2024-1955: טקס פרידה מהזמרת, המלחינה והמפיקה המוזיקלית קורין אלאל התקיים הבוקר (ראשון) בהיכל התרבות בתל אביב, בנוכחות בני משפחה, חברים ויוצרים שלקחו חלק בעשייתה לאורך השנים. אלאל הלכה לעולמה שלושה חודשים לפני שמלאו לה 70, בתום מאבק בסרטן בלבלב. במקביל לטקס, ארונה יוצב בפואייה של ההיכל בין השעות 11:00 ל-14:00, כך שהציבור יוכל להגיע ולחלוק כבוד אחרון. אלאל תובא למנוחות מחר בשעה 11:00 בבית העלמין החדש בהרצליה.
- "קורין ידעה שזמנה לא ארוך, והתעקשה לעלות לבמה ולעשות מוזיקה בכל מצב"
- קורין אלאל באחד הראיונות האחרונים: "לא מפחדת מהמוות, החיים שלפני מפחידים"
"קורין אהובתי, אשתי היקרה, אם ילדיי, הצלחת. בסוף עשית את זה", אמרה בפתח הטקס רותי אלאל, אלמנתה של קורין. "נתת את מתנת האהבה שלך לא רק למשפחה שלנו, אלא לכל עם ישראל. היינו יחד 25 שנים נפלאות, שבמהלכן הפכנו לאימהות לשני בנים נהדרים - עומר ויונתן".
"כולם הכירו את קורין אלאל, ורבות עוד ידובר על הקריירה המוזיקלית שלך, אבל אנשים לא יודעים שהעיסוק העיקרי שלך בעצם היה האימהות", ציינה רותי. "בכל פעם שהיה תורי ללכת לאספת הורים, היית אומרת לי: 'מאמי, ותרי לי'. לכמה הצגות הלכת עם הכיתות של הילדים, כמה ימי פעילות של הורה-תלמיד, הורה מלווה, היית לוקחת את הילדים לים או לספארי כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי, כי בסופו של דבר עם כל זה, כל הזמן יצרת. כל הזמן מוזיקה, כל הזמן בחירת טקסטים הכי מדויקים לכוונות שלך, הכי מה שהיית רוצה להגיד. ככל שהתקרבת לאמת הפנימית שלך, ככה הלכת והזדככת. הסתרת מעצמך פחדים, כעסים, חרדות, טראומות. עלית בסולם המעלות. חיית את החיים מתוך התקדשות אמיתית לאומנותך, ובכוונה טהורה להביא טוב לעולם. לא סתם כל מי שפגש אותך הרגיש שפגש מלאך. היי שלום מלאך שלי. עכשיו את קוטפת כוכבים". מיד אחר כך, אהוד בנאי עלה לבמה וביצע את השיר האופטימי "אי שם".
אורנה בנאי, חברתה הקרובה של קורין, נפרדה בקול שבור: "קורין, ג׳וּני, קשה הפרידה ממך. בלתי נתפס שזהו. זה נגמר. ביום חמישי בשעה חמש לפנות בוקר, רותי שלך שלחה לי הודעה - הייתה כתובה בה מילה אחת: נגמר, נקודה. מדהים איך למילה אחת, ארבע אותיות, ונקודה, יש כוח יותר מלכל המילים שהמציאו בעולם. המילה הזו ריסקה אותי. לחדרי הלב שלי נכנסה רוח קרה. את מתה. זה נגמר. פעם פעם, לפני הרבה מאוד שנים, הכרנו, התאהבנו, אפילו נתת לי לשיר איתך את 'חזקה מהרוח' (שירה של גלי עטרי שהלחינה אלאל למילותיה של אסתר שמיר). כנראה ממש אהבת אותי עד כדי כך ששיקול הדעת שלך והשמיעה האבסולוטית קצת נפגעה" (צוחקת).
"אהבתי אותך כאדם, כאישה, הערצתי אותך", המשיכה בנאי. "מוזיקאית מחוננת, אחת בדורה, שתינו העדפנו בעלי חיים על פני בני אדם והיה לנו הומור מיוחד שלנו. השנה האחרונה שלך, קוריני, הייתה קשה, מייסרת, הרואית ומופלאה. הגוף שלך כאב והתייסר. סבלת כאבים, אבל נלחמת, לא ויתרת, והופעת, הופעת המון המון. חווית עדנה מחודשת, קבלה מוחלטת. ההופעות היו מלאות בחסד, הקהל ביקש לעטוף אותך בחום, לחבק אותך, לצרוח את השירים הנפלאים שלך ולצרוח חזק שתשמעי: אנחנו מטורפים עלייך. את שמעת אותם וזה נתן לך כוח, הרגשת את האהבה הזו בכל נים בגופך ולא התכוונת לוותר. עד שכבר לא יכולת לו, לגוף. הגוף הכניע אותך, ואני רוצה להאמין שהנשמה שלך עכשיו חופשייה, ושאת במקום טוב ושיש לך ארץ אחרת".
"אתמול דמיינתי מפגש שלך עם אחי (מאיר בנאי)", המשיכה בנאי. "הוא מאוד אהב אותך כשהיה פה בעולם הזה, ואני מניחה שהוא כל כך ישמח ויתרגש לפגוש אותך שוב. בטח תשבו שם, תדברו, תעשנו מלא ותשתו ערק, או ויסקי או תה, ותצחקו ותנגנו. והאמת היא שאנחנו מקנאים בכם מאוד. מאיר חסר לי מאוד, ואבא שלי חסר לי, ואת תחסרי לי מאוד, ג׳וּני. השארת פה חותם שלא יישכח ולא יימחה לעד. לנו ולדורות הבאים. ואני אומרת תודה על ההנאה הגדולה שהייתה לך ממך, להיות איתך, לאהוב אותך, את נשמה יתרה. נוחי בשלום". לאחר מכן, מירי מסיקה עלתה לבצע את "שיר לשירה", למילים של יהונתן גפן וללחן של אלאל.
"הייתה נס האומנות וניצחון הרוח על החומר"
לפני ששר וניגן את "המנון לאהבה", מתוך אלבומה הרביעי של אלאל "שפת אימי" שיצא ב-1990, אמר שלומי שבן כי "כל מי שפגש את קורין או הופיע איתה בשנה האחרונה, לא פגש אותה חולה אלא את נס החיים. נס האומנות וניצחון הרוח על החומר. כל הופעה, את ההתגלות של החיים במלואם. השיר הבא שלמדתי מקורין אומר: אהבה למוות יכולה. זה אומנם נדמה שבמקרה הזה, או בכל מקרה, המוות אומר את המילה האחרונה - אבל המילה האחרונה של קורין אלאל הייתה החיוך המופלא שלה, השירים האין-סופיים, וכל היופי שהיא השאירה אחריה".
אלאל, מחלוצות הרוק בישראל, פתחה את השער ליוצרות רבות אחריה בשנות ה-90. "קוריני שלי, חברת אמת שלי הרבה שנים", אמרה דנה ברגר על הבמה, "אני חושבת שאחד הסימנים לאהבת אמת זה כשאתה מסתכל בעיניים, אתה יודע שההשתקפות שלך היא יפה וטובה בעיניים של האדם שאוהב אותך. אז תודה, קוריני, על השתקפות יפה כל כך. אני אוהבת אותך". ברגר ביצעה את השיר "תמונה בכחול" של אלאל, ואחריה עלתה הזמרת רונית שחר לבצע את אחד משיריה היפים והאהובים של קורין, "מעיין".
מפיקת הטלוויזיה טמירה ירדני, שהייתה בעבר המנהלת של קורין, ספדה: "האלבומים 'אנטארקטיקה' ו'שפת אימי' היו שתי יצירות מופת במסגרת עבודתנו המשותפת ב'טדי'. אלה לא רק היו שנות יצירה, אלא שנים מורכבות וקשות בחייך האישיים. היו ימים שבהם לא יצאת מהמיטה. לא הקלת על חייך. לקח לך זמן להתאושש ולהבין שלא הכל רע אלא גם יש הרבה טוב בחייך. עברנו הרבה טלטלות וסערות, ומתוך אלה נוצרו שני אלבומי המופת הללו".
"עם השנים עברתי להפיק בטלוויזיה, עמדת על הרגליים והתחלת ביוזמות, אבל הקשר לא ניתק. היו רגעים רבים של אור, כמו הערב שהזמנת אותי למרפסת הקטנה בבית שלך, שם כבר הצטופפו מספר שכנות שלך בגילים שונים ויחד איתן השמעת את מזמורי קהלת שלך. והכל יפה כל כך ומקצועי כל כך בצורה נוגעת ללב. עד אותו יום שהתקשרת אליי, ואמרת שעברת ניתוח והספירה לאחור החלה. את כמו שאת, הלכת על פינאלה מפואר עם מופעים בהשתתפות אומנים שונים. ישבת עם הגיטרה, רזה מתמיד, ניגנת ושרת. כששכבת במיטה, רק תכננת את המופעים הבאים שלך. לרגע לא נכנעת. הגוף יוכרע בסוף, אבל הרוח תישאר לנצח". לאחר מכן, ערן צור, שהפיק מוזיקלית את סדרת המופעים "חברים שרים קורין" בשנה האחרונה, שר וניגן את "ימי הפרח והאהבה" ביחד עם בנו ליאם.
"שרי שרי, מון אמור, אחותי אהובת נפשי, כך קראנו זו לזו בשפת אימך", ספדה ריקי גל, עבורה הלחינה אלאל את השיר "ואום כלת'ום שרה" שיצא בשבוע שעבר. "45 שנה של חברות עמוקה, תמיכה הדדית, של אהבה של שיתוף ביצירה, ובעיקר בחיים, בשמחות ובכאבים, בדמעות ובצחוקים מתגלגלים. לימדת אותי חופש, חירות אמיתית, טבעית ופשוטה. ניתנה לי הזכות להיות ליד מיטתך כמעט עד שעותייך האחרונות. ליטפתי אותך, נישקתי אותך ודיברתי אלייך, ואת כבר לא היית שם. אני זוכרת שב-03:30 בבוקר התעוררתי, וידעתי שלא אוכל לישון יותר. שמשהו עובר על קורין. אבל אז ב-04:00 קיבלתי הודעה שהיא נפטרה, ונאמר לי שב-03:30 היא נפרדה מגופה. שתי עינייך הירוקות הבורקות, וחיוכך השמח לנצח יישארו טבועים בעיניי וברוחי. היית כמו עובר עם גיטרה, ובכל שיר שנולד - נולדת את מחדש ושירייך יישארו איתנו לנצח. תודה קורינה שלי".
ראש האופוזיציה יאיר לפיד נשא דברים וביקש מהקהל למחוא כפיים לכבודה של אלאל בפעם האחרונה. "קורין שרה פעם, 'לפעמים ביני לבין עצמי אני שומעת את קולו של חלומי, לפעמים אני שומעת את בכיו של חלומי והוא שואל אותי ברעד את שלומי היכן ארצי ועמי'", אמר בין היתר לפיד, "היא הראתה לנו שיש יותר מאפשרות אחת להיות אנחנו. היא הראתה לנו איך נראית לסבית שלא מסתתרת, זמרת בלהקה צבאית שלא רוצה לרקוד, איך זו שעשתה קולות ב'עטור מצחך' עוברת לקדמת הבמה. היא הראתה לנו שהדבר היחיד שחשוב הוא להיות נאמן לעצמך. לפני עשרה ימים דיברנו בטלפון ואמרתי לה שהיא לא יכולה למות כי שמעתי שיר חדש שלה והיא כותבת הכי טוב".
"השם המקורי שתוכנן לאלבום הראשון שלה היה 'מותק' וברגע האחרון החליפו אותו ל'קורין אלאל'. הקול הזה שלה, הרבע צרוד עם הרבע מבטא, פרץ מתוכה כמו מעיין והוא מתגבר ומתגבר חזק, הילדה הזו שמגיעה מארץ אחרת כותבת 'אין לי ארץ אחרת' דווקא כי היא רוצה שתהיה פה ארץ אחרת, כדי שתהיה פה ארץ טובה וצוחקת".
ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ספד: "קורין הייתה יוצרת וזמרת שכל מילותיה, מנגינותיה ומעשיה היו אמת. אמת גלויה בהירה לא מתפשרת, אמת נדירה מחוספסת וכל כך יפה. כך היא יצרה מוזיקה, כך היא יצאה מהארון וכך היא הלחינה את קהלת. אולי בזכות האמת המזוקקת הצליחה הציפור המוזרה הזו להיות גם האאוטסיידרית התמידית וגם המיינסטרים הכי ישראלי שיש".
טקס הפרידה מקורין אלאל הסתיים בהקלטה מתוך הופעתה האחרונה ב-10 בנובמבר במועדון הבארבי בתל אביב, ועם השיר האחרון בהחלט שביצעה, "אין לי ארץ אחרת", אשר נכתב בידי אהוד מנור והלחינה אלאל לגלי עטרי.