ברשותכם, אפתח בהצהרה קצרה: אם יש משהו שאני שונא, זה שעובדים עליי. ואם יש משהו שאני באמת שונא, זה שעובדים עליי מתוך אינטרס שקוף עד כדי גיחוך.
כשאני רואה כותרות בחדשות: "המחנה הציוני עוקף את הליכוד", "הליכוד עבר את המחנה הציוני במנדט אחד", כאילו זה מירוץ סוסים בעל משמעות כלשהי, אני נוטה להיות סלחן. נכון, הפרש של מנדט אחד בסקרים הוא חסר משמעות מבחינה סטטיסטית. נכון, שיטת הממשל הנוכחית בישראל אינה נותנת שום יתרון למפלגה הגדולה דווקא. ועדיין, אפשר להבין את העורכים. הם מחפשים כותרות, וכותרת כמו: "בסך הכול אין שינוי של ממש במפת הגושים, ובכלל יש עוד חודש לבחירות" לא ימשכו כנראה יותר מדי קוראים.
עוד בבחירות:
>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
>> 24 דברים שבאמת חשוב לדבר עליהם לפני הבחירות
אז את התקשורת אני יכול איכשהו להבין. אבל כשהדברים מגיעים לבנימין נתניהו ולליכוד, זה כבר ממש מרגיז.ראו את הגרף הזה, שפורסם בחשבון הטוויטר של נתניהו, עם הכיתוב: "הרכבת הממשלה הבאה תוטל על המפלגה הגדולה ביותר. כל קול שאינו לליכוד - מחזק את השמאל. זה או אנחנו, או הם":
באמת, מר נתניהו? "הרכבת הממשלה הבאה תוטל על המפלגה הגדולה ביותר"? אני ואתה יודעים שזה רחוק מאוד מן האמת. לפי חוק יסוד: הממשלה, הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מועמד לבחירתו, לאחר שהתייעץ עם כלל סיעות הבית. לא על המפלגה הגדולה ביותר. נכון, לא כתוב בחוק "על מי שהנשיא סבור שיהיה לו הסיכוי הטוב ביותר להקים ממשלה", משום שאי אפשר לכתוב ככה בחוק יסוד, אבל ברור שזו הכוונה.
גם בביקור שלו בעלי, זה עם "משל הבקבוקים", אמר נתניהו כך: "לא הגוש יקבע, אלא גודל המפלגה הוא שיקבע - כך נאמר בתדרוך שקיבלנו מגורמים מוסמכים". אינני יודע מיהם הגורמים המוסמכים, אבל יש לי חשש שאותם גורמים אלו קולות שנתניהו שומע מהרהורי לבו או ממנהלי הקמפיין שלו. הנשיא ריבלין, מכל מקום, היה ברור לגמרי. ובמפורש אמר בוועידת עיתון הארץ: "המשפט החוקתי בישראל נהיר לי. ברור לכל, שח״כ שיקבל הזדמנות להקים ממשלה הוא זה שאתרשם אחרי התייעצות עם כל הסיעות שהוא בעל הסיכוי הרב יותר". איך אפשר להיות ברור יותר מזה?
אבל הרי כבר היינו בסרט הזה, ולא לפני הרבה זמן. קמפיין "ציפי או ביבי" המוצלח של אדלר, הביא בדיוק לכזו תוצאה, של שאיבת מנדטים ממפלגות הקצה אל הליכוד ואל קדימה. ומה היו תוצאות הבחירות? קדימה קיבלה 28 מנדטים, והליכוד 27. "28 זה יותר מ-27", זעקה לבני בגרון ניחר, אך לא היה לה איך להקים ממשלה עם כל 28 המנדטים המפוארים שלה. המשימה הוטלה על הליכוד, והשאר היסטוריה.
הציבור מבין את זה
המסורת הפוליטית בישראל, מעבר לחוק היסוד, היא ברורה לחלוטין אם כן: הקמת הממשלה אינה מוטלת על ראש המפלגה הגדולה ביותר. זה אולי בחלום של נתניהו, אולי ב"שינוי שיטת הממשל" שהוא הציע (ומשום מה טאטא מהר מתחת לשטיח. אולי כי הבין שזה יבהיר לציבור שאנחנו עדיין לא שם?). אבל לא עכשיו. לא במערכת הבחירות הזו. וכאמור, גם הנשיא ריבלין לא יכול היה להיות מפורש יותר בעניין.
בסקר בחירות שנערך לאחרונה עבור חדשות 2 מסתמן שהציבור מבין את זה יפה מאוד. על אף ה"תיקו" לכאורה בסקרים בין שתי המפלגות הגדולות, שיעור ברור של 67% מהציבור סבור שבנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, ורק 17% סבורים שהרצוג יהיה ראש הממשלה. כל מי שמסתכל על הסקרים מבין את זה די בקלות. המפלגות שהצהירו שתתמוכנה בנתניהו - הבית היהודי, יחד, המפלגות החרדיות וישראל ביתנו - מהוות יחד עם הליכוד גוף של כ-60 מנדטים. יחד עם "כולנו" של כחלון, יש כבר קואליציה יציבה. לבוז'י, לעומת זאת, אין כל כך סיכוי: הוא יצטרך לסחוב את ליברמן לשבת יחד עם מרצ, אף ששתי המפלגות הצהירו שלא תשבנה אחת עם השנייה; או את לפיד עם יהדות התורה, אף שליצמן הצהיר שלא ישב יחד עם יש עתיד; או את ש"ס וכחלון לממשלת מיעוט עם תמיכת הערבים מבחוץ - תסריט רחוק מאוד מן ההסתברות הפוליטית.
נתניהו יודע את כל זה, וזו הסיבה שהעמדת הפנים של הליכוד מרגיזה כל כך. טבעי שהליכוד ירצה "לשתות" מנדטים מהבית היהודי כשם שטבעי שהבית היהודי ירצה אותם מנדטים מהליכוד. אבל הדבר לא ישנה אלא את הרכבה העתידי של הקואליציה בראשות נתניהו - וזו השאלה שצריך כל בוחר ימני לשאול את עצמו: האם הוא רוצה קואליציה עם ליכוד של 26 מנדטים והבית היהודי עם 8, או של ליכוד עם 23 מנדטים והבית היהודי עם 13 (או כל צירוף מספרי אחר לבחירתכם). אם נתניהו רוצה עוד מנדטים, אולי כדאי שיחפש אותם בסביבה אחרת, או שינסה בצורות ישרות קצת יותר ופחות מוליכות שולל לשכנע את בוחרי הימין לבחור דווקא במפלגתו.
סרטון חדש של הליכוד סונט במחנה הציוני על כך שהוא מחביא את ציפי לבני. "הזמת פיצה בוז'י? נתקעת עם ציפי לבני", אומר הסרטון. אלא שבבחירות הקודמות הזמנו פיצה ביבי ועדיין נתקענו עם ציפי לבני. אני לא בטוח שזה מה שבוחרי הימין ירצו גם הפעם.