יותר מ-120 אלף איש כבר צפו בסרט "בחורים טובים 2" של הבמאי ארז תדמור, שבועיים אחרי שיצא לאקרנים. מדובר בנתון שלא צל של ספק ישמח כל יוצר קולנוע, על אחת כמה וכמה כשהסרט הראשון בסדרה שיצא ב-2022, היה אחד הנצפים ביותר באולמות בישראל באותה שנה. לצד השמחה מהפופולריות המצטברת, זו שנה שבה יצירה כרוכה בכאב.
אחת מהכוכבות של הסרט על סצנת השידוכין בעולם החרדי שמצליח להוציא אלפי ישראלים מהבית היא ליאנה עיון, שהשתתפה גם בחלק הראשון. "יש תחושת בלבול, סידור מחדש של הפרופורציות. מה מעניין, מה חשוב ומה בכלל משנה. אני חלוקה", אומרת השחקנית והדוגמנית בת ה-29 על התקופה הזו. "אני יודעת שאומנות ואסקפיזם זה דבר חשוב כדי לברוח קצת מהמציאות וממה שקורה, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי - איך בכלל אפשר לצאת מהבית? זה הכל ביחד. משתנה כל הזמן".
הצילומים לסרט, שבו מככבים לצד עיון בין היתר מאור שוויצר וניב סולטן, עומר נודלמן ועמית רהב, צולם כמה חודשים אחרי שבעה באוקטובר. מצד אחד העלילה המצולמת ומאחורי המצלמה - המציאות המתהווה. "מחזיקים שתי מציאויות יחד", מתארת השחקנית את ההתמודדות. "הסט היה כמו בועה. זה סט מעניין. הוא אומנם כלל הרבה שחקנים, אבל נניח את מאור ואת ניב פגשתי רק יום אחד, לשניה וחצי. האנשים שלקחו חלק בסרט הם חבורה של אנשים משוגעים ומוכשרים. גם העבודה עם ארז הבמאי היא נפלאה". אחרי דיבור על כך שתסריט לסרט השלישי בסדרה החל להיכתב היא צוחקת: "לכי תדעי, אולי אני כבר אהיה בהיריון עם חמישה ילדים".
"היו איתנו מלווים על הסט שעזרו לנו לשים לב לדקויות", עונה עיון כשהיא נשאלת כיצד התכוננה להיכנס לדמותה של אישה חרדית. "יש דברים שאת ואני לא שמות לב אליהם. מה מותר לעשות, מה אסור, מה אומרים ומה נהוג. זה ברמה של איך אוכלים ולאן מסתכלים והאם להגיד משהו בצורה מסוימת זו חוצפה. דברים שבעולם שלי, את יודעת, אני פחות מודעת אליהם".
יש לך דוגמה?
"זה בדברים קטנים. למשל, מילים שהן בשימוש גבוה אצלי ובחברה החרדית נחשבות לחוצפה. אני גם מאוד רוצה להיזהר עם איך שאני תופסת ומציגה את זה. אני עובדת על דמות של מישהי שהיא חרדית, אבל היה לי חשוב למצוא בה את תכונות האופי שלה כאדם לפני הכל. נפגשתי עם בנות חרדיות כשהתכוננתי לתפקיד והן היו ההפך ממה שתיארתי לעצמי שהן יהיו. אנחנו מגיעים עם כל כך הרבה דעות קדומות ורעיונות שיש לנו. היה לי חשוב לבטל את זה, כדי שהדמות תהיה משהו חי וקיים ולא רק סטיגמה רעיונית".
ברקע האירועים האקטואליים והמתרחש במדינה, זו תקופה מעניינת לגלם בה אישה חרדית.
"התקופה הזו מבהירה באופן אבסולוטי, לפחות אצלי, ששום טוב לא מגיע מפילוג וניכור. זו כמובן הפשטה. יש אלף סיבות שבגללן השנה הזאת היא כל כך טרגית, אבל יש כוח באחדות ובשיח מכיל, מכבד ומאפשר. זו מדינה כל כך קטנה, אנחנו אשכרה משפחה. הכל כל כך קרוב ויש כאן הכל מהכל. זה לא קל, אבל כשאנחנו פועלים מהלב קורה משהו טוב, משהו אחר. המדינה הזאת צריכה רוך וסובלנות".
לפני כשנתיים הסרט היה אחד מהנצפים ביותר בישראל. מספר הצופים שהגיעו - זה לא דבר מובן מאליו כאן בארץ. גם הפעם הוא זוכה להצלחה. מה לדעתך גורם לקהל הישראלי כל כך לאהוב את הסיפור הזה?
"אני לא חושבת שזו מציצנות לעולם החרדי. אני אוהבת את זה שגם חרדים וגם חילונים יכולים לראות את הסרט באותן עיניים. רוב הצוות שיצר את הסרט הוא חילוני. זה שיקוף מתוק וחשוב של הדבר".
"הייתי חייבת לעשות משהו עם הידיים, זה סוג של הציל אותי"
עיון נמצאת במה שנקרא ה"שואו ביז הישראלי" מאז שהייתה ילדה. בין היתר השתתפה בגיל עשר בפסטיגל ודיבבה סרטים ותוכניות מצוירות. בהמשך שיחקה בין היתר בסדרות "קיבוצניקים", "בת השוטר", "בלקספייס", "בעלת החלומות", "מי שמע על חווה ונאווה" ובסרט "בתולים" של מאור זגורי. כל זאת, לצד עבודות דוגמנות וקמפיינים. בשנה האחרונה, כמו כולנו, גם היא נאלצה מאז פרוץ המלחמה לחווט מחדש את חוטי השגרה. "המילה שגרה בשנה האחרונה מרגישה לי יומרנית", היא מספרת. "בכל יום אנחנו קמים למשהו, כל יום יש אסון חדש, קשה להחזיק ככה משהו. כל יום נראה מאוד אחרת. יש ימים שעושה לי טוב לצאת החוצה ולהתאמן ויש ימים שאני מעדיפה להישאר בבית ולראות טלוויזיה. ניסיתי לוותר על הרעיון הזה שתהיה שגרה".
אחרי שבעה באוקוטובר היא הצליחה למצוא מקום מפלט: עבודה במטבח. "רציתי לצאת מהראש שלי ולמצוא משהו שיעזור עם זה. גיליתי שנורא כיף לי ומלמד אותי לעבוד במטבח. זה קצת פחות להיות כל היום בסטייט אוף מיינד של 'אני אני אני' ולעשות משהו אחר. לעבוד במטבח זה קשה מאוד, אבל הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו עם הידיים. זה סוג של הציל אותי". לשאלה האם היא מבשלת בבית היא עונה, בדיבור מחויך שמלווה את כל השיחה: "לא, מה פתאום. כשאת עובדת במסעדות, את לא מבשלת בבית". על זוגיות היא מעדיפה שלא לדבר בשלב זה, אבל כן מוכנה לחלוק שהיא "בתחילתו של קשר".
לכתוב זה משהו שמעניין אותך?
"אני יותר מדי ביקורתית. יכול להיות שהייתי רוצה לביים. בגלל שאני עובדת כל כך הרבה שנים פיתחתי פרספקטיבה. לא כיף לראות איתי סדרות. יכולה להיות סצנת פתיחה באיזו סדרה ואני באופן מיידי אבקר: 'התאורה מחרידה, אני לא רוצה עוד מזה'", היא צוחקת. "אלה דקויות. לאורך שנים את מפתחת מיומנות. לפעמים אני מביאה רעיונות ויש לזה פידבק חיובי, אז אולי, אולי יום אחד. זה יהיה נחמד".
את נעה בין עולם המשחק לעולם הדוגמנות. יש מקום שבו את מרגישה יותר בנוח?
"אני חושבת שאני באמצע. אני מנסה לעשות דברים דברים שאני לא רגילה לעשות. יש דברים שלוקח זמן עד שאתה יכול לקרוא לעצמך בשם של המקצוע. אני לא סלאש, סלאש, סלאש".
בכל מיני הזדמנויות בשנים האחרונות אמרת שאת לא מסתובבת בתחושה שאת מפורסמת. את עדיין מרגישה ככה?
"נראה לי שלפרסום יש הגדרה חדשה היום. אתה יכול להיות מפורסם כי נתת איזה פאנצ' בריאיון בערוץ 12, או כי יש לך הרבה עוקבים. אני יודעת שמכירים אותי. הרבה אנשים לא מזהים אותי, או חושבים שהם מכירים אותי כי שירתי איתם בצבא. זה נחמד כי אני קצת מכוונת לזה. אני רוצה לעבוד, להעריך את מה שאני עושה, וזהו. לא להשתגע".
"אנחנו לוקחות בחשבון שזה יכול להביא מורכבות מסוימת בגלל ששתינו באותו תחום, אבל אז מה? קשר בין אחים הוא הקשר הכי חשוב בעולם בעיניי"
כשעיון מדברת, ניחנת בה שלווה, מהסוג ששואפים להשיג אחרי שעה של מדיטציה או שיעור פילאטיס מכשירים הגון. אחת מרשתות הביטחון בחייה הן אחיותיה, יסמין ועדן. שיטוט קצר ברשתות החברתיות של כל אחת מהן מגלה עד כמה הן קרובות. ויש להן אח נוסף. יסמין, האחות הגדולה, היא שחקנית בעצמו שהשתתפה ב"אליפים", "שישו ושמחו" ולאחרונה בסרט של אסף אסולין, "סוס בלי שם".
"כל אחת ואחת מאיתנו נורא שונה. הגראונדינג, הסנטר הזה שאת מדברת עליו לא קיים אצלי באופן טבעי", היא אומרת. "הייתי צריכה לעבוד עליו; על איך להתמקד, איך לא לאבד את זה כשמשעמם ואין עבודה. אני תמיד אעבוד עליו, זה חלק מהעניין. זה שילוב של הרבה דברים, של האחיות שלי, המשפחה שלי והחברים שלי - שאין הרבה מהם. אני מנסה לשמור על הסביבה שלי יחסית מצומצמת ואינטימית".
הדמיון הפיזי ביניכן מאוד בולט. מתבלבלים ביניכן?
"לא מתבלבלים. אם מישהו לא מכיר את השנייה, ישר שואלים אם אני אחות של עדן או של יסמין. שלושתנו הכי שם אחת בשביל השנייה. יסמין ואני לוקחות בחשבון שזה יכול להביא מורכבות מסוימת בגלל ששתינו באותו תחום, אבל אז מה? יש דברים שהם הרבה יותר מורכבים. קשר בין אחים, אחיות, זה הקשר הכי חשוב בעולם בעיניי".
יש לך חלומות על משחק מעבר לים?
"ברור שיש מחשבות על זה, אבל היום אני חושבת על זה באופן קצת אחר. אני מאוד, מאוד רוצה לעבוד בחו"ל ולהתנסות על סטים אחרים, שיטות עבודות אחרות. בא לי הרפתקאות ולגור בכל מיני מקומות. אבל אני כל כך אוהבת את הארץ הזאת, אני כל כך קשורה אליה, שזה תמיד מרגיש כמו: 'מה, אני אעבור?'. אני רוצה לגדל פה ילדים. אבל אם ייצא יום אחד… אני פתוחה להכל".