גם אם השמות לא אומרים לכם הרבה, צליל קליפי ונדב ("נאבי") אהרוני הם שניים מיוצרי הלהיטים הגדולים שנתקעים לכם בראש. קליפי, כותבת בעיקר, חתומה בין היתר על שיר הפריצה של נרקיס "הולכת איתך" ועל "מסע" של אליעד, שנבחר לשיר השנה במצעד השנתי של גלגלצ. לאחרונה גם הצטרפה לרשימה הפצצה הוויראלית שהטילה נסרין, "לא לפנות אליי", שהצליחה לשעשע חלק ולהרגיז חלק בו-זמנית. אהרוני, מפיק מוזיקלי בבסיסם של הדברים, מלווה את אושר כהן עוד מצעדיו הראשונים בקריירה - וחבר בהמשך לשורת כוכבים נוספים. אותו אושר כהן גם יהיה זה שיכיר בין קליפי לאהרוני ויוביל לשידוך המוזיקלי בין השניים. עוד לפני שנדבר על שיתוף הפעולה שנרקם ביניהם, מאתגר להתחמק בימים אלה מהלהיט המצוטט של נסרין, שזכה אפילו לסטיקרים בוואטסאפ. היינו חייבים קודם כל לשאול את קליפי על השיר שהפך לתופעת רשת.
"זה יצא בצורה אינטואיטיבית כל-כך", היא מספרת על השיר, שבכתיבה ובהלחנה היו שותפים לא פחות משישה שמות בולטים בתעשיית המוזיקה: ירדן פלג (המוכר לכל בכינוי "ג'ורדי"), איתי שמעוני, מאי ספדיה, עדן בן זקן, נסרין וקליפי. "נסרין חברה שלי כבר עשר שנים, וכשאנחנו נפגשות אז היא מרשה לעצמה להתנהג איתי כאילו היא הגיעה לבית שלה. לפני שנתיים היא הייתה בהיריון, עם בחילות של היריון, והייתה בווייב של 'אין לי כוחות' ותעזבו אותי. אחותי, גייסנו לך צוות של טובי הכותבים, עם ג'ורדי ואיתי שמעוני, אז בואי תרימי ונעשה משהו כיפי למען האווירה. היא כולה ישבה עם הבטן באולפן ואמרה 'אין לי כוח, אני לא יודעת מה אני אעשה, איזה שיר נעשה, תעשו לי להיט'. ואז התחלנו לקשקש בינינו - 'לא לפנות אליי, וואו, איזה כיף איתי' - ואנחנו נקרעים מצחוק. עדיין לא הבנו שעל זה בעצם השיר. היא כולה באה כבויה, ואנחנו הלכנו עם זה עד הסוף".
"ככה נוצר ההוק הזה בפזמון (החלק המידבק של השיר), הקלטנו אותו והתחלנו ליהנות", ממשיכה קליפי. "בחרנו להסתלבט על העניין כי יש לה הומור עצמי, וגם היא הסתלבטה על עצמה. בלי ציפיות, פשוט נהנינו מהסיטואציה. אחר כך התחלנו להכניס את הבתים של השיר, שהיא 'בלתי', 'מסיבות אני הורסת' וכל מה שחשבתי על נסרין באותו יום. בשלב מאוחר יותר, נסרין השמיעה לעדן בן זקן את השיר, והן חשבו לעשות דואט. ככה עדן הצטרפה לסשן שלנו, אבל בסוף נסרין פשוט החליטה להוציא את השיר לבד".
זיהית את הפוטנציאל ללהיטות?
"זיהיתי שכיף לי ומצחיק לי. אני אף פעם לא מתיימרת לזהות מה יהיה להיט ומה לא, כי החיים הפתיעו אותי אלפיים פעם. זה התפקיד של נאבי".
"כשהיא השמיעה לי אותו, אמרתי לה שזה באנגר", משתלב אהרוני בשיחה, אותה אנחנו עורכים באולפן של המפיק בחיפה, אליו עולים לרגל לא מעט מהזמרים והזמרות המצליחים בישראל, בהם עדן חסון, שרית חדד, אודיה, איתי לוי ונועה קירל. בגלגולה הקודם של קליפי (35) כזמרת, ייתכן שגם היא הייתה רוצה מפיק צמוד כמו נאבי. אחרי ששירתה בלהקה צבאית, היא הוציאה סינגל בכורה וניסתה כמו רבים להיבחן בריאליטי השירה "דה וויס". קליפי הודחה בשלביה המוקדמים של התוכנית, ובאופן כללי מעדיפה להדחיק את החוויה שעברה בגיל 23, לרבות האודישן שנמצא שם במרשתת ומעורר בה זיכרונות מביכים.
"זו הייתה תקופה שהוצאתי כמה שירים, הופעתי בשמחות ובכל חלטורה אפשרית", היא מספרת. "עוד לא הכרתי ממש את תחום הכתיבה. כן ידעתי שאני אוהבת מוזיקה, אבל עוד לא מצאתי את העמדה שלי. הייתה לי אלטרנטיבה לשיר אז זה מה שעשיתי, אבל משהו הרגיש לי לא מדויק באותו זמן. הרגשתי שאני מעוניינת לקדם אחרים. לאודישן בתוכנית אני ממש מתכחשת. הייתי ילדה, ואני צריכה להשלים עם הילדה הזאת. זה לא ממש יושב לי טבעי".
בקפיצה קדימה ל-2021, היא החליפה את דניאל סאן קריאף כזמרת בלהקת "טיפקס" וחגגה עם קובי אוז על הבמות, אלא שגם בהופעות עם הלהקה, העדיפה לעמוד בחלקה האחורי של הבמה.
אז המעבר לאחורי הקלעים היה החלטה מודעת?
"גם אז כתבתי שירים עבורי, אבל הייתי מפוזרת. קח את האלבום החדש של עידן עמדי למשל. אתה שומע קו אחיד. אני יכולתי לכתוב שיר שנשמע כאילו יום אחד אני סטטיק ובן אל, ויום אחר כאילו אני מרגול. ככותבת בתעשייה, בדגש על כותבת, זה יתרון אדיר כי ככה אני באמת יכולה לכתוב שיר לסטטיק או לבן אל, וביום הבא למרגול. כזמרת זה חיסרון. מי את ומה תעודת הזהות המוזיקלית שלך? אין אמינות אפילו. חברים שלי אמרו לי 'השירים מקסימים והכל, אבל זה נשמע כמו עשר זמרות בשיר אחד. קחי את השיר הזה, תציעי אותו לעדן בן זקן, קחי את השיר הזה, תני אותו לעומר אדם, וזה אולי יתאים לך'".
"עזבו אותי מלקדם את עצמי ולדבר על עצמי כזמרת, אני רוצה שכולם ישמעו את השירים שלי מבלי שאף אחד יידע שזו אני"
צליל קליפי
כך עשתה. את השיר הראשון שכתבה, "משטרה", היא שלחה למנהל של עדן בן זקן. "השיר לא הצליח, אבל אני לא אשכח את הסיטואציה ביום שבו הוא יצא, ישבתי בבית שלי ושמעתי מאחד הרכבים ברחוב את השיר. ואז אמרתי לעצמי - את זה אני רוצה. עזבו אותי מלדחוף את עצמי ולדבר על עצמי כזמרת, אני רוצה שישמעו את השירים שלי מבלי שאף אחד יידע שזו אני. אני מקבלת את הפידבק, אבל בזווית אחרת. ככה התחלתי לחלק שירים בין זמרים מאוד מוכרים, וכמעט כולם יצאו בסופו של דבר".
לא היית צריכה לקדם את עצמך במרכז הבמה, אבל כן נדרשת להציע את עצמך וליצור קשרים עם זמרים אחרים.
"זה קרה בדרך הקשה. שלחתי להם וואטסאפ, והם לא ענו פעם אחר פעם אחר פעם - עד שהם ענו. כולם לא ענו ובסוף כולם ענו. במצב כזה אתה צריך לקום בבוקר, לשלם את הדלק והוולט שלך, להיכנס לאולפן, לפעמים לשלם למפיק אם הוא מכין לך סקיצה - ובסוף היום אתה שולח את השיר לאומן ולא מקבל עליו שום תגובה. למחרת בבוקר, אתה צריך לקום ולעשות שוב בדיוק אותו הדבר, אבל להאמין מבפנים, במיליון אחוז, שבסוף זה יקרה. זו הייתה תקופה של שנה בחיים שלי שנראיתה ככה, אבל משהו בי ידע שכל אחד מהשירים האלה הולך לצאת. ממצב מהוסס כזמרת, של אוהבת-לא אוהבת את השירה שלי, זה דייק אותי בגיל 30".
מי הראשון שענה לך?
"עומר אדם. השיר לא יצא, אבל נפגשנו והקלטנו. זה מטורף, אני הייתי מחכה כל יום לתשובה מהזמרים כאילו זה מבחן או אודישן. הייתי כותבת להם הודעות מביכות, ולליאור נרקיס שלחתי פעם מגילה מביכה של 'כתבתי לך שיר בהשראה לשיר שכתבת פעם'. היום אני מבינה שלא שולחים את ההודעות האלה, אבל זו הייתה תמימות של התחלה שאני קצת מתגעגעת אליה".
המרוץ לאירוויזיון
צליל הייתה שותפה בעבר לכתיבת שני שירים לייצוג ישראל באירוויזיון, שלא נבחרו בסופו של דבר. השנה, עם ניצחונה של שורדת הנובה יובל רפאל בגמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" ושליחתה לתחרות שתיערך במאי בשווייץ, קליפי ואהרוני שינסו מותניים והחלו בעבודה המאומצת על כתיבת השיר. השבוע נודע כי יותר מ-50 שירים של עשרות יוצרים הוגשו לוועדה המקצועית לבחירת השיר, אשר מתכנסת בימים אלה מבלי שחבריה יודעים מי היוצרים שעומדים מאחורי כל שיר. ב-9 במרץ ייחשף השיר הנבחר.
"קודם כל, אם זו לא יובל, לא הייתי מגישה שיר לאירוויזיון", אומרת קליפי כשהשניים נשאלים איזה שיר לדעתם צריך להישלח השנה. "היא עשתה לי צמרמורות בגמר, יש לה את הבייגלה מעל לראש. אני לא חושבת שצריך לברוח מהסיפור שלנו, אבל זה צריך להיעשות באופן שלא יגרום עוד פעם לסוג של משבר מול איגוד השידור האירופי וכדי שזה לא יהיה פוליטי. מצד שני, אנחנו לא יכולים להביא עכשיו שיר שמח ולנתק את עצמנו מהטראומה הלאומית".
"אנחנו חושבים על זה הרבה", מוסיף אהרוני, כאשר השיחה איתם מתקיימת לפני שהשיר נשלח לוועדה הבוחרת. "לפני שהושג ההסכם להשבת חטופים, מבחינתי היה לשלוח בלדה עוצמתית שמביאה את הסיפור ביי דה בוק, לפי מה שמתבקש. אבל בשבועות האחרונים הניתוח של המצב משתנה מבחינתי. דווקא משהו פחות מלנכולי, ויותר נותן תקווה והתחזקות, מאשר 'בואו תראו מה קרה לנו'. השיר 'הוריקן' לדוגמה ביטא כאב נטו, פצע פתוח. שחרור החטופים בפעימות האחרונות עורר משהו בכל המדינה, כולם מבחינים בניצנים של תחילת הריפוי. קח בחשבון שיובל רפאל, ניצולת נובה, זכתה וזה משנה את התמונה. יחד עם זאת, יובל לא יכולה לייצג אותנו באירוויזיון מבלי שהיא גם תציג את הסיפור שלה ואת הדרך שעברה".
"שלא יהיה אחד באירופה שלא יכיר - גם אם צריך לכתוב את זה בזוויות שונות או באמצעות דימויים", מדגישה צליל, אחרי שהשיר האחרון שישראל התכוונה לשלוח לתחרות, October Rain, נפסל מטעמים פוליטיים וכך נולד "הוריקן" בעקבותיו, עם מילים אחרות אך עם שימוש באותו הלחן.
אחרי ההוריקן הפוליטי שעבר השיר בשנה שעברה, אתם באמת רוצים להכניס את עצמכם לזה?
"כן! תן לי את זה", עונה קליפי באופן חד-משמעי. "חוץ מזה, זה מה שיאיים על מישהי כמו יובל, שהסתתרה במשך שעות במיגונית המוות, עם גופות לידה?". אהרוני מוסיף: "ברמה האישית אנחנו לא חוששים מביקורת, המקצוע שלנו הוא לא רק ליצור שירים".
"התעשייה עדיין גברית"
לקראת סוף 2024 פרסמו ספוטיפיי, יוטיוב ואפל מיוזיק את מצעדי הסיכום של שירותי הסטרימינג בשנה החולפת, מהם עלה הרוב הגברי המובהק ששולט במוזיקה הישראלית - מאושר כהן ("מנגן ושר") ועומר אדם ("רק שלך"), ועד פאר טסי ("רוז") ואיתי לוי ("מערב ראשון"). גם בשקלול ההשמעות בתחנות הרדיו הממצאים היו דומים, כאשר לפי נתוני אקו"ם אל צמרת השירים המושמעים ביותר התברגו רק שלוש זמרות - עדן גולן עם "הוריקן", אגם בוחבוט על כך שהתארחה בלהיט "נאדי באדי" של שחר טבוך, ונטע ברזילי עם השירים "נתק אותי" עם כפיר צפריר ו"הכל עליי". אייל גולן הוא עדיין הזמר שמדורג כמושמע ביותר, אם כי חלה צניחה דרסטית בהשמעת שיריו מאז ששודרה עדותה של טאיסיה זמולוצקי. שרית חדד, שניצבה במקום הרביעי, היא האישה היחידה בעשרת האומנים המבצעים המושמעים ביותר.
ומה באשר לנשים היוצרות? קליפי רשמה הישג כשדורגה כיוצרת השנייה המושמעת ביותר אחרי הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, אך מצננת את ההתלהבות. "יש זמרות-יוצרות, אבל איפה הכותבות?", היא תוהה. "יש קשיים מסוימים בהיותי אישה. אני אמא טרייה, יכולה להבין, שנה מחיי לא יצרתי. אני יכולה ללכת לערב קריוקי אצל ליאור נרקיס, אבל זה לא יהיה אותו הדבר אם אופיר כהן (שותפו ליצירה) יהיה שם. היותי אישה מונע מאיתנו להפוך לחברים הכי טובים. עם הבנות זה אחרת כמובן, אבל יש פחות מבחר. זו עדיין תעשייה גברית".
לדברי קליפי יש עוד עניין, לכאורה טכני, אך גם כזה שמעלה שאלה עד כמה התעשייה בכלל מכירה בנשים יוצרות ומעודדת אותן להשתלב בתחום. "ב-2019, כשזכינו עם 'מסע' של אליעד בשיר השנה במצעד של גלגלצ, וגם כשיר המושמע ביותר ברדיו, אקו"ם (הארגון ששומר על זכויותיהם של יוצרים ישראלים) הוציאו הודעה לתקשורת שזה השיר המושמע ביותר ולא ציינו אותי ככותבת, למרות שזה גוף שאמור לייצג אותי. בסדר, התעלמתי, לא חייבים להבליט אותי ואני מלכתחילה בחרתי להיות מאחורי הקלעים. ב-2020, השיר נבחר שנה שנייה ברציפות למושמע ביותר ויצאה הודעה לתקשורת עם הכותרת 'מסע הוא שוב השיר המושמע ביותר - ושוב אין מספיק יוצרות בישראל', עם תמונה ענקית של אליעד. פניתי לאקו"ם והסברתי להם שאם הם רוצים לתת מקום ליוצרות, אז שיבליטו אותן. יש לנו אינטרס משותף, כשאני מצליחה הם מקבלים כסף. הרגשתי שהם לא נתנו מספיק דגש על קידום נשים במוזיקה ולא הראו איפה היוצרות".
ואיפה הן?
"אז יש את תמר יהלומי, סתיו שמש, מורן דוד, מאי ספדיה, נוי פדלון. יש יוצרות".
יש מכנה משותף שמחבר בין כולכן?
"כשנכנסתי לתחום, זה שתמר הייתה קיימת עזר לי ונתן לי ויז'ן לכיוון במוזיקה שאליו אני רוצה ללכת. אבל צריך שנשים יבינו בכלל שהמודל הזה, של נשים כותבות מצליחות, בכלל קיים ואפשרי גם כשמרחיבים את המשפחה. זה כמו שפעם לא הייתה זמרת מזרחית ואז נפתח הסכר. אם נשים יקבלו השראה כי זה החלום שלהן, והן יבינו שהנה - יש כאן ילדה מהצפון, שאבא שלה שוטר ואמא שלה עובדת במשק בית, אין לה קשרים ולא סידרו לה את העניינים, אני בטוחה שזה רק עניין של זמן עד שנראה כאן עוד כאלה".
נדב אהרוני (33), הצלע הגברית בריאיון ושותפה המוזיקלי של קליפי בשנים האחרונות, מוכר בתעשייה בכינוי "נאבי". זה הפרט הראשון שאנשים מתעניינים לגביו, ואנחנו לא נשבור מסורת. "כשהייתי קטן היו לי אוזניים ענקיות ושיניים בולטות, אז כולם היו צוחקים עליי וקוראים לי 'נאבי ארנבי'. לכולם היו כינויים, לפעמים גרועים יותר, אבל שנאתי את זה בתוך תוכי", הוא נזכר. "מאז היה גשר, הראש גדל בפרופורציות לאוזניים, אבל החלטתי לקחת את הכינוי ולעשות ממנו גאווה".
זה היה כינוי גנאי, היום כבר לא צורם לך כשקוראים לך "נאבי"?
"בכלל לא, זה אפילו מדהים לי. היום כשאומרים 'נאבי' המשמעות אחרת לגמרי וזו סגירת מעגל. קח לדוגמה את טייסטו, זה נשמע כמו רוטב לסלט. אבל כשאתה אומר את זה בהקשר של הדיג'יי, פתאום הוא נשמע לך שם ענק".
"היום כשקוראים לי 'נאבי' המשמעות אחרת לגמרי. זו סגירת מעגל"
נדב ("נאבי") אהרוני
הוא ליווה כאמור מתחילת הדרך את אושר כהן, אחת הסנסציות הגדולות במוזיקה הישראלית של ימינו, והפיק לו את אלבום הבכורה שיצא ב-2018. אהרוני היה מאותם אנשים שבישרו לזמר הצעיר, בזמן ששהה בכלא הצבאי, איך הסינגל "ברגעים שאת הולכת" זוכה לאהדת הקהל ההולך וגדל שם בחוץ. "ביקרתי אותו, הייתי משמיע לו סקיצות באוזניות, ובפעם אחת כשדיברתי איתו בטלפון סיפרתי לו על מה שקורה בחוץ. הוא לא היה מודע לכלום. כשהוא קיבל חופשה, יצאנו למועדון בחיפה - וכשהם שמעו שאושר כהן בא, הדיג'יי ניגן את השיר ככה כמו שהוא. זו בלדה שממש לא קשורה לשירים שמשמיעים במועדון, אבל זה היה להיט גדול ובקטע של הפזמון הורידו את הווליום והקהל צרח את השיר. אושר ואני הסתכלנו אחד על השני ולא ידענו איך לאכול את זה. לא ראינו את זה בא בשום צורה, היינו ילדים תמימים שלא עשו עוד כלום בחיים שלהם, ורק שם הוא הבין שיש לו להיט ביד. יום למחרת הוא חזר לכלא".
בימי הקורונה עשה כהן את החיבור המקצועי בין קליפי לאהרוני. "היינו בסשן, והוא אמר לי - אתם אותו בן אדם", מספרת צליל. "דברים שהייתי אומרת, הוא היה אומר שאני נשמעת כמו נאבי".
ואיך מתנהל הקשר המקצועי ביניכם?
צליל: "אני הגעתי למצב שאני כבר חולמת עליו. חלוקת העבודה בינינו משתנה אחת לחמש שניות".
נדב: "בבסיס, צליל כותבת ואני מפיק, אבל זה בית פתוח ואין חוקים. אנחנו החברים הכי טובים, נכנסים לאולפן ומנסים להביא את הדבר הבא. עם הזמן, אתה נהיה מיומן ולומד להביא את זה יותר מהר. ברגע שההיגיון הבריא מנחה אותך, ולא אגו או דעות אישיות, הסיטואציה תורמת לשנינו. כמו אמא ואבא, מה שטוב לילד גם טוב להם. השיר הוא הילד במקרה שלנו".
"הזוי לומר את זה, אבל זו השנה המקצועית הכי טובה שהייתה לנו", אומרת צליל על השותפות ביניהם, שאינה פורמלית או הרמטית - בניגוד לתמר יהלומי, בת זוגה של שרית חדד, ושותפה ליצירה יונתן קלימי. יחד עם זאת, לא מעט זמרים כבר מבקשים את קליפי ואהרוני ביחד. כך למשל הם היו מעורבים בכתיבת "בן אדם" לאודיה, הסינגל המוביל מאלבומה האחרון "ילדה של אמונה". מנתוני ההאזנות בסטרימינג ובתחנות הרדיו מאז 7 באוקטובר, ניכר כי עיקר השירים שלכדו את האוזן הישראלית נמנים עם הפופ האמוני, ובראשם "השם יתברך" הרפטטיבי על פי גרסת הכיסוי של ששון שאולוב. אפשרות שנייה, כמעט בלתי נמנעת, זו קטגוריית ה"ביחדנס", מ"חרבו דרבו" הלוחמני של צמד הראפרים נס וסטילה ועד "עם ישראל חי" של אייל גולן. "מבחינתנו, כשכתבנו את 'בן אדם', לא באנו לכתוב להיט. אי אפשר להיכנס לאולפן ולהכריז שהיום כותבים להיט. זה סשן אבוד מראש", מסבירה צליל.
"אתה כן חושב לפעמים אם שיר מסוים יעבוד ב-15 שניות אוויר שלו בטיקטוק, ואם אנשים ירצו לצלם את עצמם שרים את זה, אבל זה לא מנחה אותנו", מוסיף נדב. "היום אנחנו מחפשים ליהנות ממה שאנחנו עושים. מעבר לניתוחים ולשכלתנות, אם כיף לנו באולפן, זה אומר שיש כאן משהו".
למה לדעתכם הפופ האמוני העכשווי העמיק עוד יותר את אחיזתו במוזיקה הישראלית על רקע המלחמה, דווקא בימים שבהם אמונה יכולה להיות שברירית כל כך?
נדב: "זה צד אחד של המטבע. אמונה יכולה להתחזק דווקא כשאין שליטה לאדם על החיים והמצב הכללי. לפעמים, מה נשאר לו אם לא להתפלל? חיפשו משהו להיאחז בו. מה תעשה במצב כזה?"
צליל: "אתה תשים 'השם יתברך תמיד אוהב אותי' של ששון שאולוב".
הטיקטוק מציג נערות חילוניות למהדרין שצורחות, בין השאר, את הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" ששילבתם מן המקורות בשיר של אודיה, ואותה שרה "תשליך את הכול תזיע / דמיין אותי עוד היום רוקדת עם המשיח / עושה עם עצמי שלום / כי מה ששלי יגיע וכלום לא קורה פה סתם / רבי נחמן שלי הבטיח שאין ייאוש בעולם". אפשר לחשוב שעוד רגע הבנות האלה יחזרו בתשובה.
נדב: "מוזיקה היא לא כפייה, אף אחד לא מכריח אותך ללחוץ פליי. חוץ מזה, אודיה תמיד מדברת מנקודת מבטה האישית".
צליל: "לתחושתי, הגבולות במוזיקה נפרצו לחלוטין ולנו כיוצרים זו חגיגה. אני יכולה לדבר ולכתוב על מה שבא לי. אני יכולה להיות ערסית ואני יכולה להיות סאחית, רק תן לי את זה אמין".
נדב: "בתקופה האחרונה עבדנו על כמה שירים עם זמרים שהם מעולם לא העזו. שיר טכנו עם בניה ברבי, למשל. עדיין לא שמעת אותו ככה. אנחנו גם מדרבנים אותם, אבל הם גם מעזים".
אתם מרגישים שבימינו הקהל מחפש יותר אמת, משמעות ואותנטיות בשירים?
צליל: "בוא נתחיל מזה שכל מה שעבדנו עליו לפני המלחמה, נמחק. 'הבלדה למחכות' של נרקיס שיצאה בתחילת המלחמה הייתה חריגה. כל השפה הקודמת עם שיר שעוסקים בחשיבות עצמית, הפכו להיות לא רלוונטיים וככה גם כל המושגים הצבאיים. יש שירים שאנחנו מתחילים לחזור אליהם היום, אבל בגלל שמוזיקה מתחברת לפן הרגשי והנפשי, אז כשקורה משהו חלילה משהו אתה לא יכול להוציא שיר ולפעמים גם לא יכול להופיע".
מה שהחזיר את אהרוני לעשייה על רקע המלחמה, היה השיר "תרקדי" של אושר כהן, שכתב והלחין עם הזמר בהשראת סיפורה של מייה שם, שנחטפה ב-7 באוקטובר ושוחררה מידי חמאס לאחר 55 ימים שבהם הוחזקה ברצועת עזה. "בהתחלה לא רציתי לעשות שיר על המלחמה, אבל בדיעבד כשהבנתי שמייה שמעה את השיר בשבי, נפלו עליי השמיים. זה לימד אותי להקשיב לטקסט עד הסוף ולהבין מה הוא מבקש. במקרה של אושר, שיש לו שפה וקו אחידים, עם משבצת משלו בתעשייה, עשינו כאן משהו אחר. אין בשיר הזה שום דבר שהוא אושר כהן, והשיר עדיין זכה לחשיפה גדולה. בכל תקופה אחרת תבוא לזמר ותציע לו שיר כזה, הוא יגיד לך 'זה לא אני'. זה יכול לא להתאים רק בהקשר מסוים".
"הרבה פעמים באים אלינו זמרים שאומרים 'תעשו לי כמו…' שם רנדומלי של אומן", מספרת צליל. "אני אומרת - לא, אנחנו נעשה משהו שיבואו אלינו וירצו שזה יהיה כמוך. אנחנו נביא משהו שאין עדיין. באופן כללי, כשאתה כותב שירים מצליחים כמו 'מסע' לאליעד או 'הולכת איתך' לנרקיס, זה יוצר סוג של חתונה איתם. לראיה, כתבתי עם נרקיס את כל האלבום האחרון ונאבי הפיק אותו".
בין שני שירים עם בניה ברבי, ארבעה לאיתי לוי, אחד ליסמין מועלם, עוד אחד לאודיה וגם לאגם בוחבוט, לצליל קליפי ונדב אהרוני יש עוד לא מעט אומנים מהשורה הראשונה שאיתם הם חפצים לעבוד. חלקם אולי יפתיעו אתכם. "הפנייה הישירה שלנו מכאן היא קודם כל לחנן בן ארי", אומרת צליל. "גם אמיר דדון, עמיר בניון והיהודים - למרות שאני קצת מפחדת להכיר את גיבורי התרבות שלי".