ערכו של מנדט בכנסת היוצאת עמד על 37,943 קולות. על אף שיעור ההצבעה הגבוה בבחירות לכנסת ה-23, עדיין 28.48 אחוזים מקרב בעלי זכות ההצבעה בחרו שלא לממש את זכותם לבחור, השקולים ללא פחות מ-1,838,120 קולות. בחישוב גס, בתרחיש שבו 100 אחוזים מכלל המצביעים הפוטנציאליים היו משלשלים פתק לקלפי, מדובר במספר השווה ל-34 מנדטים. לאן באמת נעלמים אותם אזרחים שלא מגיעים להצביע? האם ניתן היה להגיע להכרעה באמצעותם? וכיצד אפשר לפעול להעלאת ההשתתפות הציבורית בבחירות?
>> לא יודעים למי להצביע? למצפן הבחירות לחצו כאן
כמה הם 100 אחוזי הצבעה?
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לקראת הבחירות הקרובות, מספרם של בני 18 ומעלה החיים היום בישראל דרך קבע עומד על כ-6 מיליון איש. בלמ"ס טוענים כי לפחות חצי מיליון ישראלים המופיעים ברשימות פנקס הבוחרים גרים בחו"ל זה תקופה ממושכת, וייתכן כי חלקם כבר נפטרו. כמו כן, יש מספר לא מבוטל של תושבי קבע שאינם בעלי זכות בחירה מאחר שאינם מוגדרים כאזרחים, כמו למשל ערביי מזרח ירושלים והדרוזים ברמת הגולן.
מנתונים אלו, הנמוכים בכ-9 אחוזים ממספר בעלי זכות ההצבעה שרשומים בוועדת הבחירות, עולה כי אחוז ההצבעה הנקוב אינו מדויק, ואם מחשבים את מספר הקולות לפי נתון זה - אחוז ההצבעה דה-פקטו עולה פלאים לכ-78.
אך בכל זאת, גם לאחר פיחות זה - עדיין יש כמיליון ושלוש מאות אלף קולות פוטנציאליים שבוחרים לא להגיע לקלפי.
המנדטים השקטים - נמצאים בערים הגדולות
בבחירות האחרונות, אחוז ההצבעה בבאר שבע עמד על 62 אחוזים. מתוך 161,591 בעלי זכות בחירה, הצביעו רק 96,609. בהנחה שיחס ההצבעה היה נשמר אם כל תושבי העיר היו מצביעים, שכן המפלגה הובילה באופן גורף בכל השכונות בעיר - הליכוד, שזכה ל-50 אחוזים מהקולות בבירת הנגב, היה מקבל עוד כ-32,000 קולות - כמעט מנדט שלם.
בחיפה, רק 144 אלף מתוך 248 אלף בעלי זכות הבחירה הגיעו אל הקלפי - 58 אחוזים בלבד. מפלגת כחול לבן, שזכתה בבחירות הקודמות בלא פחות מ-35 אחוזים מכלל הקולות בעיר, יכלה הייתה לקבל עוד 37,000 קולות - מנדט מלא - אם אחוז ההצבעה היה מגיע למלוא הפוטנציאל העירוני שלו. הקולות האלה הם נכס אלקטורלי של ממש עבור כל המפלגות במחנה המרכז-שמאל בבחירות שייערכו מוחרתיים.
לעומת הנתונים בערים הגדולות, ביישובים הקטנים אחוזי ההצבעה עולים פלאים, והם מתקרבים למלוא מימוש הפוטנציאל האלקטורלי שבהם. בקרב 172 היישובים שבהם אחוז ההצבעה יותר מ-80, קיים רוב בולט ליישובים קהילתיים קטנים שבהם יש פחות מ-3,000 בעלי זכות בחירה. בולטות בחריגותן ברשימה הערים החרדיות הגדולות: אלעד עם 85.6 אחוזים, מודיעין עילית עם 83.4 אחוזים וביתר עילית עם 82 אחוזים, וגם בהן חוזקה של הקהילה ושל פעילות המפלגות בהן מגייסת את הציבור לממש את זכותו לבחור.
לעומת זאת, כוחה של הקהילה יכול להביא גם לצמצום ההשפעה הפוליטית של אנשיה: בבחירות האחרונות 29 מתוך 40 היישובים שאחוז ההצבעה בהם היה נמוך מ-50 היו יישובים ערביים, רובם בדואיים.
הקמפיינים יוצאים אל השטח
המסקנה מכל אלה ברורה – לא משנה באיזו מפלגה אתם תומכים, הדרך הטובה ביותר לתרום להצלחתה היא לוודא בתוך הקהילה שכולם שמו פתק בקלפי. גם במטות הקמפיינים הבינו כבר כי בנוסף למאבק על המצביעים הוותיקים, המלחמה האמיתית היא על אלו שדווקא לא מצביעים.
ביש עתיד נערכים בימים הקרובים לצאת אל מרכזי הערים ולהוציא את הציבור להצביע: במפלגה הגדירו את תל אביב, כפר סבא, חיפה וראשון לציון כ"ערי יש עתיד", ומתכננים להוציא לרחובותיהן עשרות פעילי מפלגה. בציונות הדתית מתכננים להיעזר בתשתית הקהילתית במעוזי ההצבעה – גרעינים, ראשי קהילות ובתי כנסת כדי להביא את הבוחרים. בליכוד ובש"ס יוצאים גם כן בקמפיין משולב להגברת מספר המצביעים ב-70 ערי מפתח.
מחשש שאחוזי ההצבעה יירדו בצל הקורונה, כפי שקרה במערכות בחירות שהתרחשו השנה ברחבי העולם, השיקה תנועת "דרכנו" את ה"דמוקרטור", אפליקציה מבוססת מערך מתנדבים שיעודד הצבעה בקהילה. "בישראל החשש גדל כי זו מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים ונראה שיש ייאוש מהמערכת הפוליטית", אמר יאיא פינק, מנכ"ל התנועה. "בניגוד לאפליקציות אחרות שבשימוש המפלגות, זו אפליקציה מאובטחת והמידע לא מגיע אלינו".