הזמרת והשחקנית נאווה מדינה מחלקת את הקריירה שלה לשניים: לפני ואחרי שכיכבה בסדרה "להיות איתה", הקומדיה הרומנטית של אסי עזר שכבשה את הקהל הישראלי לפני כעשור, נרכשה בידי "אמזון פריים" לשידור בכ-200 מדינות וטריטוריות, עלתה בנטפליקס וזכתה לרימייקים שונים מעבר לים. היא זכורה היטב כמי שגילמה את עמליה, אימו של עמוס דהרי (אביב אלוש), האופה הפשוט שהופך לגמרי במקרה למושא אהבתה של הדוגמנית העשירה והנערצת נועה הולנדר (רותם סלע).
ממרחק השנים, נאווה (58) מרגישה שהיא חבה הרבה לסדרה. בימים אלה היא נרגשת לחזור לבמות לראשונה מאז 7 באוקטובר, בהצגה "מותק התאומות התחלפו" שתעלה החל מהשבוע באולמות רבים ברחבי הארץ כחלק מבורסת מופעי חנוכה. המחזמר של ירון כפכפי עולה בהשראת הספר "בן המלך והעני" מאת מארק טוויין, וכשאנחנו מנסים לדבר איתה עליה ועל התפקיד הראשון שתשחק בשנה האחרונה, מדינה מתקשה להתנתק מהחדשות. היא אפילו משוחחת איתנו במקביל לצפייה בחדשות: "אתה יושב וצופה בטלוויזיה, ואומר לעצמך - יריב לוין זה מלשון מריבה, קרעי מלשון קריעה ומירי (רגב) מלשון מרמור. אני לא צריכה להיות שמאלנית כדי לא לסבול את כל מה שקורה כאן ולראות איך העם מתפרק. שואלים אותי מה שלומי, ואני עונה שאין לי מושג. עצוב. הזלזול, היחס, אתה מרגיש שגנבו לך את המדינה. דיקטטורה מתפתחת פה".
לפני שפרצה המלחמה, מדינה סיימה פרויקט גדול שהיא מתגאה בו במיוחד: תפקיד ראשי במחזה המוזיקלי "אור" מבית התיאטרון העברי שבו נכנסה מדי ערב לנעליה הגדולות של שושנה דמארי, הגברת הראשונה של הזמר העברי. גם החי"ת והעי"ן הגרוניות והמודגשות למהדרין היו שם, אבל למדינה, שמשפחתה עלתה מתימן, זו בכלל לא הייתה בעיה. אם הנימה התימנית הייתה חלק בלתי נפרד מהזוהר של דמארי, אז גם מוצאה של נאווה הוא חלק מהאותנטיות שהיא מביאה עימה. "מאז ההצגה - כלום", מדינה מחזירה אותנו אל קרקע המציאות, ואל הפקות בהשתתפותה שנדחו למועד לא ידוע. עם אסי עזר היא שבה לשתף פעולה בעונה השנייה של סדרת הילדים "מתוקים", אך הצילומים טרם החלו.
נאווה מדינה בביצוע לשיר "כלניות" של שושנה דמארי, מתוך המחזה "אור":
"הצמידו אותנו, השחקנים, לקיר ושם נשארנו", היא מתקוממת. "אנחנו הראשונים שהורידו והאחרונים שהחזירו, וקשה לשבת בבית בלי לעשות כלום. הנשמה של האומן שלך נרמסת ביחד עם העצב והתוגה הלאומיים, ואני אדם רגשן מאוד. על כל חייל שנופל, אני בוכה כמו ילדה קטנה מול המסך. בכל מקום שאתה פונה, יש עצב או שנאה שלא תיאמן. כל עוד יש לוחמים שנמצאים שם בעזה ולא בבתים שלהם, כולל אנשי מילואים, הנשים שלהם והילדים שפוחדים ומחכים, אז שמחה בלב אין ולא יעזור כלום לאף אחד".
"כולנו בסוג של הישרדות, ובכל פעם שאתה מנסה להרים את הראש משהו מנחית אותך. עם כל הרגישות שלי, מזלי שאני אישה חזקה באופי. יש את כוכבי המיינסטרים שלא מפסיקים להופיע, ואני רק יודעת שישבתי בבית בשנה האחרונה בלי לעשות כלום, חוץ מהחזרות להצגה בחנוכה. אתה משווע לעבוד ולחזור לבמה. מהצגה ערב אחרי ערב על שושנה דמארי, עברתי לשום דבר. זה מטורף. לא הבאתי פרנסה הביתה, ואני מפרנסת יחידה. מה שאני מביאה זה מה שיש. אבל אני לא מתלוננת, יש חטופים בעזה שלא רואים אור יום, אני לא מסתכלת על עצמי בכלל".
איך את מרגישה לחזור לבמות, אחרי יותר משנה?
"אני נשארת מציאותית, לא נכנסת לתפקיד ומניחה את כל השאר בצד. זו הפעם הראשונה שאני משתתפת במיוזיקל של חנוכה שבו אני שרה. הרי משחק לא למדתי, משחק יוצא ממני באופן טבעי. וזה מאוד נעים ומשמח לעבוד עם ילדים. אני מתעלפת, יכולה רק לשבת בצד ולהסתכל עליהם. במקביל, חיתנתי את הבן שלי לא מזמן. אז אני מאושרת מהבחינה הזו, וחזרנו לעבוד".
המחזמר המשפחתי מביא את סיפורן של אמה וקיילי, שתי ילדות זהות לחלוטין שמגיעות מרקעים שונים. אמה, יתומה מאם, היא בתו של יורש העצר הבריטי הארי (משה אשכנזי). קיילי, יתומה גם היא, נמצאת כרגע אצל מאמצת שמעבידה אותה במשק הבית. כאשר אמה מגלה שאביה מתכוון להתחתן עם ויקטוריה מרלה המרושעת (אילנית לוי) היא מתכוונת לעשות הכל כדי לעצור את החתונה. פגישה מקרית בין אמה וקיילי בלונה פארק פותחת להן צוהר לחברות מופלאה. שתיהן מחליטות להתחלף ליום אחד בעולמה של האחרת, יחד הן ינסו להפריד בין ויקטוריה להארי, ועל הדרך לרקום סיפור אהבה רומנטי עם אלזה (סנדי בר), מנהלת פארק השעשועים, שלעולם לא חשבה שיום אחד היא תהפוך לנסיכה. את הילדות מגלמות לסירוגין כמה תאומות זהות, ומדינה משחקת את נני, דמות אימהית מארמון המלוכה הבריטי.
בחייה האמיתיים נאווה היא אמא לשני ילדים, החתן הטרי וילדה בכיתה י', והיא מכנה את עצמה "אמא רווקה": "אב ילדיי ואני לא התחתנו והוא לא גר איתנו. הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה זה הילדים שלי. אני בתפקיד האמא והאבא, ולכן אני צריכה להיות עם יד על הדופק גם כשאני יוצאת לעבוד. אני לא אחת שאשאיר את הבת שלי להכין אוכל, לנקות ולכבס לעצמה".
את לא רואה את עצמך בזוגיות?
"וואו, אני לא חושבת על זה. לא פנויה לחשוב על זה. לא יודעת. החיים הובילו אותי לזה, יותר נכון. אנחנו חיים בתקופה כזו הזויה, ומי אני שאחשוב על זוגיות? אני רוצה שהילדים של כולנו, שהחטופים יהיו בבית. אם אלה היו הילדים שלי, כבר מזמן הייתי בתוך עזה".
גם בשבר העמוק הזה, הרוחות הפוליטיות סוערות. הבהרת שאת לא שמאלנית, אבל זו ממשלת "ימין על מלא" בעינייך?
"אני לא קוראת לזה ימין. זו ממשלה שבוגדת בעם שלה ומפרקת את הילדים שלה. אני מרגישה שהמדינה הולכת ונעלמת לי. אני לא יכולה לראות את ההשתלחויות והדיבור המכוער, אני לא יכולה לראות בהם נציגים שלנו בכנסת. אני מסתכלת ומזדעזעת, אין ממלכתיות. תראה עכשיו מה הם מנסים לעשות לתאגיד. אם אנחנו מיואשים בגלל המלחמה, עכשיו הם לגמרי קוברים לנו את התקווה. בן גביר שולט במשטרה, לוין רוצה לשלוט במערכת המשפט, קרעי בתקשורת, ועוד מעט ישימו לנו מונה על האף. אבל אתה גם לא רואה מי יכול להחליף אותם. מעולם לא הצבעתי לביבי, וגם מי שהצבעתי לו בבחירות האחרונות אכזב אותי". היא מסרבת לומר מי, וקוראת לצעירים "לשנס מותניים ולהיכנס פנימה".
"קרעי זה מלשון קריעה ומירי (רגב) זה מלשון מרמור. אני לא צריכה להיות שמאלנית כדי לא לסבול את כל מה שקורה כאן"
הנתק מהאח אביהו מדינה
נאווה גדלה במשפחה בת 14 ילדים. לא רבים יודעים אך אחד מאחיה הוא אביהו מדינה, חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי. "לפני שנתיים כששיחקתי את שושנה דמארי מקבלת את פרס ישראל, הוא זכה בו במציאות. הוא היה ראוי לקבל אותו מזמן, אבל בסדר. יש מאחוריו נכסי צאן ברזל שאי אפשר לקחת ממנו, אם זה 'הפרח בגני', 'שבחי ירושלים' או 'אל תשליכני לעת זקנה'. שיתוף הפעולה בינינו היה ב'שיר לאחותי', שאיתו יצאתי לקדמת הבמה בתחילת שנות ה-90. הופעתי איתו במשך שנה רצוף, ואז שמואל הספרי גנב אותי למחזה 'המלך' על זוהר ארגוב שעלה ב-1992 בתיאטרון בית ליסין. עזבתי לתחום המשחק, וזהו. ניתק הקשר המקצועי בינינו".
והיחסים האישיים?
"זה קשה כשיש הרבה אחים ואחיות, אביהו עסוק בעניינים שלו ואני בשלי".
אני מבין ממך שאתם לא בקשר.
"לא, לא. אין זמן לכולם. אני מעדיפה לא לדבר על זה, זה מורכב".
אביהו מדינה הוא ממובילי המהפכה המזרחית בתרבות הישראלית, ונאבק במשך שנים נגד התיוג "מוזיקה ים תיכונית" כדי להיות חלק מהישראליות האידאלית. הרגשת חלק מהמהפכה הזו בתפקידים השונים שלך על הבמה והמסך?
"אני מרגישה ישראלית לכל דבר, לא יודעת מה זה מזרחי או אשכנזי. ב'להיות איתה', אסי עזר בחר בכוונה כל מילה עם חי"ת ועי"ן כדי להוציא את התימנייה שבי. גם בהצגה על שושנה דמארי שיחקתי אותה עם התימניות שלה, ועכשיו בהצגה לחנוכה אין אפילו סממן אחד. אני מתגאה בשורשים שלי, עזוב את זה שהמורדים החות'ים בתימן עשו לנו פדיחה לעדה".
"שומעים את הקול שלי וכבר מזהים אותי. הסדרה הזו עשתה לי יחסי ציבור כמו שלא היו לי מעולם"
כן, גם ב"להיות איתה" היא גילמה ישראלית ממוצא תימני, וזה גם היה התפקיד הראשון שלה מול מצלמה. נאווה מדינה הוכיחה שאף פעם לא מאוחר מדי להגיע לפריים טיים, או לחזור אליו כעבור שנים, אחרי שהייתה זמרת הבית בתוכנית "אצל פרנס בטברנה" עם שמעון פרנס בערוץ 2 בתחילת שנות ה-2000. "בהתחלה קצת נבהלתי מהמראה שלי, הצטמררתי, אבל וואו - אתה לא מבין מה הסדרה הזו עשתה לי", היא אומרת. "אני מקווה שתהיה עוד עונה. האינטואיציה שלי אומרת שכן, המציאות אומרת שלא".
לא הרגשת שהעלילה הנציחה לפעמים פערים בין אשכנזים למזרחים?
"לא, יש הצגות על מרוקאים שבהן שחקנים נכנסים לדמות מסוימת כדי להפוך לאחת כזו. זה לא אומר שזה מעורר סטריאוטיפים. כל מי שרואה אותי, ישר חושב על הצעקנית עם החי"ת והעי"ן. אמרו שאני טבעית ואמינה, אבל יש כאלה שמבחינתם אם הם צריכים מישהי שצווחת, אז הם מזמינים את נאווה מדינה. נשים, בני נוער ומבוגרים מקבלים אותי בחיוך של 'זו את מהסדרה להיות איתה'. שומעים את הקול שלי וכבר מזהים אותי. הסדרה הזו עשתה לי יחסי ציבור כמו שלא היו לי מעולם, אבל גם אני תרמתי את חלקי".
לפני שבע שנים אמרת שעבודה כזמרת או שחקנית לא מספיקה כדי לפרנס. זה רלוונטי מבחינתך גם היום?
"אם אין לך קמפיינים או תוכנית ריאליטי שסוגרת לך את הפינה טוב, מה אתה מרוויח, בחייך? אני מדברת על שחקנים ותיקים. אתה צריך הצגה שרצה כל יום כדי להתפרנס. לא משלמים כאן, ואנחנו חיים בהתאם למדינה שלנו. אף פעם לא התעשרתי מהמקצוע. רק ראיתי את הילדים שלי לפניי".
ובאותו ראיון, איחלת לעצמך שבגיל 60 את רוצה להיות באותו המקום שלך, עם הרוח שבך - וגם, שתוכלי לקנות דירה משלך. הגשמת את החלום?
"לא, קיפ און דרימינג. איך מרטין לותר קינג אמר? 'יש לי חלום'. יש לי עוד שנה וקצת עד גיל 60 כדי להגשים. נראה. אנחנו התרחקנו מהחלום הזה, יש קפיטליסטים שדאגו להרחיק אותנו ממנו. אפשר להתקיים ממשהו במדינה הזו? שמעתי מישהו בוועדת הכספים בכנסת שטען שהשכירות היא 20 אחוז מהמשכורת שלך. זה 80 אחוז, אלא אם כולם ח"כים שמרוויחים 50 אלף בחודש. הם לא מציאותיים ואין להם מושג".
ומה האיחול שלך מכאן לעצמך להמשך הדרך?
"עבודה שוטפת וקהל שמח באמת. ושקט, שקט, שקט. לא בשירה או במוזיקה, אלא שקט של שלווה וביטחון. ושיחזרו האמון והאמינות. שנוכל לחייך אמיתי, מכל הלב".