1. ציפי, אל תבכי, זה רק מדגם
כולם זוכרים את הניצחון הדחוק וההיסטורי של נתניהו על פרס ב-96'. אבל מה שבאמת מדהים בקטע הזה, מלבד אולי טעות חייו של אהוד יערי ("תיקו בין ביבי פרס ושמעון נתניהו"), הן הדמעות של ציפי לבני כשהתברר שתוצאות המדגם מראות על ניצחון לשמעון פרס. מה שבטוח זה שאם ביבי ינצח גם הפעם, לפחות זה כבר לא יהיה תפקידו לנגב לה את הדמעות.
2. "זה עם תרבותי? עם תנועות מזרחיות?" שמעון פרס מגיע לבית שמש
מערכת הבחירות של 81' עמדה בסימן קץ שלטון האליטות האשכנזיות וכששמעון פרס, שהיה מועמד לראשות הממשלה הגיע לבית שמש, הוא נתקל בקהל עוין במיוחד שזרק עליו עגבניות והניף לעברו אצבע משולשת. פרס, במפגן פולניות וגזענות שלא זכור כמותו, החליט להתעמת איתו עם פנינים כמו "בוז? בוז לך" ו-"לא מפחדים מהתנועות המזרחיות שלהם", והזכיר לנו כמה כיף היה כאן כשלא היו יועצי תקשורת בסביבה.
3. נוער, נוער, נוער
ספק אם יש עוד מתמודד לכנסת שיכול להתהדר בעובדה שזרק רימון בכנסת ופצע את ראש הממשלה מלבד משה דואק, שב-1957 החליט מסיבות שאינן ברורות עד היום לבצע את המעשה הקיצוני. שרשרת האירועים המוזרה באמת החלה אחר כך: בן-גוריון נשלח לאשפוז של כמה ימים, במהלכו התאבד מזכירו הצבאי נחמיה ארגוב, וכדי למנוע מהידיעה הטראגית לפגוע בבריאותו של הזקן הודפסו עבורו מספר מצומצם של עותקים מיוחדים מהם היא הושמטה. 31 שנה אחר כך דואק כבר התמודד על כניסה למקום שאותו ניסה להחריב, תחת מפלגת "תרשיש", שפנתה לקהל בוחרים מזרחי בעיקרו. סרטון התעמולה שלו הפך במהרה לקאלט עם הסיסמא הבלתי נשכחת "נוער, נוער, נוער"
4. "מה עשית? זה לחם בפיתה"
בבחירות 96', כמו שבטח זוכרים אלו מאתנו שלא היו בני שמונה, הוחלט לשנות באופן תקדימי את שיטת ההצבעה כך שהיא תתבצע בשני פתקים: אחד לראשות הממשלה ואחד למפלגה. מפלגת "הדרך השלישית" בראשות אביגדור קהלני, שהייתה בעצם גרסת האבטיפוס של מפלגת מרכז, יצאה בקמפיין נגד ההצבעה הכפולה תחת האנלוגיה המפתיעה שזה "כמו לשים לחם בפיתה". שיטת ההצבעה הזאת בוטלה בסופו של דבר, אבל על גבי הסלוגן הזה הם רכבו כל הדרך אל מעבר לאחוז החסימה.
5. מפלגת יע"ן – התאחדות התימנים בישראל
הרבה לפני שאריה דרעי הוציא מהארון את המכלוף, התקיימה לה מפלגה עדתית וסקטוריאלית אפילו יותר מש"ס – מפלגת התימנים, שרצה ב-1988 לכנסת ה-12. כנראה בגלל שבועז מעודה היה צעיר מדי מכדי להיות הפרנזטור, נשלח הרבי שלום מנצורה לפנות אל לבם של רבבות התימנים בארץ. המבטא שלו לא היה מבייש אפילו את שלום שבזי, אך האחוז מדבריו שהובן על-ידי שאר הציבור ככל הנראה היה קטן יותר מאחוז החסימה, אותו המפלגה לא עברה.
6. מפעל בשר שיש לו מפלגה
חשבתם שהיום לפרסומאים אין גבולות? בבחירות של 1992 התמודדה מפלגה בעלת השם מעורר התאבון "פיקנטי". בראש המפלגה עמד משה בדש, שהיה הבעלים של חברה לייצור בשר בשם זהה, והריץ קמפיין מוזר במיוחד שבו הוא שילב מסרים חברתיים עם פרסומות למוצרי בשר (אך לא דיבר על "שיטת הסלמי"), עד שוועדת הבחירות החליטה להפסיק את הפארסה הזו. מסיבות שעד היום אינן ברורות, קיבלה המפלגה הזו 3,750 קולות.
7. הסבא של ליהיא גרינר
"חוק תייר" קובע שמפלגה חייבת לשלם לוועדת הבחירות המרכזית את דמי ההשתתפות בצ'ק בלבד, ונחקק לאחר שויקטור תייר, סבה של אחת הסלבס החזקות בביצה, נהג לעשות זאת במטבעות של אגורה אחת כשהתמודד לכנסת בראשות מפלגת "עמך". בסך הכל, קיבלה המפלגה הסוציאליסטית והפרו מזרחית בראשותו 1,639 קולות במהלך שלוש מערכות בחירות. קצת פחות מכמות האייטמים שנכתבו על נכדתו.
8. "מה יהיה עם הנשיקה של מר רבין?"
בבחירות 81' עשה מחנה השמאל את מה שייטיב לעשות עם השנים – לחגוג מוקדם מדי. השמועות על ניצחון הכניסו את המערך לאופוריה, שבשיאה הדביק יצחק רבין לעמיתו ויריבו המר שמעון פרס נשיקה. לאחר כשהתברר שדווקא הליכוד ניצח וירכיב את הממשלה, הנואם הדגול בגין לא היסס לשמוח לאידם של השניים: "מה יהיה עם הנשיקה של מר רבין? הוא צריך להחזיר לו את הנשיקה", אמר במשפט שנכנס לפנתאון הבחירות.
9. התשדיר הפסול של שינוי
טומי לפיד ומפלגת שינוי לא ממש אהבו חרדים. החרדים גם לא אהבו אותו בחזרה. אחד משיאיה של מערכת היחסים העכורה הזו גולם בתשדיר בחירות שנוי במחלוקת שבו נראה אדם חילוני צועד אל הקלפי, כשבדרכו נתלים על רגליו חרדים שזוחלים על הרצפה ומתפוגגים באורח קסם כשהפתק של שינוי משולשל אל הקלפי. ועדת הבחירות קבעה שהתשדיר מבזה ואף מעלה ניחוחות אנטישמיים ופסלה אותו.
10. עזמי בשארה, מועמד לראשות הממשלה
ראש ממשלה ערבי עדיין לא היה בישראל, אבל זה לא הפריע ליו"ר בל"ד דאז, עזמי בשארה, להתמודד לראשות הממשלה לצד נתניהו וברק בבחירות 99'. המהלך, שזכה לתגובות חיוביות אפילו מן הימין (בני בגין כינה את מועמדותו "ראויה ורצויה"), לא ממש צלח כמובן, ובשארה הוא כנראה המועמד היחיד לראשות הממשלה שנמלט מישראל לאחר שנחשד בריגול.
11. הריינג'ר מהליכוד
צ'אק נוריס יכול לברוא אבן שהוא בעצמו לא יכול להרים (ואז להרים אותה), זה ידוע. אבל מה שפחות ידוע הוא שב-2013 הוא ניסה לברוא מנדטים עבור נתניהו, כשהתגייס לקמפיין הבחירות שלו בסרטון מלא פאתוס: "אני אולי בחור קשוח, אבל האיש החזק שלכם במזרח התיכון הוא נתניהו".
12. איפה הטאקט, עזר?
כינויים רבים ופוגעניים ידע השיח הפוליטי בישראל, מ"חתרן בלתי נלאה" של רבין על פרס ועד "נהנתיהו" ו"ציפיטפוט". השיא ככל הנראה שייך לנשיא השביעי חד הלשון, עזר ויצמן, שבמערכת הבחירות של 77' כינה את מנחם בגין "המנוח", לאחר שזה לקה בהתקף לב וחדל לתפקד לתקופה קצרה. מהקבר הזה דווקא בגין השכיל לקום כל הדרך למהפך ההיסטורי.
13. חסום מספר זה
03-6878572 - זה מספר הטלפון שמרוסס ברחבי הארץ בגרפיטי של מפלגת רע"ש עוד מאז שנת 1986 אז הוקמה המפלגה לזכויות הגבר. מוזמנים להתקשר. המפלגה שמה לה כמטרה להשוות בין זכויות הגברים והנשים בדיני משפחה, כיוון שלטענתם הם מפלים לטובת הנשים.
14. החיים עצמם
מפלגת "קז" בראשות עזרא טיסונה הוקמה בשלהי הניינטיז שמה לה למטרה להקים קזינו בישראל. ב-1999 טיסונה עלה על המסכים שלנו בניסיון לשכנע אותנו שקזינו זו כלכלה נבונה, לצערכנו הוא לא עבר את אחוז החסימה. מזל שמישהו מתעסק בדברים החשובים באמת.
15. הפסד של כולנו
בשנת 2005 פנינה רוזנבלום הושבעה לכנסת כחברה מטעם הליכוד, אבל כמה שנים לפני כן, ב-99 היא רצה לכנסת במפלגה ורדרדה משלה תחת השם ״פנינה רוזנבלום״. היא קיבלה את האות פ' וחברי המפלגה האחרים היו אבי בלשניקוב, מאשה לובלסקי וגליה אלבין. המפלגה אמנם לא נכנסה לכנסת, אבל היתה מאוד קרובה לעבור את אחוז החסימה, כשקיבלה 44,953 קולות, כ-4,500 מתחת לרף שנקבע. 
16. הרבה לפני יאיר לפיד
הרבה לפני שפוליטיקה הפכה לפרק ב' טבעי בקריירה של כל עיתונאי זכה אורי אבנרי, עורך "העולם הזה" המיתולוגי, למושב בכנסת. אגב, "העולם הזה" נהג לחשוף, בין היתר, רכילות על חיי הפוליטיקאים, תארו לעצמכם כמה שערים ביבי ושרה היו מספקים לו היום.
17. לא מתנצלים
הרב לוינגר מסתובב עם רובה בחברון, מתאמן על ירייה באקדח ומסביר שהוא לא מפחד מערבים. כל זה קרה בתשדיר תעמולת הבחירות של "התורה והארץ" מ-1992. הבית היהודי, יש לכם עוד לאן לשאוף.
18. פנתר פה פנתר שם
בבחירות של 1973 הפנתרים השחורים התפצלו לשתי מפלגות, צ'רלי ביטון הוביל את "הפנתרים השחורים" ואדי מלכה את "פנתרים כחול לבן". כמה פנתרים צריך עם? כנראה שלא יותר מדי, כי שתיהן לא עברו את אחוז החסימה.
19. אלוהים תן למרצ רק טיפת מזל
היום זה נראה כמו מדע בדיוני, אבל ב-1996 זהבה בן השתתפה בקמפיין של מרצ. היא שרה את שיר לשלום יחד עם דנה ברגר. זה לא עזר, אגב, ביבי נבחר.
20. הרב בא גד ב-MTV אתמול רקד
הרב יוסף בא גד הוא דמות פוליטית ססגונית שכל מי שחי כאן באייטיז זוכר. הוא נכנס לכנסת ה-13 מטעם סיעת מולדת ואז רץ ברשימת ״מורשת אבות״ עם האותיות מעוררות התאבון ״זך", אבל לא הצליח לעבור את אחוז החסימה. הוא סיפר לא פעם על גרפיטי מצחיק שנתקל בו: ״הרב בא גד ב-MTV אתמול רקד״, אבל אנחנו חוששים שהוא רקד בעיקר הביתה: מאז שפרש מהחיים הפוליטיים, אחרי ניסיון לרוץ לראשות הממשלה – לא פחות ולא יותר - הוא הספיק להיות מורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של זיוף ובניסיון לקבלת דבר במרמה לאחר שהואשם בזיוף חתימות אזרחים ברשימת תומכיו כמועמד לראשות ממשלה.
21. אספסוף גאה
"אני אספסוף גאה״ הפך להיות סטיקר בחירות של הליכוד ב-1999, אבל מי שהפכה את המילה הזו לחשובה כל כך היא לא אחרת מתיקי דיין. דיין נאמה לפני הבחירות בכנס אמני ישראל אליו הגיע אהוד ברק, תקפה את תומכי נתניהו וכינתה אותם ״אספסוף מהשוק״. ברק עלה לנאום מאוחר יותר ולא הגיב לדבריה של דיין, דבר שעורר ביקורת רבה והפך לנשק תעמולתי בבחירות ההן.
22. מנשקי קמעות
יאיר גרבוז אולי בז למשתטחים על קברי צדיקים ולמנשקי הקמעות, אבל הקמעות הללו עשו שירות לא רע לש״ס בבחירות ב-1996. הרב כדורי קיבל צו 8 לש״ס ורגע לפני הבחירות הופצו עשרות אלפי קמעות מטעמו המבטיחים סגולה טובה למי שמתחייב לתמוך בש״ס. אלפים פקדו את עצרות המפלגה כדי לזכות במים קדושים או ברכה והתוצאות נראו גם בקלפי: המפלגה גרפה עשרה מנדטים.
23. קמעות? את הביוגרפיה של ברק ברוסית כבר קראתם?
לפני בחירות 99' חילקה מפלגת העבודה עשרות אלפי עותקים ברוסית של הביוגרפיה של אהוד ברק ״חייל מספר 1״. העותקים חולקו בחינם לפעילים ולכל מי שרכש עיתון ברוסית מבית אותה הוצאת ספרים. הליכוד טען שמדובר בתעמולה אסורה, אבל ועדת הבחירות אישרה את המהלך. את הקמעות שחילקה ש"ס, אגב, ועדת הבחירות פחות אהבה.
24. בלי בושה
אם חשבתם שהסלוגן של מפלגת ארץ חדשה לבחירות הקודמות, "שימו ז' בקלפי", היה מקורי ונועז, חשבו שוב. בשנות השמונים רץ יעקב גרוס לכנסת פעמיים עם מפלגה בשם הכוח השקט, שהסיסמה הלא כל כך מעודנת שלה היתה "שימו ז' בחריץ – בלי בושה". לכנסת הוא לא הצליח להיכנס (סליחה, לחדור), אבל בעקבות פעילותו נקבע העיצוב הסטנדרטי לפתקי ההצבעה שכולנו מכירים עד היום.
25. מדיטציה עכשיו!
כל רשימה שמכבדת את עצמה צריכה ביטחוניסט עם רקע צבאי מפואר, והדבר נכון גם לגבי מפלגת חוק הטבע, שרצה לראשונה לבחירות ב-1992 עם מצע שהציע פתרון לכל הבעיות של ישראל (שלום אזורי, שגשוג כלכלי, בריאות וצמצום האבטלה) באמצעות מדיטציה טרנסצנדנטלית ותעופה יוגית. ב-1999 מי שעמד בראש הרשימה הוא סא"ל ראובן זלינקובסקי, שאמר "הגיע הזמן לבזבז זמן, כסף וחיי אדם. בעזרת המדיטציה נוכל לגרום לכך שלמחבל מעזה יהיה מה להפסיד אם יתאבד". משום מה עד היום צה"ל ממשיך להשקיע במטוסי קרב במקום ביוגים מעופפים. איך לא נתנו להם הזדמנות?
26. נו, שיהיה
הבחירות לכנסת השמינית התנהלו בעצלתיים, ולכולם היה ברור שהמערך בראשות גולדה מאיר ייקחו אותן בהליכה. הסיסמה של המערך היתה "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר". אלא שאז, כמה שבועות לפני מועד הבחירות, פרצה מלחמה קטנה בשם מלחמת יום כיפור, וישראל נתפסה עם המכנסיים למטה באחת המערכות הקשות שידעה מימיה. הבחירות נדחו בחודשיים והמערך עדכנו את הסיסמה שלהם ל"בכל זאת – מערך". זה עבד להם. תמיד פולנים.
27. הכלב אכל לי את החתימות
זוכרים את הפעם ההיא בבית הספר שהמורה ביקשה לראות את שיעורי הבית שלכם ואז בדקתם וגיליתם ששכחתם אותם בבית? אז זה בדיוק מה שקרה לאברהם בדנג'ו, שופט כדורגל מעכו, שתיכנן לרוץ ברשימת מלכות ישראל בבחירות של 1988 אבל כשהגיע לוועדת הבחירות נזכר ברגע האחרון ששכח את חתימות התומכים בבית – ונפסל. חבל, הוא בטוח היה מקבל לפחות 20 מנדטים.