מועדון הבארבי התמלא אמש (רביעי) בקהל צמא לנוסטלגיה. במלאת 20 שנה לצאת האלבום השני של שייגעצ, "משקאות חריפים" (או "האלבום הוורוד"), התקבצו להם יחד תחת השנדליר מי שאת שנות הנעורים שלהם העבירו בהאזנה בלופים ל"מרלין מונרו" ובלצרוח את מילות "אבא עורך דין". לצידם בקהל עמדו גם צעירים יותר, שנחשפו אל השירים בשנים האחרונות ונשבו בקסמה המידבק של הלהקה.
שייגעצ, שהוקמה ב-1999, ביססה את עצמה כאחת מלהקות הרוק האהובות בזירה המקומית. כשהתפרקה ב-2011, יובל מנדלסון הסולן פנה לקריירה עצמאית לצד עבודתו כמורה לאזרחות בתיכון. בשנים האחרונות שייגעצ הפכו לקאלט וקהלים חדשים הצטרפו למעריצים הוותיקים.
בועטים ושובבים לא פחות ממה שהיו לפני 20 שנה, הופיעו מנדלסון וחברי הלהקה כשהם לוגמים מבקבוקי בירה ומאחוריהם ארט מושקע בצבעי האלבום. מנדלסון פנה אל כמה מבני הנוער בקהל ושאל: "מאיפה באתם ילדים מתוקים? כשהאלבום יצא אפילו לא הייתם בתכנון". ואז המשיך: "מי כאן מהמעריצים הוותיקים ומי נולד אחרי 2007?" - בשני המקרים נשמעו קריאות רמות. כאמור, נרשמה ההוכחה החותכת לכך. הבארבי החדש ביפו היה מלא עד אפס מקום באנשים מכל הגילים שעל פניהם נמתח חיוך מאוזן לאוזן; תוצאה של נוסטלגיה מתוקה במיטבה.
בהופעה הראשונה משלוש (שכולן כבר חודשים סולד אאוט) אירחו את שחר אבן צור, מי שהיה אמון על הפקת האלבום וחתר לחתימה של הלהקה הצעירה בחברת התקליטים "הד ארצי" ומי שלטענתם לימד אותם "מה זה רוקנרול". הם שרו יחד את "מרלין מונרו" ו"גשם חזק" של מוניקה סקס; תזכורת לימים שבהם הרוק הישראלי שלט ללא עוררין ברמקולים ובאוזניות בארץ. בהמשך, הקדישו שייגעצ ביצוע לשיר "אימפריות נופלות לאט" של חברם הקרוב דן תורן שהלך לעולמו השנה. ההופעה הסתיימה עם "ניו יורק רפיח" מהאלבום הראשון, ששימש כקרקע ליציאה הדרגתית מבועת הנוסטלגיה והזכיר שלמרות שחלפו יותר מ-20 שנה, העולם הזה עדיין מריח כמו בשיר.