"ניצחנו בבליך!", התרגשו במחנה הציוני, ואף הכינו פוסטר מיוחד. "הבחירות בבליך מראות את מה שישראל רוצה", עם גרף המראה שהמחנה הציוני קיבל 32% בבחירות הדמה בתיכון בליך ואילו הליכוד רק 14%. את העובדה ש"יש עתיד" קיבלה 28% בחרו תועמלני המחנה הציוני להסתיר משום מה.
בפוסט המרגש שהעלה בוז'י הרצוג לדף הפייסבוק שלו נכתב ש"זה לא עוד סקר". נכון, זה לא עוד סקר, זה הרבה פחות מסקר, בסך הכול בחירות דמה בקרב תלמידי תיכון, אבל זה לא מפריע לבוז'י להפליג ולומר שתוצאות בחירות הדמה "מחזקות את מה שכל המדינה כבר יודעת"(!), שביבי נכשל.
גם ציפי לבני צייצה בהתרגשות בטוויטר: "ניצחנו בבליך! וזה אומר הכל!". אין לי מושג איך בדיוק זה אומר הכל ומה זה אומר, אבל ציפי צייצה, ותודו שיש בזה משהו פואטי.
עוד בבחירות:
מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
בן גוריון פעל גם בניגוד לדעת אביו של נתניהו
ומה, בעצם, אומרות הבחירות בבליך? רוב הכתבים יודעים לומר, כמצוות עיתונאים מלומדה, שיש לבחירות הללו קסם מאגי, שהן חזו את מהפך 1977 ואת מהפך 1992 ולפיכך יש להתייחס אליהן בחרדת קודש.
האומנם? איך זה שרק 1977 ו-1992 מצוטטות כל הזמן? האם לא היו עוד מערכות בחירות? משהו פה קצת חשוד, אתם חייבים להודות. ובכן, יצאתי לבדוק מה היו תוצאות בחירות הדמה בשאר השנים. האמת ניתנת להיאמר: די קשה לאסוף מידע בנושא. הנתונים אינם מרוכזים בשום דף מסודר, ויש לדלות את המידע ממעמקי האינטרנט. הנתונים שאביא לפיכך אינם תמיד שלמים, אך החל מבחירות 1992 מסד הנתונים די ברור. מוכנים? בואו נתחיל.
בחירות 1992 - בליך חוזה ניצחון לשמאל. תוצאות האמת: השמאל אכן ניצח.
בחירות 1996 - ניצחון לפרס. תוצאות האמת: פרס ניצח רק בסקרים.
בחירות 1999 - ניצחון לברק. תוצאות האמת: ברק ניצח.
בחירות 2001 - ניצחון לברק. תוצאות האמת: שרון ניצח.
בחירות 2003 - ניצחון לליכוד, שינוי במקום שני. תוצאות האמת: הליכוד ראשון בהפרש גדול, שינוי שלישית.
בחירות 2005 - ניצחון לקדימה. תוצאות האמת: קדימה ניצחה.
בחירות 2009 - לא התקיימו בחירות-דמה בבליך.
בחירות 2013 - ניצחון ליש עתיד. תוצאות האמת: הליכוד-ישראל ביתנו ניצחה.
מסקנות? ב-20 השנה האחרונות, בליך נוטה בדרך כלל לשמאל-מרכז. כאשר השמאל/מרכז עולה לשלטון, הוא צודק. כשלא - אז לא. וכמובן, כשהתיכון הזה מפתיע ומצביע ברובו למפלגת ימין, זה מעיד בדרך כלל על כך שהימין נמצא חזק בשלטון (1977, 2003). אך כאשר התיכון נותן את קולו לשמאל-מרכז, לעתים הוא צודק (1992, 1999, 2005) ולעתים טועה (1996, 2001, 2013). האמת צריכה להיאמר: המיתוס של התיכון הנבואי היה צריך לגווע מזמן, אך העיתונאים והפוליטיקאים עושים יד אחת כדי לשמר אותו, כדי ליצור עניין מלאכותי וכותרות נוספות.
הבחירות בבליך מראות אולי מה שרוצה ישראל האשכנזית, הלבנה, ממעמד הביניים. לא ישראל הערבית, לא ישראל החרדית, לא ישראל הדתית, לא ישראל המזרחית. וישראל הזו, בכל זאת, גם היא מהווה שיעור נכבד מהאוכלוסייה, ואף שאין לה זכות בחירה בבליך, גונבה לאוזניי שמועה שבכל זאת יש לאזרחים הללו זכות בחירה בבחירות הכלליות. עדיין.
אבל יש כאן עוד משהו. רום פינקלשטיין, פעיל המחנה הציוני מתיכון בליך, התבטא ואמר ש"הבית היהודי והליכוד לצערי לא שמו על הפעילים שלהם והביאו את דנון וריקלין", או במילים אחרות המפלגות המנצחות השקיעו מאמצים בתיכון הזה, ואילו המפסידות לא עשו זאת באותה מידה. זה הופך את המערכת למשוגעת באמת: בחירות הדמה כבר לא מודדות איזשהו הלך-רוח בציבור, אלא את המניפולציה המכוונת והקמפיינים הממוקדים שנערכים בקרב כמה מאות תלמידים בודדים.
הבחירות בבליך הפכו לסוג כזה של מבחן טיורינג: האמונה המאגית בכוחן כה גדולה, עד כי המפלגות המאמינות בהן ומשקיעות בהן יכולות לנצח בהן בלי קשר מובהק להלכי הרוח בציבור, ובכך מפריכות בעצמן את הבחירות כמייצגות משהו בכלל.
אבל כל זה לא מפריע, בתצוגה של חוסר מודעות מביך, לאנשי המחנה הציוני לשאת בגאון את תוצאות הבחירות בבליך. נו מילא, את מי זה מעניין. ממילא גם בבחירות הבאות כל מה שיזכירו זה את בחירות הדמה ב-1977 וב-1992, ועולם כמנהגו נוהג.