כמה עשרות אנשים התאספו בסוף השבוע שעבר בלוקיישן קטן בתל אביב לאירוע אינטימי שבו נערכה השמעת בכורה אקסקלוסיבית של האלבום החדש של נגה ארז ושותפה אורי רוסו - The Vandalist. אל תוך החדר שהואר באדום, לקול מחיאות כפיים אוהבות, נכנסו השניים בהתרגשות. יום קודם לכן הודיע הצמד בסרטון קצר באינסטגרם כי הוא מבשל פרויקט משותף שלא קשור למוזיקה - הם מצפים לילד. כמו כניסה אל תוך אירוע משפחתי, ארז חילקה חיבוקים וסוכריות וקיבלה איחולי "מזל טוב". רוסו, יחד איתה, לחץ על הפליי ושירי האלבום התנגנו בזה אחר זה. "זה האלבום הכי טוב שלנו", הוא אומר בריאיון ל-N12 שנערך כמה ימים קודם לכן. התגובות של המעריצים מאששות את ההנחה שלו.
מחר (שישי) הוא כבר ייראה אור. "התחושות מטורפות. אנחנו מתים על כל שיר בו. יש בו שישה-עשר שירים שכל אחד מהם הוא ילד שלי. אין רגע אחד שהייתי מוותר עליו".
זו תקופה מאוד מרגשת ועמוסת פרקים חדשים בחייו של רוסו שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-37. טפו, חמסה. אלבום חדש, דור ההמשך שבדרך ותפקיד משחק ראשון על המסך הקטן: בשבוע שעבר עלתה ב-yes עונת הפרידה של "האחיות המוצלחות שלי" שזכתה לשבחים. שם הוא מגלם את שלומי, גבר סטלן, אטרקטיבי ושובה לב, והאקס של נטלי (נלי תגר). "אנשים ראו בבינג' את ארבעת הפרקים ונראה שהם מבסוטים", הוא עונה לשאלה אילו תגובות הוא מקבל. "אני לא שומע את הביקורות הרעות, אני שומע את הטובות. הביקורת שחוזרת, שאני תופס כמחמאה טובה, היא שאני נראה כאילו אני משחק את עצמי".
"גורי אלפי, שאנחנו מכירים הרבה זמן ומאוד אוהבים אותו, פנה אליי ואמר שיש לו איזה תפקיד שהוא חושב שאני מתאים לו", מספר רוסו ומיד מוסיף: "אמרתי לו שאני לא מעוניין". אבל השכנוע של אלפי, במאי הסדרה, עבד. "הוא אמר: 'בוא, בוא, עזוב אותך, אל תהיה מטומטם'. באתי. וזה היה מפחיד מאוד. הוא רצה לעשות לי אודישן, לוודא שאני יודע לדבר. התחלתי בזה שהם אנשים משוגעים, למה הם הכניסו לי את כל הלחץ הזה לחיים ושאני רוצה להישאר באזור הנוחות שלי. בסוף הם חיבבו את מה שראו באודישן וזה התגבש לו".
גם הוא, אחרי שסיים את השירות בצה"ל ובדומה לעלילה בסדרה, ארז תרמיל והמריא לחיפוש העצמי האולטימטיבי במזרח. חברי הקאסט וההפקה שהו לטובת הצילומים בהודו במשך עשרה ימים. החוויה הזו החזירה את רוסו כמה שנים אחורה. "הייתי איזה שבעה חודשים בהודו. סטלן. הייתי בטוח שאני בחיים לא אחזור למקום הזה. חשבתי שזה כבר לא אני, שסיבובי ההופעות שלנו לא מתמקדים באזור הזה. זו אומנם לא הייתה חוויה של טיול, הטון היה של עבודה, אבל זה היה כיף לחוות את האווירה שוב".
"מגיל 22, בדומה לחוויה עכשיו, אני זוכר את ההסתחבקות שלי עם הצוות והאנשים המקומיים. החיבור היה כמעט מיידי. אני נורא אוהב לדבר בשפה שלהם, או פשוט להיות עם המקומיים. זה נותן לי השראה. זה משהו שחזר על עצמו. אני מאוד מסתדר עם ההודים", הוא מספר. הפוזיציה של לראות את עצמו על המסך אומנם לא זרה לו, אבל זו הפעם הראשונה שבה הוא רואה את עצמו ככה. "מאוד חשוב לי שהכל ייצא טוב", הוא מספר. "זה קצת מביך לראות את עצמי בסיטואציה כזאת. אני מעריך את החוויה ובסך הכל מרוצה מהתוצאה".
באולפן, כמפיק, אתה ה"במאי". איך זה היה פתאום להיות נתון להוראות של אחרים על הסט?
"זה היה קשה מאוד. חיפשתי באינסטגרם את עורך הווידאו של הסדרה כדי לבוא מאחורי הגב, וללכת ולערוך", הוא צוחק. "אני עורך הכל, את כל הקליפים שלנו. למדתי עריכת וידאו כדי שלא יערכו לי. זה מחרפן אותי כשלוקחים לי את השליטה. למזלם של כולם, העורך לא ענה לי, והייתי צריך לראות את זה כמו כולם. זה לא היה פשוט".
לשחק זה משהו ששאפת אליו אי פעם?
"אני פריק מטורף של קולנוע, אני רואה וראיתי כמויות עצומות של סרטים וסדרות מכל העשורים. באמת חוקר מטורף של הז'אנר. אז להיות סביב זה ולחוות את זה לאו דווקא ממקום של צפייה, זה משהו שתמיד עניין אותי. כן. אני גם תמיד שמח לצאת קצת מהסביבה הנוחה כדי לעשות דברים פרש".
"זה קצת מביך לראות את עצמי בסיטואציה כזאת. אני מעריך את החוויה ובסך הכל מרוצה מהתוצאה"
איך קיבלו אותך על הסט?
"הצוות קיבל אותי מדהים. אחרי יום וחצי ביחד הרגשתי קרוב אליהם. זה שונה מסט בארץ שנפגשים לכמה שעות והולכים. כאן יש ערב ביחד, ארוחת בוקר ומסע שלם. הספקנו להכיר יותר ממה שאולי שחקנים מכירים בימיי צילום רגילים. כולם היו מדהימים וחמודים. כששיתפתי בפתיחות שאני לחוץ או בכל מיני רגעים שזה חדש לי, המנוסים עזרו לי".
איך התכוננת לתפקיד?
"אני ואיזו אחת נגה ארז, קראנו בלי סוף את הטקסט אחד עם השני. בלי סוף, בלי סוף. היא ידעה את זה בעל פה. היא, באמת… אין דברים כאלה, מה נאמר על האישה. מדובר ביצור מושלם. היא מבסוטה ממה שיצא. היא השתמשה במילה 'לוהט' כמה פעמים, אני רק מצטט אותה. מן הסתם, זה לא תמיד פשוט לראות בן אדם שכל כך קרוב אליך על המסך. היא מכירה את כל הטקסטים, היא לא באה לזה מאוד אובייקטיבית. היא מאוד אהבה".
זה פתח לך תיאבון לעוד?
"האמת שכן. תמיד יש אצלי התלבטות של זמן. יש לי רצון ביעילות מקסימלית בחיים שלי. כל זמן שאני לא מתעסק באומנות המוזיקה, אני מרגיש שאני מפספס את הסיכוי לכתוב את השיר המושלם. בלעשות פתאום משהו שהוא יותר דרמה או דברים שאני אוהב כצופה - יש בזה סיפוק אחר ומעניין".
בסוף השבוע הקרוב, כאמור, האלבום החדש The Vandalist ייצא אחרי עבודה של יותר משלוש שנים ("אנחנו תמיד עובדים, עד שמישהו אומר לנו 'חברים זה הדד-ליין'"). מתוכו כבר יצאו כמה סינגלים שזכו להצלחה והשמעות רבות. אחד מהם הוא Come Back Home שנכתב כתפילה להשבת החטופים וכולל דגימה של השיר "כמה טוב שבאת הביתה", השני הוא PC People שנכנס חזיתית בתרבות הפוליטיקלי קורקט.
"יש באלבום שירים שנכתבו על האהבה בינינו, יש שירים שנכתבו על זעם כלפי אחרים. זה פשוט מקבץ רגשות של שלוש שנים", אומר רוסו. "הוא יוצא בתקופה מורכבת בחו"ל ובארץ, אבל אני בכל זאת מקווה שהוא יגיע וייגע בהרבה אנשים".
למה "הוונדליסט"?
"לנגה יש את התשובה המושלמת לזה, יכול להיות שאני לא אצליח לתת אותה. אני חושב שזה שילוב של המילה 'ונדליסט' כלפי חוץ וגם כלפי פנים. אתה פוגע בעצמך אבל אולי מעוניין לזעום כלפי חוץ. מין אווירה מורדת שכזאת, שהרגשנו שאנחנו נמצאים בה בתקופות מסוימות בשנים האחרונות".
זו בכלל לא מילה באנגלית, Vandalist.
"כתבנו את השיר עם מפיק אמריקאי והיה איזה רגע שזה היה נשמע כמו 'ונדליסט'. הוא אמר: זו מילה? Is it a word? אבל זו מילה מעולה, בואו נעשה את זה! ברגע שמישהו שדובר אנגלית נותן לך את האישור - זה הכי כיף. עפנו. כולם מבינים את זה ישר".
"נגה ועדן בקשר הכי טוב שיש. שום דבר לא באמת קרה"
יש סיכוי לשיר בעברית באלבום?
"לא ממש שיר בעברית. אבל אחד השירים האהובים באלבום הוא עם ראפר מדהים, שעושה בית שלם בעברית. זה יעיף. אני רק אגיד - האמריקאים ששמעו אותו התלהבו מהעברית החותכת של ראפר. מדהים שאפשר להעביר תחושות בשפה שלנו. בהקשר ל'כמה טוב שבאת הביתה'. זה החיים שלנו פה - שנינו, גם אני וגם נגה, בקיאים במוזיקה הישראלית משנות ה-50 ועד עכשיו ברמה מאוד גבוהה. נולדנו וגדלנו בבתים כאלה ששמעו בהם מוזיקה ישראלית, אז בכל הזדמנות, כשמתחבר לנו טוב לדחוף את זה ולהביא את זה, אנחנו עושים את זה".
עד כמה אתה מרגיש שהמלחמה חדרה אל תוך היצירה שלכם?
"המלחמה חדרה באופן בלתי נשלט לשירים שנכתבו אחרי המלחמה. אם זה לא היה חודר, זה היה מוזר. Come Back Home הוא שיר בלתי נפרד ממה שקרה וגם Godmother שנכתב אחר כך עם עדן".
על השיר עם עדן הוא מוסיף: "השיר הזה הוא האחרון שנכתב באלבום. בין נוגה לבין עדן יש פלירט כבר כמה שנים. היה לנו את הסימפול של הכינורות שפותח את השיר ואז פתאום עלה לנגה ולי: וואי, היא היחידה שתשיר בטונים האלה ותביא את זה מדהים. היא באה ובטייק אחד שרפה את המיקרפון, קרעה את המקום והלכה כמו קווין. זה היה הכי קל".
מה יש לך להגיד על סערת "ביטול" ההופעה המשותפת?
"נגה ועדן בקשר הכי טוב שיש. שום דבר לא באמת קרה".
"השיח הוא לא כזה 'וואי וואי, הם ישראלים, בואו נחכה עם זה'"
ביולי האחרון כתב רוסו את הפוסט הבא באינסטגרם: "אזהרה! פוסט חיובי ולא מדכא. לא כל העולם שונא אותנו". בדבריו ניסה המוזיקאי לשפוך אור חיובי על התחושה שמסביב לעולם, שנאמר, "שונאים אותנו" והביא דוגמאות לכך שהמצב לא קטסטרופלי כפי שאולי נדמה. "בשיר החדש שהוצאנו עשינו שיתוף פעולה עם ראפר ארגנטינאי, תהינו איך המעריצים שלו יגיבו והאם יהיה בלגן. להפתעתנו יש בפוסט תגובות מפרגנות מכל העולם, בלי סוף, אנשים בכלל לא מתייחסים לפוליטיקה, רק לשיר עצמו ולאומנות. לפני חודש היינו בפסטיבלים בגרמניה וחששנו מאוד. חששנו שיצעקו, שיפריעו, שינסו להרוס לנו. להפתעתנו לא קרה שום דבר. במקום זה, נכחו בהופעה אלפי אנשים שבאו לשיר ולרקוד ולאהוב. וזהו".
"הרבה ישראלים מדברים על זה שאנחנו 'גמורים בחוץ'", הוא אומר בשיחה על הפוסט ההוא. "כאופטימיסט, ככה אני מציג את עצמי, היה לי חשוב להראות את הצדדים האלה. אני אופטימיסט אבל לא לא מודע. ברור שיש בלגן. אבל כמו שכתבתי בפוסט, הופענו בפסטיבלים שבהם לא היה זכר למה שמדברים ופתחנו שתי הופעות בברלין ובפריז שהיו סולד אאוט תוך שעתיים. ואלה לא ישראלים שקונים את הכרטיסים. גם בארצות הברית יש לנו כל מיני דיבורים. השיח הוא לא כזה 'וואי וואי, הם ישראלים, בואו נחכה עם זה'. יכול להיות שאת הדברים שמבטלים לא מספרים לי כדי לא לבאס, אבל בסך הכל אנחנו ממשיכים ואין מה לעשות".
בחזרה לשיחה על ניצול הזמן - לבד מהעבודה עם נגה. יש לך את IDIOT עם איתמר לבשטיין. שני שירים נכנסו לפלייליסט של גלגלצ. זה נחמד, כל מיני פרויקטים במקביל?
"זה מחזיר אותנו לשיחה על ניצול הזמן. אני מנסה להתמקד אך ורק בפרויקטים שלי והרבה שנים אני לא מפיק לאחרים, ועושה דברים בשביל אחרים, ורק כותב שירים עם נוגה ועם איתמר. אני עושה את זה כי זה הדבר שאני הכי טוב בו - לכתוב שירים. 'אידיוט' זה עוד דבר. כבר שני שירים שנכנסו לגלגלצ. זה כיף שככה בלי יחצ"ן, בלי מנהל, רק שנינו - שני חורנים - זה איכשהו נהיה. זה ההפך ממה שקורה עם נגה. זו הדרך שלי לעשות דברים בחורניות האופיינית שלי. מן הסתם העובדה שיש את נגה - זה האיזון".