את סיפור ההיכרות שלו עם אריק איינשטיין ז"ל, שם-טוב לוי, אחד מהמלחינים הפורים והמשפיעים במוזיקה הישראלית, מספר כמעט בכל הופעה שלו. בשיחה המתקיימת לקראת ציון עשר שנים למותו של איינשטיין, לוי, מהוסס בדרכו החיננית, תוהה אם עדיין רלוונטי לספר את הסיפור מחדש. התשובה היא ברור. השיר הראשון שיצרו יחד ושסביבו הכירו, הוא "שיר של אחרי מלחמה". שיר שמקבל, בדומה ליצירות רבות אחרות (כמו "שובי לביתך" של לוי עצמו), משמעות נוספת בימים אלה.
"הייתי חייל משוחרר, בן עשרים ואחת", נזכר לוי ונדמה מנימתו שבכל פעם שהוא מספר את הסיפור הוא מצליח לחזור ברוחו לרגע ההוא. "אריק גדול ממני ב-11 שנה. כשנפגשנו לראשונה הוא כבר היה זמר נערץ שעבד עם האומנים הגדולים ביותר בישראל".
ב-1972, השנה שבה נפגש לראשונה עם אריק, לוי ששירת כחלילן בלהקת פיקוד המרכז היה חייל משוחרר כבן עשרים אחת. "הייתי חלילן קלאסי לכל דבר, שמנותב להמשיך לפילהרמונית. הייתה לי ידידה שהיינו נפגשים לנגן יחד. באחד הימים, הייתה דפיקה בדלת והנה פתאום עמד שם אריק איינשטיין. מסתבר שהוא השכן שלה מלמעלה. הם מכירים כמובן. הוא אמר 'איזה יופי אתם מנגנים' ושאל מי אני. הידידה אמרה שאני כותב מנגינות וניהלנו שיחה. הוא אמר שהוא ישמח לשמוע מנגינות שאני כותב".
"אז נקבעה פגישה", ממשיך לוי. "השמעתי לו על הפסנתר כמה מנגינות, לא היו לי אז הרבה. לא הייתי בכלל בראש של להיות מלחין. הוא הקליט את המנגינות ונפרדנו לשלום". רק אחרי חצי שנה שם-טוב ואריק דיברו שוב. "עבר לא מעט זמן ופתאום קיבלתי טלפון מאריק. הוא אמר לי: 'שמע חביבי, כתבתי מילים לאחת המנגינות שלך. אני יכול להקריא לך בטלפון?'".
מאחר שלא שמע ממנו עד אז, לוי חשב שאותה פגישה קצרה הייתה חוויה נחמדה שייקח איתו להמשך הדרך ותו לא. "לא רק שהוא התקשר, הוא גם סיפר שכתב מילים למנגינה. קשה לתאר. מפאת ההלם לא יצא לי סאונד מהגרון. הוא הבין מה קורה והתחיל להקריא לי את הטקסט. 'שיר ישן נושן'... הוא סיים ושאל מה דעתי על המילים. זו הייתה שיחה חד צדדית, נאמר זאת כך".
"ככה התחיל הרומן שלי עם האיש המיוחד והנפלא הזה", אומר מי שלימים ייצור לצד ועם איינשטיין במשך כעשרים וחמש שנה. השניים שקשרו את דרכם האומנותית זו בזו, עבדו יחד על שמונה אלבומים ובהם: "יסמין", "ארץ ישראל הישנה והטובה", "פסק זמן" ו"לאן פרחו הפרפרים". "נאמר עליו כבר כל כך הרבה. הוא היה כמובן אומן מיוחד, אבל מעל הכל הוא היה בן אדם הגון, ישר, נעים. האנשים שהוא בחר לעבוד איתם לא נבחרו רק בגלל הכשרונות שלהם, זה היה מעבר לכימיה היצירתית, היה לו חשוב להיות בסביבת אנשים טובים".
איך היה לך להיות לצידו כל כך הרבה שעות?
"לאריק היה כזה הומור נפלא. אי אפשר בלי לצחוק עם אריק. הוא היה איש עם הומור עצמי והומור באופן כללי. גם בתוך תהליך היצירה שלו, יש לו שירים עם הרבה הומור כמו 'שלוש ארבע לעבודה' ו'זה בראש שלך', אלה שירים שלא הייתי כותב לולא הוא. צחקנו הרבה.
"למשל לקראת הקלטת אלבום חדש כשהיינו חושבים מי ינגן, הוא היה אומר: 'יש את הגיטריסט ההוא שהוא גאון אבל הוא לא טיפוס טוב ויש את הגיטריסט ההוא שהוא לא גאון, אבל הוא אחלה של בן אדם'. זו היתה בדיחה. אבל זה היה ברור.
"הוא גם היה משתמש בהומור בחכמה. למשל גיטריסט היה צריך לנגן משהו ומנסה לעשות הכי טוב שהוא יכול. אני ואריק היינו יכולים להסתכל אחד על השני כשהוא נותן קטע סולו, אלתור, ולצורך העניין זה לא היה כל כך באופי של השיר, אריק היה בא אליו ואומר לו: 'בואנה זה מצוין, אבל את זה תעשה בתקליט שלך'. כלומר, לא לכבות את היציריתיות, אבל לכוון למקום הנכון.
"אלה דברים שאימצתי. הנגנים שאני עובד איתם בהופעות או באלבומים מקבלים חופש טוטאלי ליצירתיות. אם מישהו הביא רעיון וזה לא בהכרח תואם הוא כבר יגיד: 'בתקליט שלי לעשות?', זה כבר שגור. הרבה הומור. תמיד".
נשמע שההומור היה ספוג ברגישות והכלה.
"אי אפשר לעשות את מה שהוא עשה ולשיר כמו שהוא שר ולא להיות רגיש. לא סתם אנשים מתחברים למוזיקה שלו, למה שהקול שלו מביע. בלי הרגישות הגבוהה שלו זה לא היה יכול לעבוד. כמעט כל שיר שעשיתי עם אריק יצא לרדיו ומיד הושמע והרבה. כשהיו משמיעים בלי הרף בגלי צה"ל וברשתות השונות הוא היה אומר לי, שוב, בהומור: 'בואנה אולי צריך להרים אליהם טלפון להגיד להם להרגיע שלא יימאס על האנשים?'".
איך נראה תהליך היצירה המשותף שלכם?
"כתיבת מוזיקה והלחנה, זה בדרך כלל משהו מאוד אישי. אני תמיד עושה את זה כשאני לבד עם עצמי, אני חושב שכל מלחין עובד ככה. אבל כאן, הרבה מהשירים עם אריק הלחנתי תוך כדי שהוא נמצא לידי. אני יושב על הפסנתר והוא על הספה לידי עם כוס קפה. הוא גם כתב טקסטים כשהוא לידי. הוא היה מעיר הערות בונות, אבל תמיד נותן הרגשה שהכל בסדר, של 'לך על זה'. לא היה לחץ. עצם העובדה שכתבתי כשהוא נמצא לידי שירים כמו 'פסק זמן', 'עוד ניפגש', 'זה בראש שלך' - זה לא טריוויאלי בכלל".
שיר של אחרי מלחמה זה בעצם השיר הראשון שעשיתם יחד.
"אחרי שהצלחתי להתאושש מהשיחה ההיא וחזר לי הקול", מתבדח לוי, "נפגשנו והתחלנו לעבוד. הוא נתן לי במקביל טקסט נוסף, 'דון קישוט' שכתב יהונתן גפן שאז לא הכרתי באופן אישי. אריק בעצם הציע לי לעשות איתו אלבום.
"אני הייתי ילד שהשתחרר מהצבא והגיע מרחובות לתל אביב, עוד לא הכרתי כלום. פתאום אריק איינשטיין מגיע ומציע לעשות איתו אלבום. זה מטורף, זה היה מפחיד. הייתי אז ביישן ומופנם. מי אני שאגיד לו לא, אבל לא יכולתי לקחת אחריות כמוזיקאי. לא הייתי באולפנים, לא הכרתי נגנים. אמרתי לו: 'תשמע, זה קצת גדול עליי. אני אשמח מאוד, אבל מי יעשה את העיבודים?' הוא אמר: 'אתה ואני. נסתדר'. אני לא יודע אם הוא הימר עליי באומץ, או שהוא קלט משהו שאני עוד לא קלטתי על עצמי באותה התקופה.
"ב'שיר של אחרי מלחמה' יש נגן אבוב ורביעיית כלי קשת. למדתי כל כך הרבה מהעבודה על השיר הזה. קשה לי לתאר איזה ריגוש זה היה לעשות שיר איתו באופן כללי. פתאום אחרי שמסיימים להקליט את המנגינה ואז אריק נכנס לאולפן ומתחיל לשיר עם הפלייבק ברקע. אריק איינשטיין שר לחן שלי, עיבוד שלי עם המילים שלו. אין מילים".
אתה זוכר שיחות על התוכן של השיר?
"לא מאוד. לא הייתי מעז להגיד לו דבר על הכתיבה. אין לי כישרון כתיבה, אני לא איזה משורר או פזמונאי, אז על המילים לא דיברנו. אריק חווה פה מלחמות מן הסתם. זה שיר שיש בו דיבור על תקווה ועל המלחמה. המילים מדברות בעד עצמן. כשאני שר אותו בהופעות אני זה שמלווה את הקהל, אני כמעט לא צריך לשיר. זה שיר על מלחמה אבל זה לא שיר מלחמתי".