כבר יותר מ-30 שנה שדודי לוי מגיע כמעט כל יום למשרד, כלומר לאולפן, ויוצר. אם בכובע שלו כזמר וכותב, אם בדרכו כמלחין ואם בתפקידו כמפיק מוזיקלי. אסון 7 באוקטובר, ששינה את פניה של המדינה, גם השפיע על שגרת החיים הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו. לוי, שמעולם לא הפסיק ליצור ולשתף פעולה עם שורה ארוכה של אומנים במוזיקה הישראלית, בקושי נכנס לאולפן בשבועות הראשונים למלחמה והתגייס כמו רבים מהאומנים לטובת הופעות להרמת המורל בדרכים.
"ההופעות האלה, מצפון ועד דרום, הצילו אותי", הוא מספר. "לא יכולתי לשבת וליצור מוזיקה, להפיק או לכתוב. כמעט שום דבר לא הרגיש אפשרי. מה שכן היה אפשרי זה לקחת גיטרה ולצאת לדרכים. ביום שני אחרי השבת השחורה כבר הסתובבתי ברחבי הארץ". הוא העלה פוסט לפייסבוק ובו הזמין מפונים, חיילים ולמעשה את כל מי שזקוק למנת נחמה מוזיקלית לכתוב לו, והוא כבר יגיע אליהם. "הגיעו פניות רבות ובהמשך כבר קמו חמ"לים מאורגנים להופעות כחלק מרוח ההתעוררות וההתנדבות של החברה הישראלית בימים אלה. בשלב מסוים היו לי שלוש הופעות ביום והגעתי למצב שהייתי זקוק לסיוע של נהג וציוד הגברה, אז כתבתי שאני צריך עזרה וישר פנו אליי אנשי סאונד עם ציוד זמין לכל מקום".
"למרות הזוועות, יש נקודות אור בתקופה הזו והן חשובות", משתף דודי. "אחת מהן זה המפגש שנוצר, שגרם לי להאמין בקלישאה על העם המדהים שיש לנו עם הרוח האנושית הלא רגילה. בהופעות פתאום הרגשתי את זה בכל נימי נפשי. הרי לא כולם שומעים דודי לוי ביום-יום, ופגשתי בדרך אנשים מדהימים מלאי כוח והשראה. אנחנו עומדים כעת על 47 הופעות מתחילת המלחמה. בימי הזוהר של נוער שוליים, בתקופת ההצלחה הגדולה שלנו בתחילת שנות ה-90, לא הופעתי ככה. אתה מקבל כוחות ורץ ממקום למקום. שלוש הופעות ביום בלי לדפוק חשבון".
מול המפונים, לדבריו, היה מורכב יותר לנגן: "אתה מגיע ללובי של בית מלון ורואה אנשים עם חורים בעיניים. זה היה קשה מאוד. יחד עם זאת, אתה מגלה שלמוזיקה יש עוצמה יוצאת דופן וזה מה שמשך אותי בגיל 13 למוזיקה. גיליתי את הכוח הזה מחדש. כשנסעתי למוצב וניגנתי בפני עשרות אנשי מילואים בני 30 עד 45, שעזבו את המשפחות שלהם ולא חזרו הביתה מאז שהתחילה המלחמה, כמה מהם ניגשו אליי אחר כך וחיבקו אותי כאילו הגעתי עם בלון חמצן. גם אני הרווחתי מהמפגש הזה לא פחות ממה שנתתי. אני מקווה שנצליח להתעלות מעל הסדקים הקטנים שנפערים בשבועות האחרונים. אני מאמין שדעות זה דבר חשוב, אבל לא כל-כך חשוב כמו העובדה שזה הבית היחיד שיש לנו ויש קו אדום שאסור לעבור אותו".
האומנים ועובדי הבמה נקראו לדגל ופעלו בהתנדבות כמעט שלושה חודשים, אבל זו גם הפרנסה שלכם. איך מסתדרים כלכלית?
"אנשי תעשיית המוזיקה ועולם התרבות הם בדרך כלל הראשונים להירתם אבל האחרונים לקבל תמיכה. יש לי חברים שקרסו שבועיים לתוך המלחמה. למזלי, צברתי קצת יותר אוויר לנשום במשך השנים. הכי נורא זה הסיפור של המילואימניקים - אלה שפתחו עסק קטן במעט כסף שיש להם, וכבר יותר מ-100 ימים מוסרים את החיים שלהם בלי משענת כלכלית מהמדינה".
עשרות רבות של שירי מלחמה יצאו מאז שהכול התחיל. חלקם עסקו בטבח, אחרים הוקדשו להשבת החטופים ושירים לא מעטים נכתבו לזכרם של חללים. "אנחנו נחזיר את השמש" הוא השיר הראשון והיחיד עד כה שכתב לוי מאז האסון. "נתקלתי בתמונה בפייסבוק שמדברת על הזמן שנעצר ב-7 באוקטובר, וזה הדהד בי שהזמן לא המשיך", הוא מספר על תהליך הכתיבה. "חוץ מזה, כבר שנים שאני לומד פנימיות התורה. אני אדם חילוני ולא מקיים מצוות, אבל היהדות היא תחום שמרתק אותי ואני שואב ממנה הרבה בחיים. מבחינתי, מהות הקיום והנוכחות שלנו כאן רק הלכה והתעצמה בעקבות המלחמה. לכן בפזמון אני שר שחזרנו ארצה אחרי שנים רבות שבהן שמרנו על המסורת שלנו".
באוקטובר האחרון, כמה ימים אחרי הטבח, מלאו 55 ללוי. באותו החודש הוא גם היה אמור לחגוג עם חברים בבארבי "חמסה חמסה" - מופע מיוחד לרגל יום הולדתו, שנדחה בסופו של דבר ל-20 בפברואר במשכנו החדש של המועדון בנמל יפו, עם סוללת אורחים: חברי להקת "אור כשדים", ארז לב ארי, דן תורן, טל גורדון, זמרת הלאדינו המצליחה יסמין לוי, חברי "נוער שוליים" (ללא מיקיאגי שוויתר על התענוג) ושרון חזיז. אף אחת מהדמויות הללו אינה מקרית, ועם כולן דודי ניהל קשרים מוזיקליים בשלבים שונים בקריירה.
"זכיתי לקחת חלק בפרויקטים רבים לאורך השנים. את הדרך המקצועית שלי התחלתי בגיל 16 בנוער שוליים. חלמנו להיות כמו להקת תיסלם שהצליחה מאוד בשנות ה-80, עד שב-1990 יצאנו איתם לסיבוב הופעות וזו הייתה סגירת מעגל שריגשה אותי מאוד. אחרי שהתפרקנו, המשכתי באופן טבעי להפקה כי זה מה שידעתי לעשות. הפקתי לאומנים כמו מופע הארנבות של ד"ר קספר ושרון חזיז, שעבד להם יפה לשמחתי. את הקספרים ראיתי כבר בהופעה השנייה שלהם וליוויתי אותם בשני אלבומים עד שהם פרצו. את שרון פגשתי כשהיא הייתה בת 22 ויצאנו למסע אלבום הבכורה שלה, שבדיעבד נחשב לטעמי לאלבום חדשני בסאונד שלו, שמשלב צלילים אלקטרוניים עם כלי מיתר".
באותה תקופה הוא גם הצטרף ללהקה של אהוד בנאי, וזה כבר היה נוף שונה לחלוטין ממה שהכיר עד אותם הימים. הוא מסביר: "נוער שוליים הייתה להקת פופ עם כל המניירות - להתלבש, לענטז על הבמה, להלהיט את המעריצות. אהוד בנאי זה ההפך, אם מבחינת הטקסטים, העומק והלב. זה פתח בפניי מרחב חדש שהייתי צריך להגיע אליו - הלאונרד כוהני, הבוב דילני, הסינגר-סונגרייטר ממעוף הציפור".
שיתופי הפעולה השונים לא הסתיימו כאן. להקת "אור כשדים", שבה חבר לוי, הוקמה בתחילת שנות ה-90 והייתה פעילה שנתיים בלבד. חבריה ביצעו קאמבק שנים לאחר מכן והוציאו את אלבומם האחרון "לב פגיון" ב-2021. "את ההרכב מוביל רונן בן טל שכותב את החומרים, ולצידו עובד אפרת, אני על הגיטרות וניר מנצור שהחליף את המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, שמת מסרטן ב-2009". את יסמין לוי הוא הכיר בתוכנית "מפגשיר" באחד מגלגוליו הקודמים של ערוץ 24 והשניים הוציאו את השיר "תפילה חילונית", עם דן תורן הוא העביר שנה וחצי בסיבוב הופעות משותף - ועם ארז לב ארי הוא חולק אהבה לגיטרה.
"אלה חברים מהחיים ואומנים שאני מרגיש שהעשייה שלי נשזרה ביצירה שלהם - אם בכתיבה, אם בהפקה ואם בהופעות", הוא אומר. "הרעיון מאחורי מופע יום ההולדת היה לעלות לבמה עם ליין אפ שקשור אליי לאורך השנים. אומנם זה לא יקרה בדרך החגיגית שבה רציתי, אבל אנחנו עדיין זקוקים למוזיקה, לחברות, ללב פתוח ולפרגון הדדי. יש עוד שמות שאני שומר בהפתעה".
בקיץ 2022 לוי הוציא שיר על אותה "להקה קטנה מחולון", שלימים תהפוך לאחד ההרכבים הכי מצליחים ומדוברים בפופ הישראלי. "זה שיר שכתבתי ברטרוספקטיבה על שיא ההצלחה של נוער שוליים. השיר לווה בקליפ שכלל חומרים עתיקים שצילמנו בעצמנו עם מצלמת וידאו ברכב, ואז התעורר בנו רצון לנגן שוב ביחד. זה קרה אחרי שמעולם לא התאחדנו לפני כן, ובכל פעם כשקיבלנו הצעות דחינו אותן בעיקר כי מיקי לא רצה לקחת חלק". מיקיאגי, סולנה לשעבר של הלהקה, דחה את הרעיון על הסף גם כשהרעיון הבשיל לכדי מציאות.
"הגענו למסקנה שגם אם מיקי לא רוצה, נעשה את זה בכל זאת ונראה מה ייצא", ממשיך דודי. "קיבלנו את ברכתו לצאת לדרך וישבתי הרבה זמן יחסית כדי לבחור את האדם שייכנס לנעליים הגדולות של מיקי. בסופו של דבר, הגעתי למיכאל בן דוד, שהרגיש לי מתאים כמו כפפה לדמות ולצבעים שנוער שוליים הביאה איתה". מופע האיחוד הראשון התרחש בהשקת הסינגל "הלהקה הקטנה מחולון" בכולי עלמא בתל אביב, כאשר חברי הלהקה והרכש החדש עלו לבצע חמישה שירים. "זה בער, הקהל נהנה וגם אנחנו", נזכר דודי. "אחר כך גם פניתי לשאול מזרחי, בעלי מועדון הבארבי, והצעתי לו להרים 'חתול בשק' (הופעה שבה הקהל לא יודע אילו אומנים יופיעו) וכך המשכנו לכמה הופעות נוספות עם מיכאל".
האיחוד עם מיכאל בן דוד:
גם הפעם, באיחוד הקרוב של "נוער שוליים" בהופעתו של לוי, מיקיאגי לא ישתתף. "זה בסדר שמישהו לא מרגיש בתוך זה, אבל לא הכול סובב סביב הסולן", טוען דודי. "לא מעט הרכבים החליפו סולנים ונגנים, ולהקה לא קמה ונופלת על דמות אחת. עוד לפני שהזמנתי את החברים להופעה הראשונה בכולי עלמא, הזמנתי אותם לאולפן לחזרת ניסיון. לא ניגנו 30 שנה ביחד, וזה רגע מוזר בפני עצמו כי בדרך כלל להקות מנגנות בשלב כזה או אחר ביחד. הקמנו את הלהקה בגיל 16, היו לנו שנתיים של הצלחה בלתי רגילה ושם זה נגמר. היה בזה משהו כל כך אינטנסיבי שכל אחד מאיתנו כאילו עף לכיוון שלו, ולכן זה גם היה תיקון בשבילנו. אבל זה לא אומר שאנחנו חוזרים לפעילות במלוא האנרגיה, נייעד את זה לאן שמתאים. אין שירים חדשים על הפרק".
מיקיאגי הסביר את הסיבה לסירוב ואמר בין היתר בריאיון: "החלק הזה מת אצלי, היום אין לזה קסם". הוא גם הודה שמבחינתו זו התמודדות עם השדים שלו. למה הוא התכוון?
"זה שמיקי לא התחבר לכך ועזב את המוזיקה אני מבין ומקבל לגמרי, זה שהקסם נאבד אני לחלוטין לא מסכים. השירים ישנם, הרוח ישנה ומיכאל לוקח את הפרונט בצורה מופלאה. הם כאילו מאותו ענף טייפקאסטינג. צריך לחזות בזה כדי להבין במה מדובר. כשהוא התחיל לשיר את 'ציירי לך שפם' זה קרה במלוא העוצמה וחייכנו שם שוב כמו נערים בני 16. אני כבר לא נמצא באנרגיות הבימתיות האלה אבל כולנו קפצנו על הבמה וזו המהות של הופעות איחוד כאלה".
"כמו בכל להקה, גם בנוער שוליים היו מתחים שלא הצלחנו להתגבר עליהם בזמנו. אני איש של 'ביחדנס' ומאמין במסגרת של להקות, את כל הידע המוזיקלי שלי למדתי מישיבה עם אנשים בחדר חזרות, אבל אלה דינמיקות לא פשוטות. להבדיל אלפי הבדלות, המתח בין מיק ג'אגר לקית ריצ'ארדס הביא את הרולינג סטונס לאיפה שהלהקה נמצאת היום. כך גם לגבי ג'ון לנון ופול מקרטני. אז אנחנו לא היינו ביטלס או הסטונס, אבל אני מכיר להקות מבפנים - גם את אלה ששרדו עד היום וגם כאלה שלא. המציאות הישראלית לא מקלה על אומנים, אין כאן הרבה קהל וכסף, ולהקות כמו משינה, מוניקה סקס ו'איפה הילד' צלחו את האתגר הזה בראי השנים".
זה לא עניין של גיל, אתה אומר.
"לא, להפך. אני גם מקבל השראה מגדולי הרוקנרול בעולם. לפני כשנה טסתי ללונדון עם שני הילדים שלי להופעה בהייד פארק של הסטונס שחגגו 60 שנה ללהקה. למחרת נסענו ברכבת לבריסטול לראות את אלטון ג'ון בסיבוב הפרישה שלו. אני לרגע לא משווה את עצמי לענקים האלה, אבל ראיתי אותם על הבמה ונזכרתי ששאלו אותם כשהם היו בני 25 אם הם עדיין יעשו רוקנרול כשיגיעו לגיל 40. החבר'ה האלה בני 80 היום, והם בועטים, יוצרים ומופיעים. אני לא חושב שיש לי מה לדאוג מהבחינה הזו. כל עוד התשוקה קיימת, אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה מגיל 13. אני גם מודה על הזכות שזו העבודה שלי. לפעמים אני צובט את עצמי כשאני יושב באולפן ומתלבט על שורה בטקסט. מה צריך יותר מזה?"
דודי לוי יופיע ב-20 בפברואר במועדון הבארבי בנמל יפו. כרטיסים