובות"), אלא מדבר לגופו של עניין. זה כמעט לא יאמן שיש במערכת הבחירות המטמטמת שמתרגשת עלינו פוליטיקאי שעדיין מתייחס אלינו כאל אנשים מבוגרים. מה הפלא שאפילו הפוליטיקאי הזה הצטרף למערכה בדקה ה-90? מה הפלא שעד לרגע האחרון הוא לא מצא בה את מקומו?
מה הם אומרים, בעצם?
בואו נגיד את האמת: מערכת הבחירות הזו ירדה מהפסים. היוטיוב מולך, הפייסבוק שולטטטת. הקלוגהפטיזם השתלט על כל חלקה טובה ועשה ממנה מם. נפתלי בנט כבר מחזיק בארבעה משרדי ממשלה, אבל מבלה את רוב זמנו במתקפת מנע על מעוזי התקשורת. במקביל הוא מייצר סרטונים ויראליים בקצב שמישהו בבית ראש הממשלה מוריד שוטים של וויסקי. הליכוד משחרר סרטון, המחנה הציוני מגיב אחרי עשר דקות, ולהפך. לכל מועמד יש צוות קריאטיבי בסדר גודל של משרד פרסום בינוני. לכל ח"כ יש עמוד פייסבוק יותר פעיל מהיצר המיני של ניצב משטרתי. וכל זה אחרי שנגמרו הבחירות המקדימות ונסגרו הרשימות.
תשכחו מאידיאולוגיה, תשכחו ממסרים. אף אחד (חוץ ממשה כחלון) לא מציג מצע. הסרטון החדש של הליכוד, עם הביבי-סיטר, שאפילו שמאלנים נהנים ממנו – מה הוא אומר, בעצם? ש"ציפי ובוז'י" לא יכולים לשמור על הילדים? אם כן, אז למה הוא לא מנסה לשכנע אותנו עם סיבות, נימוקים, טיעונים? למה הוא חושב שאנחנו כל כך טיפשים עד שפשוט נקבל את זה? מה הוא חושב שאנחנו? הילדים בגנון של ביבי?
והסרטון של המחנה הציוני, עם חילופי המסרונים בין ביבי לבנט – אתם רציניים? כל מה שיש לכם להגיד על נתניהו ובנט זה שהם מתאימים זה לזה כי שניהם – איך לנסח את זה בפשטות - ימנים? איך אתם יכולים לטעון שמדובר בשילוב מסוכן, ואז להציג לנו אותם כבני זוג פלרטטנים בשיחת טינדר?
והסרטון של מרצ, עם הריקוד הדודתי של זהבה גלאון – מה הוא מנסה לומר? שמרצ מגניבה? שהיא לא סתם סמולנית סנובית ומבאסת, אלא כזאת שיודעת לרקוד מזרחי בחתונות? אנחנו אמורים לרצות את מרצ בתוך הממשלה בגלל הערכים שהיא מקדמת, או בגלל שהיא עושה שמח?
וסרטון הגברים בגופיות של "יש עתיד" – מה זה? זה סרטון תעמולה או פרסומת לדלתא? ככה מוכרים עשייה נשית – עם גברים בגופיות? מה זה אמור לעשות? להצחיק אותנו? להפתיע אותנו? לעצבן אותנו? איך אנחנו אמורים לחלץ מסר מהבדיחה המוזרה הזאת, שנראית כמו משהו שדלף מהתא הגאה של אחת המפלגות?
וסרטוני ה"לא מתנצלים" של הבית היהודי – למה הם אף פעם לא מסבירים על מה בדיוק הם לא מתנצלים, למען השם? על האמירות ההומופוביות? על אי הסדרים בפריימריז? על השימוש המבזה באלי אוחנה? על המשחק הגרוע של בנט?
מערכת הבחירות הזאת היא בדיחה מעליבה על חשבוננו. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לה (ולנו) הוא שמישהו ילשין עליה לשלטונות פייסבוק. רק שליט חזק כמו מארק צוקרברג יכול לשים לפארסה הזאת סוף.