דברו במספרים
"הם רוצים להסית את תשומת הלב שלכם מהדברים החשובים באמת ולעסוק בשטויות. אבל אנחנו עוסקים בדברים החשובים"
בכל פעם שנדמה שבנימין נתניהו שבר עוד שיא של חוסר מודעות עצמית, מגיע בנימין נתניהו ושובר עוד שיא של חוסר מודעות עצמית. הפעם, עם הסרטון האחרון מבית הליכוד, אפשר לומר שעלינו כתה. נתניהו כבר יושב במשרד, וזה לפחות נראה יותר רציני מהימים שלו בגנון ובבייביסיטר.
>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
אז ראש הממשלה ממשיך להתעסק בשטויות. כלומר, להגיד שכולם מתעסקים בשטויות והוא לא. הוא צוחק על התקשורת והשמאל שמתעסקים בכל מיני פרשיות מגוחכות, בעוד שהוא... רגע, מה הוא עושה בכל הזמן הזה? מצטלם לסרטוני תעמולה?
במערכת בחירות שמתייחסת לבוחריה ברצינות, הסרטון של נתניהו היה כירייה ברגל עם תומ"ת. קריאת הבוז של נתניהו הייתה הופכת לקריאה לקרב, והיריבים מהמרכז ומהשמאל היו נענים לה ברצינות הראויה. הדרישה לדבר על "ביטחון ילדינו" הייתה נענית בנתונים: זינוק של 33% בפיגועים בשנה האחרונה, עלייה במספר התקריות האלימות והפרות הסדר, מלחמה בעזה, הרוגים בצפון, סף רתיחה במזרח ירושלים ובגדה המערבית.
השאלה "מי יצמיח את הכלכלה" הייתה נענית במספרים: תחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לצמיחה שלילית במשק, דו"ח העוני, משבר הדיור. אפילו יובל שטייניץ הודה בשבוע שעבר (בלי לחשוב יותר מדי, כנראה) שכלכלת ישראל "בנפילה".
למרבה הצער, זו לא מערכת בחירות שמתייחסת לבוחריה ברצינות. זו מערכת בחירות של "מי ניצח היום את האינטרנט". והנה הבשורה העצובה של מוצ"ש: סרטון ויראלי עם אפס תוכן אידיאולוגי ניצח אתמול את האינטרנט.
נ.ב. כותבים "להסיט", לא "להסית". "להסית" פירושו "לשדל", "לפתות לדבר עבירה" או "לעורר למרד". נו, ביבי, אתה זוכר את מי האשימו בהסתה. זו שגיאה שמקורה בבורות, או טעות פרוידיאנית מביכה?
לא מתנצל ששחררתי אסירים
שלושה דברים שתפסו את תשומת לבי במהלך הצפייה בסרטון המחבלים המשוחררים של הבית היהודי:
א. שימוש בציטוט מתוך "הארץ" לטובת הקמפיין (אז עכשיו הפרשנויות ב"הארץ" נכונות? או שהשימוש בחומרים שמאלניים לקמפיין ימני הוא רק למטרות עינוג עצמי?).
ב. מסתבר שנפתלי בנט מתנגד לשחרור מחבלים. יתכן ומדובר בסקופ. הרי לפני שנתיים בנט ניצב בפני הבחירה בין שחרור אסירים, הקפאת הבנייה והכרה בגבולות 67'. הוא בחר בשחרור אסירים ואמר כי הוא "יכול לחיות עם זה". עכשיו הקווים האדומים שלו עוברים בשחרור מחבלים, מסתבר. בפעם הקודמת הם עברו בקווי 67'. הייתי מעלה את האפשרות שב-2013 הוא טעה, אלמלא הייתי יודע שבבית היהודי הפסיקו להתנצל.
ג. ההישג הכי גדול של הבית היהודי בסרטון הזה הוא שאין בו אפילו פריים אחד מערוץ 10.
מהיר ועצבני
סחתיין על כחלון החביב והחייכן שהוריד את הכפפות ותקף את המתאגרף שנאבק אתו על המשבצת. אחרי שנתניהו התכסח עם בנט בטוויטר, וגלאון הכניסה להרצוג וללבני בפייסבוק, אפשר להגיד שתקריות ירי בתוך נגמ"שים מתרחשות לכל רוחב הקשת הפוליטית.
סרטון טוב מאוד, אגב (חוץ מהשימוש המתאמץ ב"בנטו") - כזה שבאמת משתמש במידע ומעביר מסרים. חבל רק שהוא כל כך מהיר עד שהוא משאיר מאחוריו רק את רוח הדברים. בנטו, הוא בדיוק כמו כל הסרטונים הריקים שסביבו.
יש אמירה, אין כריזמה
האבסורד הגדול ביותר הוא שמתוך ארבעה סרטונים ששוחררו לרשת בסוף השבוע, זה של הליכוד – שמאשים את כולם בעיסוק בשטויות – הוא הריקני מכולם. בנט מדבר על שחרור מחבלים, כחלון מדבר על כישלונות כלכליים, והרצוג מדבר על הכל. נחשו מי מתעסק בשטויות.
אבל הסרטון של הרצוג הוא סרטון עצוב עם בשורה עצובה. גם כשהרצוג מנסה לעשות משהו טוב, זה יוצא רע. הנה הוא מייצר סרטון שאומר בדיוק את מה שצריך – "האמת היא שהמצב בישראל לא מצחיק" – וזה יוצא, איך לומר בעדינות, קצת מצחיק.
המאבק בין נתניהו להרצוג איננו מאבק בין אידיאולוגיות פוליטיות, מכיוון שנתניהו לא מציע אידיאולוגיה ימנית. הוא לא מציע אידיאולוגיה בכלל. השניים הללו משחקים בשני מגרשים שונים. לנתניהו אין מה להגיד, אבל יש לו את הכריזמה שתסתיר את זה. להרצוג יש מה להגיד, אבל אין לו את הכריזמה שתחצין את זה. תוצאות הבחירות הקרובות עומדות להגיד עלינו המון.