"ילד מטריה", שבימים אלה מככב ברדיו ובפלייליסטים, צריך לפתוח את שנת הלימודים הבאה בכל כיתה בישראל. מאחורי השיר עומדת היוצרת עטרה אוריה, בת 27 מהוד השרון, שבחרה להוציא סינגל בכורה שעוסק בנידוי חברתי קשה שעובר ילד בשם עומר, שלמד איתה בבית הספר היסודי. "עומר הוא שם בדוי אבל השיר מבוסס על אירועים אמיתיים שראיתי, חוויתי ועברתי", היא מספרת בריאיון ל-N12.
אם עדיין לא נתקלתם בשיר בזמן האזנה לרדיו או תוך כדי שוטטות באחד הפלייליסטים המובילים בסטרימינג, קחו לעצמכם רגע להקשיב. סופו של עומר הוא טרגי, אך סופו של השיר נותר פתוח, ועטרה מסבירה את כוונת המשוררת: "לא רציתי לסגור את הסיפור בכוונה, אלא להשאיר אותו נתון לפרשנות. הסיפור הזה הוא לא רק של עומר או שלי, לצערנו אנחנו שומעים כל הזמן על מקרים שנגמרים בטרגדיות, ולכן לא רציתי לקבוע או לחרוץ את גורל השיר".
השיר הגיע למקום הראשון במצעד השירים הוויראליים בספוטיפיי ישראל והתברג לראש המצעד הישראלי השבועי של חברת מדיה פורסט (שבוחנת נתוני השמעות באמצעי התקשורת). על פניו, לא מדובר בסינגל בכורה "קלאסי" של זמרת צעירה. הוא רחוק מהזן הפופי, הקליל והקיצי שתואם את התקופה, ומתמקד בבריונות וניכור חברתי דווקא בזמן שבני הנוער נמצאים בעיצומו של החופש הגדול. אך לעטרה היה ברור שהשיר יהיה הראשון שתוציא: "לא ממש לקחתי בחשבון אם השיר מספיק פופי או לא. ידעתי שכאמירה זה הדבר הראשון שארצה להגיד וככה ארצה להתחיל".
הייתה לך חוויה דומה לעומר?
"כן, בטקסט אני שרה: 'נעים מאוד, קוראים לי עטרה. זו שלא רוצים אותה, זו שלא רואים אותה, זו שאף אחד לא משחק איתה'. בחוויה שלי כילדה לא הייתי אהובה במיוחד. הייתי הילדה המוזרה, הביישנית, השקופה".
"ילד מטריה", שמולו מתחרים במצעדים "רונדלים" ו"תיק קטן", אינו שם קליט במיוחד. עטרה חולקת על דעתנו: "באמת, לא קליט? זו הייתה דוגמה לאותם ילדים שונים וחריגים ביסודי, כמו הילד עם השיער הארוך מדי שזוכה לכל מיני כינויים. השוני של עומר בשיר הוא המטרייה שאיתה הוא הולך בקיץ ומכאן נבע השם, אבל אני לא כותבת שירים ובוחרת את הכותרת שלהם בשביל מה שתופס ומה שעובד מבחינה מסחרית. אני כן חושבת שהשם מסקרן".
את מקבלת תגובות? צעירים פונים אלייך ומשתפים אותך בסיפורים דומים שעברו?
"אני מוצפת בתגובות מקשת רחבה של אנשים; מילדים שעוברים בריונות ברגע זה, כאלה שהתמודדו בעבר, מורים והורים מודאגים שמעלים את הילד לכיתה א' ואומרים לי: 'נגעת בחרדות שלי כאבא'. גם קיבלתי כמה וכמה תגובות מבריונים לשעבר, ואחד מהם אפילו סיפר לי שהוא התקשר לילד שהחרים ביסודי כדי לשאול בשלומו ולבקש סליחה. כמות הצמרמורות שקיבלתי בגוף מההודעה הייתה מטורפת".
עטרה מספרת כי הרעיון מאחורי השיר הוא לא רק לדבר על הבדידות וההשלכות האובדניות: "תסתכלו סביבכם. בין אם אתם לומדים בבית ספר יסודי או בתיכון, גשו לילד השקט שלא מדברים איתו, או מדברים איתו לא יפה, ותהיו לו לחברה. בשיר הזה, מעבר לבריונות, גם קיים הפתרון כמו סיפור החברות בין עומר לביני. חברות היא ערך מציל. יש לנו את הכוח להרוס אבל גם את הכוח לבנות. תהיו שם".
הזמרת מודה כי לא ציפתה לחיבוק גדול כל-כך בעקבות השיר. "אני בתהליכי עיכול. אתה מוציא שיר ראשון ובטח לא מצפה שיצליח ברמה כזו. קיוויתי שהוא יגיע למי שזקוק לו אבל זה קרה מהר מאוד, וזה מרגש, מבלבל ולעיתים אפילו מבהיל. אבל בסופו של דבר משמח כשדבר כזה קורה".
בניגוד לרושם החיצוני, "ילד מטריה" עבר גלגול ארוך מאז שאוריה העלתה קטע ממנו לחשבון הטיקטוק שלה כבר לפני כשנתיים, בו היא משתפת את עוקביה בשירים ובטקסטים פרי עטה. "אני בן אדם של תהליכים ואוהבת להעמיק ולחשוב", אומרת עטרה, "השנתיים האלה, שבמהלכן עבדתי על השיר ועל חומרים נוספים, עשו לי כיוצרת רק טוב. מי שנחשף לשיר רק עכשיו עשוי לחשוב לעצמו - 'וואו, איך הוא פרץ ברגע?' אבל דבר כזה קורה כי אני עובדת על כך שנים רבות. הרבה מההצלחות נראות כאילו קרו ביום אחד, אבל מאחוריהן הייתה עבודה של עשר שנים. כמו במבוק שצומח לתוך האדמה במשך שש שנים ואז פורץ כמו מטאור למעלה".
עם יותר ממיליון צפיות, השיר בטיקטוק:
@atara.oryha ילד מטריה
♬ צליל מקורי - atara.oryha
עטרה, שלמדה בבית הספר למוזיקה "רימון", גם ניסתה את מזלה ב"כוכב הבא", עברה שלב אחד אחרי שהרימה את המסך והודחה. "באתי לשם במטרה מסוימת ואני חושבת שהשגתי אותה", היא מספרת, "להתגבר על פחדי החשיפה שלי. אני אדם ביישן, ורציתי להתחיל לזרוק את עצמי למים. אמרתי לעצמי שאם אני עושה את זה, זה יקרה בפריים טיים עם מצלמות ו-500 איש בקהל, ואז נראה אם אני שוחה או טובעת. צלחתי את זה אבל ידעתי שעוד יש לי דרך לעשות עם עצמי".
במהלך האודישן שיתפה עטרה בסיפור האימוץ שלה בידי אמה, שצפתה בתחקיר טלוויזיוני על "ילדי הזולות", בוגרי מערכת הרווחה הישראלית שהגיעו לגיל 18 והופקרו בידי המדינה. עטרה עזבה את משפחתה הביולוגית בגיל 13 ועברה בין משפחות אומנה ופנימיות רבות עד גיל 18, השלב שבו הן מסתיימות. כשלא נמצא לה פתרון, היא הגיעה בסופו של דבר לרחוב. לדבריה, זו הייתה התקופה הקשה בחייה והחלום המוזיקלי ליווה אותה גם בימים ההם: "החלום נולד כשהייתי בת 9. שמעתי את 'ירח' של שלמה ארצי והרגשתי שזה השיר הכי מדהים ששמעתי בחיי ואני רוצה לכתוב שירים. ככה התחלתי לכתוב מאותו רגע עד היום. העניין אצלי הוא כתיבה, קודם כל. כשרציתי שישמעו מה כתבתי, הבנתי שאני צריכה להתחיל לבצע את השירים".
"אני כותבת על החיים המורכבים שלי", אומרת אוריה לקראת ה-EP שבדרך, "יש דברים שמחים ויש דברים עצובים. אני בעיקר מנסה להקיף את חוויית החיים שלי כבן אדם. השירים הבאים הם אחרים לגמרי, גם ברמת הטקסט וגם ברמת העטיפה שלהם".