"אני מאוד מתרגשת, זה סוריאליסטי", אומרת מעיין עמרני, שהופיעה לפרימיירה של סרטה החדש יחד עם אביה, השחקן בן ה-90 גבי עמרני. האב הגאה, שזכה בהקרנה לראות את בתו על המסך הגדול בפעם הראשונה, גנב את ההצגה. "זה מרגש אותי שאבא שלי זוכה לבוא איתי, זה משהו שחיכיתי לו הרבה זמן".
מעיין עמרני חלמה כבר שנים על הרגע הזה. כמי שגדלה עם אב שהוא אחד השחקנים הוותיקים והחשובים בתרבות הישראלית, השאיפה ללכת בדרכו לא הרפתה ממנה. בימים אלה זה סוף-סוף קורה: היא מככבת בסרטו של פנחס וויה שעולה לאקרנים בסוף השבוע, "לא יום ולא לילה". לכבוד יציאתו, גבי ומעיין מספרים בשיחה עם N12 על היחסים ביניהם, על הדרך שעברו ביחד ובנפרד ועל הסרט התיעודי שבדרך.
"אבא לימד אותי צניעות ופרופורציה"
"לא יום ולא לילה" מגולל את סיפורה של משפחת גבאי, חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי המנסים להשתלב בקהילה האשכנזית-ליטאית בלב בני ברק. "זה היה תהליך ארוך עם פנחס וויה שמגיע מהעולם הזה", מספרת עמרני. "זה עולם מוכר אבל כל כך רחוק. הוא סיפר לי על המשפחה שלו, על העבר שלו. בגלל שזה מבוסס על סיפור אמיתי, זה היה מאוד חשוב שדברים יוצגו באופן מדויק. הוא רצה ניואנסים מאוד ספציפיים. למדתי הרבה על הלבוש, על הדינמיקה, על תנועות הגוף. גישה מאוד צנועה".
גבי, איך זה היה בשבילך לראות את מעיין על המסך הגדול?
גבי: "אבא רץ בחורף, בקיץ, להביא אותה לבית ספר, להחזיר אותה, בגשם, בחום. עכשיו אני רואה קצת תוצאות", הוא צוחק.
אז אפשר להסיק שהיית גאה.
מה אבא לימד אותך על עולם המשחק?
מעיין: "אבא שלי הוא המורה מספר אחת. הטיפ הכי חשוב שקיבלתי ממנו זה צניעות ופרופורציות. לפני כישרון, לפני אודישנים, לפני הכול. מה שמדהים באבא שלי זו העובדה שמהרגע הראשון הוא האמין בי. הוא לא דחף אותי, אלא תמיד היה מאחוריי. באמת, הדברים הראשונים ששמעתי בבית הם צניעות וקרקע וזה משהו שהולך איתי כל הזמן. אבא איתי בכל דבר. גם בסרט הזה, גם לפני שניגשתי לאודישן. הוא המאסטר מבחינתי. זה יהיה לא נכון מבחינתי לא לעבור איתו על דברים".
"הכישרון הוא המתנה שקיבלתי מאבא"
כשמעיין נשאלת עד כמה העובדה שאביה הוא שחקן השפיעה על הרצון שלה להיכנס לתחום, היא עונה: "מצד אחד אני רוצה להגיד שזה לגמרי בגלל זה. אולי גם מצופה ממני. אבל צריך לזכור שבגלל אבא אני ראיתי גם את הדברים הפחות טובים. ראיתי מה זה לא לקבל עבודה במשך שנתיים, ראיתי איך מתייחסים אליך כשאתה מקבל כן, איך יומיים אחרי זה אתה מקבל לא. את הדברים ששחקנים מצטלמים אליהם, אבל אחר כך לא רואים אותם בפריים. אז אני לא יכולה להגיד שזה בגלל אבא, אבל בזכותו אני מי שאני ועל זה אני מודה. הכישרון הגיע ממנו. הוא המתנה שלי".
גבי: "כל אחת מהבנות שלי הסתובבו סביב הרעיון. רק מעיין היא היחידה שהמשיכה לדפוק את הראש בכל המקומות כדי לעשות את מה שהיא רוצה. אצלנו במשפחה לא רצו לעצור אף אחד מהחלומות שלו. היא קיבלה את הדבר הזה. היא באמת היחידה שעשתה את כל דרך החתחתים. עברה אותה כדי להגיע לנקודה הזאת. אני חושב שמהנקודה הזאת אסור לה לסגת".
ממרום גילך, עד כמה הרגשת ששחקנים ושחקניות ותיקים "נשכחים"?
גבי: "ממרום גילי טוב לי. טוב לי כאן. אני מאושר, אני רווי. עשיתי הרבה. עשיתי כמעט כל מה שרציתי ועוד ארצה ואעשה. אני לא בא בטענות לאף אחד על כך ששוכחים אנשים. תמיד לוקחים את הצעירים, את הטובים. את אלה שהצליחו בטלוויזיה לוקחים לתיאטרון - וזה לא תמיד או-אה. זו פשלה איומה. לפעמים אלה אנשים שמשחקים בלי שבחיים עשו את זה קודם. הטלוויזיה לא בהכרח בוחנת את הדברים האלה. אני גם חוויתי את זה כשהייתי צעיר, אבל מחברות שהיו מגיעות מחוץ לארץ. הייתי צריך להתמודד עם שחקנים גבוהים ויפים. אבל איך אומרים - יכולתי להם".
אתה מתחבר לתיאטרון של ימינו?
גבי: "אני פחות מתחבר. בואי נאמר, הכותב האחרון שרוויתי ממנו איננו. חנוך לוין. אם הוא היה בחיים עדיין הייתי על הבמה. אני מתגעגע לבימוי, לחיוך, לתבונה, לטקסטים. לאהבה שהוא מרעיף עליך כשאתה עושה משהו כמו שצריך, כמו שהוא רצה. בערוב ימיי טוב לי להיות בטלן ולשתות קפה מתי שאני רוצה. ליהנות עם הילדים והנכדים, זה נעים".
"הרבה פעמים קורה שמבקשים ממנו סלפי והוא מופתע"
"היה חשוב לי לעשות סרט דוקו עליו"
בימים אלה החלה מעיין לעבוד על סרט תיעודי על חייו של אביה. "שהחיינו והגיענו לזמן הזה", היא מספרת. "זה משהו שהיה לי חשוב לעשות הרבה מאוד זמן. אבא פחות רצה. אנחנו נוגעים בכל החיים שלו - ילדות, משפחה, קריירה. יש לו סיפור מרתק וחשוב בעיניי שיכירו אותו. זה פרס בשביל לעבור את זה איתו יחד".
גבי, איך זה בשבילך לעבור ככה בתחנות חייך?
גבי: "זה קשה לי נורא. אני צריך לעבור דרך שמחה ודרך הרגעים שקשה לי להתבטא בהם. חשבתי בהתחלה שאני לא צריך לעניין את כולם, שלא צריכים להכיר את הדברים הפרטיים ולהיכנס לתוך תוכי. אבל הגעתי למסקנה, שאיך אומרים? יש עוד כמו גבי. עוד אנשים שחיו ככה בצורה הזאת ובכל זאת הגיעו. קשה לי לדבר על המשפחה, על ההורים".
מעיין, איך זה לך להיות בעמדה הזו?
מעיין: "זה מצחיק, אני כל הזמן אומרת שקשה לו לדבר, אבל גיליתי שגם אותי זה מפחיד. כשאתה עושה דוקו על אדם, זה מעין 'חיים שכאלה'. מפחיד אותי שזו איזושהי פרידה. זה מעמת אותי עם זה".
גבי עמרני בן 90 - זה לא הולך ברגל. איך בוחרים במה להתמקד?
מעיין: "הבמאי המקסים שעובד איתנו, אלירן, מיקד אותי. היה לי חשוב להתחיל במה הוא השיג בחיים, הוא לא מבין את זה. הרבה פעמים מבקשים ממנו סלפי והוא מופתע. לא סתם אוהבים אותו".