העיתונאי, התסריטאי והמחזאי ב. מיכאל, מוותיקי הפובליציסטים ובכירי היוצרים הסאטיריים בארץ, הלך לעולמו אתמול (רביעי) והוא בן 77.
ב. מיכאל היה שם העט של מיכאל בריזון, שהתחנך בתיכון צייטלין הדתי במרכז תל אביב. בתחילת שנות ה-70 הוא הצטרף ל"חבורת זוארץ" שכללה את אפרים סידון, חנוך מרמרי וקובי ניב, אשר כתבה מדור סאטירי בשם "זו הארץ" בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון". עם מותו של בריזון, ניב ספד לו וסיפר מה הסיבה שבחר לכתוב תחת שם עט: "מיכאל בריזון הסכים לכתוב במדור תחת שם העט כדי שהוריו הדוסים לא יידעו שיצא להם בן עוכר ישראל. והשם נשאר".
בהמשך שנות ה-70 העליזות, יוצאי החבורה יצרו לצד מוטי קירשנבאום את תוכנית הסאטירה המיתולוגית "ניקוי ראש" ששודרה בערוץ הראשון. לאחר מכן, קירשנבאום, שהיה אז מנהל התוכניות ברוממה, ציוות את ב. מיכאל ואפרים סידון גם לכתיבת "קרובים קרובים", שהייתה תחילת ההיסטוריה של הסיטקום הישראלי באמצע שנות ה-70. מיכאל עצמו כתב תסריטים עם אפרים סידון לתוכנית הקאלט "זהו זה" שעלתה בשנות ה-90.
בקפיצה ל-2015, הוא המשיך את שיתוף הפעולה עם אפרים סידון ומוטי קירשנבאום בהעלאת הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף", שהציג סדרת מערכונים ושירים על המציאות הפוליטית הישראלית ודמויותיה המגוחכות. עוד באותה שנה העלה מחזה יחיד סאטירי תחת הכותרת "מתחזקים" בתיאטרון החאן הירושלמי, שעוסק בהחזרה בתשובה ובכיוון האלים והחתרני שאותו מאמצים פלגים מסוימים ביהדות הלאומנית. גרסה קודמת של ההצגה, "סמינר לחוזרים בתשובה", הועלתה בידי אלכס אנסקי בשנות ה-90.
"חוץ מאשתו, בילינו הכי הרבה זמן ביחד", אמר אפרים סידון ל-N12. "הכרנו יותר מ-50 שנה והיינו הפכים מוחלטים - הוא תוצר של הציונות הדתית, בית בורגני בתל אביב, למד בצייטלין והתחנך בבני עקיבא - ואני מהשומר הצעיר. נוצר בינינו חיבור נפלא שבעקבותיו עשינו המון פרויקטים ביחד. למרות החזות הרצינית שלו, הוא היה אדם מצחיק. אם הוא היה מתפשר על בידור, הוא היה כותב עוד המון אבל הוא היה אדם של עקרונות. הייתה תקופה שבה מאיר שלו ואני היינו כותבים טורים לעיתונים שלנו - אני ל'מעריב' והם ל'ידיעות אחרונות', ואחרי שהיינו כותבים את הטור ויוצאים יחד לעשן, הוא היה עובד עד למחרת בבוקר ונוסע למערכת כדי לוודא שהכול עומד. הוא היה קפדן, דקדקן ולא היה מוכן לוויתורים. הוא היה אדם חד ובעיקר מאוד מקורי".
בריזון, שאחיו הוא חבר הכנסת לשעבר רוני בריזון (שינוי), החל במקביל לבסס את מעמדו כעיתונאי וכפובליציסט במשך 18 שנים שבהן כתב טורים אישיים וסאטיריים בעיתון "הארץ", ולאחר מכן עוד 15 שנים במוסף השבת של עיתון "ידיעות אחרונות". הוא נהג למתוח ביקורת נוקבת על מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים ועל המתנחלים בגדה המערבית. ב-2021 חתם לצד כ-180 אישי ציבור, מדענים ואנשי רוח אחרים על מכתב שממוען לתובעת הראשית של בית הדין בהאג בקריאה שלא להאמין לרשויות הישראליות בנוגע לחקר פשעי מלחמה.
ב-2009 הוא הפסיק לכתוב את טורו האישי ב"ידיעות" לאחר שהתבקש לוותר על 50% משכרו במסגרת קיצוצים וכתנאי להמשך העסקתו. הוא חזר לכתוב ב"הארץ" עד ימיו האחרונים. לפני יומיים פרסם מאמר דעה אחרון שבו העביר ביקורת בעגה העוקצנית האופיינית לו על תוכנית טראמפ לטרנספר הפלסטינים מרצועת עזה וחיבר בינה לבין מבצע הגירוש ההמוני של ההיספנים מארצות הברית.