מבט מהיר בכרזה הסרט "ילד זין" מבהיר שמדובר ביצירה קולנועית חריגה בנוף הישראלי. "ילד זין" שכתב וביים ירדן אגיאן, סיפור נעורים ציני, נוגע ללב, מצחיק ומרגיז על שני מתבגרים במזכרת בתיה שחולמים לברוח מהשגרה החונקת באמצעות להקת הרוק שלהם. תובל שפיר ולאה לב מככבים בסרט העצמאי, שיוצרו שאב השראה מסרטים כמו "סופרבאד", "ג'ונו" ו"העולם שמבפנים" המספרים סיפורים מתוקים-מרירים על תקופת ההתבגרות.
אגיאן בן ה-30 ידע מאז ומתמיד שהוא רוצה ללמוד קולנוע. עוד לפני שהתחיל את הלימודים קינן בו הרצון "לעשות סרט קומי על גבול האידיוטי". "הדמויות בסרט הן למעשה אני בתיכון, זה מבוסס עליי", הוא אומר. "תוך כדי הלימודים במנשר הבנתי שיש לי משהו לא פתור עם תקופת התיכון ורציתי לעשות איזשהו טיפול עם עצמי".
View this post on Instagram
הדמות הראשית בסרט, רון גלייזר (שפיר), מעיד עליה בורא הסיפור, היא "בלתי נסבלת בלשון המעטה". "זה מבוסס עליי, אבל קיצוני ב-250 אחוז", משתף אגיאן. "הוא הייטר, שונא הכל. הסיבה לכך היא שהוא פשוט לא מצליח לעבור הלאה. לא מצליח לעכל את העובדה שדברים נגמרים, שמתישהו הוא יצטרך להתגייס, שהוא יאלץ להיפרד מחברים, שאנשים מתים. הוא לא מוכן. הוא נאחז בחברים שלו ועושה את זה ממקום של שנאה. דמות ערמומית ובלתי נסבלת. תוך כדי הסרט הבנתי שיש כאן מראה לעצמי".
היכולת להיכנס לתודעת הנעורים היא לא דבר של מה בכך. "זה כמו לכתוב יומן", מתאר הבמאי את התהליך. "ניתנה לי ההזדמנות לכתוב את האמת. לפעמים, את יודעת, אנחנו לא כל כך כנים עם עצמנו. הייתה לי הזדמנות לכתוב דמות שהיא לא אני, מבלי להבין שאני בעצם כותב על עצמי. תוך כדי ראיתי את הבעיות".
הסרט צולם לאורך שש שנים שבתוכן חווינו מגפה עולמית ומלחמה שנמשכת עד היום. בכל שנה צולם חלק אחר מהסרט. "אפשר לומר שב-2017 התחלתי לכתוב את הסרט. לצורך העניין, לאה, שהיום היא כבר בת 29, התחילה לצלם את הסרט כשהייתה בת 24. כשהתחלנו את הצילומים רק חלקים מהתסריט היו כתובים. הוא לא היה שלם. באיזשהו שלב גם תובל ולאה הצטרפו לכתיבה. בכל שבוע היינו נפגשים למפגשי כתיבה שבהם הייתי מציג להם מה כתבתי והם היו נותנים לי הערות. צילמנו עוד חלק ועוד חלק והכל התגלגל תוך כדי".
איך החלטת ללהק לסרט את לאה ותובל?
"ידעתי מההתחלה שאני רוצה את לאה. הדמות שהיא מגלמת מבוססת על חברה טובה שלי מהתיכון שמאוד דומה לה. שלחתי לה הודעה בפייסבוק, היא הייתה אז במועדון לילה, מאוד עסוקה ואמרה לי 'נראה'. אחרי כמה חודשים היא קראה את התסריט, חזרה אליי ואמרה שהיא רוצה לעשות את זה. שזה מזכיר לה את החיים שלה. היא הייתה הרבה יותר מרק שחקנית והייתה מעורבת מאוד, עד היום.
"את תובל בהתחלה לא רציתי ללהק. קיבלתי מאיזה חבר רשימה של שחקנים ואת תובל השארתי בסופה. חשבתי שאולי הוא מפורסם מדי, שהוא כוכב ילדים. כל שאר השחקנים ברשימה לא התאימו או לא רצו ורק תובל נשאר. נפגשנו וזה הרגיש נכון. הפכנו לחברים מאוד טובים בגלל הסרט. גיליתי שהוא הוא הרבה מעבר למה שחשבתי. אחרי ההקרנה הוא קיבל תגובות כמו 'זה תפקיד חייו'".
העובדה שהוא שחקן המוכר מסדרות נוער גרמה לך לחשוש?
"אני לא יודע. הוא לא משחק את אותה דמות Loveable שהוא משחק בדרך כלל. זו דומה שונה. תובל הסביר שזו גם אחת הסיבות שהוא רצה לעשות את זה, כי הוא הרגיש שהנה יש לו הזדמנות להיות הלוזר. אולי פחדתי שהקהל הלא נכון יבוא לסרט. אבל עם השנים תובל השתנה וגם קצת פחות עושה את מה שהוא עשה כיום".
הסרט הופק באופן עצמאי לגמרי. זה לא מובן מאליו.
"זו הפקה סופר עצמאית. הסכום היחיד שקיבלתי זה 25 אלף שקל לפיתוח מהקרן החדשה. במנשר נתנו לי להשתמש בציוד, אבל זהו. הסרט עלה כ-300 אלף שקל. אני לא יודע מה עצמאי אם לא זה. התאבדתי על זה. הסרט היה מוכן לפני שבעה באוקטובר ואז הגיעה המלחמה. לא ידעתי אם להוציא אותו אבל המלחמה פשוט לא נגמרה".
לפני כשבועיים התקיימה בקולנוע רב חן הקרנת בכורה שאורגנה באופן עצמאי על ידי היוצר. זאת, אחרי שאף אחד ממפיצי הקולנוע בארץ לא התעניין בו. "הגיעו בני נוער שממש עפו על הסרט. הייתי בשוק. פיזרתי כל מיני סרטונים באינטרנט כדי לראות איך אנשים מגיבים לזה. זה הצליח, זה הגיע אליהם". על העובדה שנאלץ לארגן את ההקרנה ללא גורם חיצוני, הוא אומר: "המצב של הקולנוע בארץ הוא שסרטים צריכים להיות או סופר מסחריים או סופר אומנותיים, סרטים שמיועדים לפסטיבלים. הסרט שלי נופל אל תוך התחום האפור, הבכיניים. הוא כן אומנותי, אבל הוא פאן, כיפי. אף מפיץ לא רצה אותו".
מה דעתך על הרפורמה של שר התרבות מיקי זוהר בענף הקולנוע?
"הרפורמה של מיקי זוהר מזעזעת, אבל המצב הקיים מזעזע לא פחות. אנחנו תקועים. יוצרי קולנוע בארץ לא יכולים לעשות את הקולנוע שהם אוהבים. שוב, יש את שני הצדדים – או מסחרי מאוד או אומנותי מאוד. הסרטים שבאמצע הם אולי יכולים להיות נישתיים, אבל יש להם קהל. אני נורא אוהב קולנוע אמריקאי, אינדי אמריקאי".
"אני מרגיש שהוא כמו ואן גוך, כמו אומנים שזכו להכרה רק אחרי שמתו"
ב-7 באוקטובר איבד אגיאן את אחד מחבריו הטובים ביותר, הקולנוען יהב וינר ז"ל, שנרצח בשבת השחורה בקיבוץ כפר עזה. סרטו של וינר ז"ל, "הילד", עוסק בתקופת נעוריו בקיבוץ ומתמקד באב ובנו על רקע ירי רקטי מהרצועה. הסרט זכה בשורה של פרסים אחרי מותו, בהם גם פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפרסי אופיר. על הסט של הסרט "ילד זין" שימש יהב כע. במאי וכתאורן ולימים הסרט הוקדש לו".
"למדנו יחד קולנוע במנשר, אנחנו חלק מחבורה מאוד מגובשת. אני הפקתי את הסרט של יהב, 'הילד'. כשצילמנו אותו לא חשבנו שיבוא יום והסרט יזכה בפרס אופיר". אגיאן נזכר בתגובה שלו אחרי שראה את הגירסה הלא סופית של הסרט. "הוא נתן לי הערות, הוא ביקש לא לשלוח לו את הגירסה הסופית כי הוא רצה לראות אותו בקולנוע, כשהסרט ייצא. יהב היה חבר קרוב מאוד. שבעה באוקטובר עדיין חלק מהחיים שלנו ואני חושב שלי באופן אישי זה אף פעם לא יעבור. הוא מאוד אהב את הסרט, הוא תמיד נתן הערות".
"כל יצירה שאעשה – תוקדש לו. הייתי רוצה שכל היצירות בעולם יהיו מוקדשות לו", הוא מוסיף. כארבעה חודשים לפני המלחמה, צילם וינר את "הגדת קיבוץ", הסרט הראשון שלו באורך מלא. "הוא לא יזכה לראות את הסרט של עצמו. אני מקווה שהסרט הזה יהדהד בכל העולם. זה סרט עצמאי שנעשה בשיתוף של קרן דרום, אבל הוא עשה את הכל בעצמו. הוא גייס את השחקנים, תושבי העוטף, אפילו איריס חיים (אמא של יותם חיים ז"ל, נ"כ) משחקת שם תפקיד. הוא קולנוען כל כך מוכשר. אני מרגיש שהוא כמו ואן גוך, כמו אומנים שזכו להכרה רק אחרי שהם מתו".
"ילד זין" יוקרן ב-4 בפברואר ב-21:00 וב-7 בפברואר ב-12:30, בסינמטק תל אביב. לכרטיסים