השאלה המרכזית שהעסיקה אותי בשבוע שעבר ביציאה מהקרנת הסרט "פרנצ'" במוזיאון תל אביב הייתה אחת: מה ליחסי מניקוריסטית-לקוחה ולבמאי צעיר שלא דרך במכון ללק ג'ל מימיו? דילן יוסף שטרית (25), שזהו סרטו הקצר השלישי, מאשר כי הנושא רחוק מחייו האישיים: "לא עשיתי לק ג'ל מעולם, למרות שחברים שלי כן עשו. הייתה תקופה שההיפסטרים בתל אביב הסתובבו כולם עם לק שחור. יש בעיניי משהו אינטימי מאוד ביחסים בין מניקוריסטית ללקוחה ונדלקתי על זה. במסגרת הזו רציתי להלביש סיפור אירוני ופרודי על בגידה, שברון לב ופרידה. אחרי שאתה נכנס לעולם הזה, כבר לא משנה אם אתה בחור צעיר מתל אביב או גבר בן 70 מבאקה אל-גרבייה".
הסרט, שהוקרן בבכורה בפסטיבל פאלם ספרינגס הבין-לאומי לסרטים קצרים, ובהמשך גם הוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מתחרה על מקומו ברשימה הקצרה של טקס פרסי אופיר בקטגוריית סרט עלילתי קצר. העלילה מקבלת תפנית דרמטית כאשר שרי (רונה-לי שמעון), המניקוריסטית ואשת הסוד של אלונה (הדס ירון), חושדת בה ובציפורניים שלה שהלכה לקולגה מתחרה. כדי לצלול לעומקה של מערכת היחסים הקוסמטית אך המחייבת בין הצדדים, הסתייע שטרית בליבי פודוליץ', מניקוריסטית בעלת שם, ובמיה אבגר, חברה טובה "שמחלטרת בזמנה הפנוי בתחום". הוא מסביר: "ישבתי איתה והיא העבירה לי קורס איך נראה טיפול. כל רגע על השולחן של המניקוריסטית הוא אלגורי ומתחבר לסיפור, וכששרי משייפת את הציפורניים של אלונה, אתה מבין שיש בזה אלמנט קולנועי שצריך לבוא לידי ביטוי בדיאלוג ביניהן. אפילו ליבי אמרה לי שזה מטרגר אותה".
"אנחנו חבורה של יוצרים עצמאיים צעירים שנרתמו מרצונם סביב הפקת גרילה ללא אמצעים או מטרת רווח", מספר דילן איך הפרויקט קרם עור וגידים יחד עם המפיקה שירה נגן, הצלם בלו דוברצקי והעורך עדו ברק. זה כבר הסרט השלישי אחרי "שמש זורחת למטה" ו"מולדת" שהוא יוצר ומביים במודל עצמאי עם מפיקים ועורכים בני גילו, שותפים ליצירה ולחיים, בסיועם של קרן "גשר" לקולנוע רב-תרבותי ומרק רוזנבאום, לשעבר יו"ר האקדמיה לקולנוע ומי שהפיק בין היתר את הסרטים המצליחים "חתונה מאוחרת", "ולקחת לך לאישה", "אור" ו"התגנבות יחידים". "לפני שלוש שנים, כשעבדנו על 'שמש זורחת למטה', רובנו היינו חיילים משוחררים טריים ונתנו את כל הלב והנשמה מתוך אהבה ותשוקה לעשייה קולנועית, שתהפוך בתקווה לעיסוק הבלעדי של כל אחד ואחת מאיתנו. רק כשאתה עושה טעויות על הסט, אתה לומד כל כך הרבה ומבין שזה לא כמו שחושבים שזה בהתחלה".
הפעם, בניגוד ליצירות הקודמות, לוהקו בהתנדבות לסרט שתי שחקניות ידועות: רונה-לי שמעון ("פאודה", "השוטר") והדס ירון ("למלא את החלל", "היינו בני המזל"). "אני עדיין מתאושש מההתאהבות הקשה בשתיהן", מבשר דילן. "העלינו כל מיני אפשרויות של טייפקאסטינג. מה יכול לעניין ולהתאים ומה יהיה יותר מדי מובן מאליו. במקרה של רונה-לי זה היה מסקרן כי עדיין לא ראינו אותה בזווית כזו על המסך. פניתי אליה, היא צפתה בסרטים הקודמים שלנו, והתחלנו תהליך ארוך של חזרות עוד לפני המלחמה. אחר-כך הדס הצטרפה לעניין, והיה ביניהן חיבור נפלא. במקביל ניסינו לגייס תקציב, אבל העשייה הקולנועית לא מובנת מאליה והחלטנו שאם יש לנו אפשרות ולשחקניות יש זמן פנוי אז שווה ללכת על זה".
"אני מבין כשמרימים גבה אם לא משלמים", אומר דילן ומבקש להסביר מה בעיניו - ובעיני שחקנים וקולנוענים רבים - מאיים בימים אלה על תקצוב סרטים בתעשייה המקומית. "אנחנו בנקודת מפנה בנוגע לאופן שבו המדינה מתייחסת ליצירת קולנוע. שר התרבות מיקי זוהר מוביל רפורמה שתשנה את שיטת הניקוד של סרטים, וזה הולך לבטל באופן חד וחלק קולנוע דוקומנטרי, סרטי סטודנטים וסרטים על הפריפריה. זה לא שאנחנו שוחים בכסף ובתקציבים, כן? פנלופה קרוז לא מחכה להופיע בסרט הבא של שמי זרחין, אבל אם הרפורמה תעבור כמו שפועלים במישורים נוספים במדינה - אז גם את הקולנוע הישראלי אנחנו נאבד. מנסים להשתיק סרטים שמביעים ביקורת, וזה יפגע בקול של היוצרים. זה מפחיד".
"אולי יכולתי להיות נועה קירל"
בעבר הרחוק שטרית היה אחד היוטיוברים הפופולריים בישראל. כבר בגיל 13, הרבה לפני שמשפיענים קיקיוניים ניסו למכור לנו קוד קופון באינסטגרם שלהם, הוא היה כוכב רשת עולה שהנחה את התוכנית האותנטית "דה טוק". היום אין לכך שום זכר ברחבי המרשתת. "חברים אמרו לי שאני פראייר. מדהים כמה עוקבים, טראפיק ותשומת לב יש לזה היום. אנשים חיים את זה ובונים ככה קריירות שלמות", הוא מודה, אך ממש לא מתחרט. "באותם ימים לא כל-כך הבנתי את זה, אבל גם לא רציתי להישאר שם. אני שמח ואוהב לעשות סרטים, וזה תמיד יהיה חלק מהעבר שלי שאני מחבק".
הסרת את כל הפרקים מיוטיוב?
"כן, הורדתי אותם. זה היה הרבה בשביל ילד בן 12. היום אנחנו מסתלבטים על זה בין החברים כשמזהים אותי ברחוב לפעמים. זה כמו השחקנים מהסיטקומים של הניינטיז שאומרים להם 'גדלתי עליך'. אולי יכולתי להיות נועה קירל, אבל זו הייתה תקופה חשובה שעזרה לי בחיים ונתנה לי ולידציה וביטחון ללכת קדימה עם דברים אחרים שאני עושה היום. תחושת מסוגלות שבה אני אומר לעצמי - 'אתה בסדר, ואם אתה נותן את כל כולך אז גם עלולים להקשיב לך בסוף'".
שטרית כבר עם הפנים קדימה אל הפרויקט הבא תחתיו שיראה אור בקרוב: סרט תיעודי שביים וערך על אלבומו האחרון של אומן ההיפ הופ רביד פלוטניק, "תוך כדי תנועה". הדוקו יביא את סיפורם של פלוטניק וישי סוויסה, המפיק המוזיקלי שצמוד אליו, בדרך ליצירת האלבום ויועלה ליוטיוב לצפייה חופשית.
סלח לי על הקלישאה, אבל מה החלום הגדול?
"ליצור סרטים שיגרמו לקהל ללכת לבתי הקולנוע ולעבוד עם שחקנים ושחקניות שאני מעריץ. קייט בלאנשט זה חלום, גם רוברט דה נירו. אם כבר קלישאה, אז עד הסוף".
הסרט פרנצ' יוקרן מחר (שלישי) בקולנוע קנדה. חצרים 15, ת"א. הכניסה חופשית