"סובייצקה" נחתה במסך הקטן לפני כשבועיים וכמעט מיד גרפה מחמאות. זו הסדרה הראשונה שמנכיחה בקול ברור בטלוויזיה הישראלית את ההתמודדיות ושאלות הזהות והשייכות של הדור השני לעולים מברית המועצות לשעבר. בדרמה הקומית שכתבה דנה אברמוביץ' וביימה ענת סטילנסקי מככבת בתפקיד הראשי סוזנה פפיאן (שבקרוב נראה בסרט "גן קופים" של אבי נשר), יבגניה דודינה ודניאל סטיופין, שמוכר בעיקר בזכות תפקידו כאנטולי בלהיט "קופה ראשית".
סטיופין, שנולד באוקראינה ועלה לישראל בגיל 13, הצליח להשתחל החוצה מדמותו הספציפית של אנטולי הכל כך מזוהה איתו, ולהיכנס אל תוך דמותו של סטס, אחיה של ענת שעומדת במרכזה של הסדרה; סטודנטית צעירה שמתכחשת לזהותה הסובייטית ולמרות מאמצים כבירים עדיין מתויגת כ"רוסייה". אביהם של השניים מפוטר ממפעל אחרי 20 שנה ועול ההתמודדות נופל על כתפיהם.
"הצילומים של 'סובייצקה' התחילו באמצע הצילומים של 'קופה'", מספר סטיופין בריאיון ל-N12. "יצא שבבוקר הייתי מצלם סדרה אחת ובערב סדרה אחרת. בבוקר הייתי אנטולי ואז נסעתי במונית לסט אחר והפכתי לסטס. זה היה ממש בבית ספר למשחק. כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה שמחתי מאוד. זה תפקיד שהוא אומנם קומי, אבל גם דרמטי מאוד ועדיין לא עשיתי כזה על המסך".
בעיניי סטיופין, "סובייצקה" היא פריצת דרך של ממש שתסלול שביל עבור סדרות נוספות מהסוג הזה. "הסדרה אומנם מספרת את הסיפור האישי של התסריטאית, אבל מן הסתם יש בו מוטיבים אוניברסליים שנוגעים לכלל האוכלוסייה הישראלית. לא רק של יוצאי ברית המועצות - של כל המהגרים. כל עדה והספסיליטה שלה. התגובות מאוד מפרגנות מצד אחד, אבל מהצד השני יש כאלה שטוענים שהיום זה כבר לא ככה, שכבר עברנו את התקופה הזאת, שהיום ילדים להורים מהגרים הם כבר צברים. אבל זה לא נכון, הפער הזה קיים בהרבה מאוד משפחות, לכן הסדרה עדיין נושכת ואקטואלית".
השחקן בן ה-37 שבימים אלה משחק גם בהצגה "חבדניקים" בתיאטרון הקאמרי, מוסיף: "זה לא שאני רוצה שיהיו סדרות על אתיופים או על צ'רקסים, אני רוצה שיהיה ייצוג לא למען ייצוג, אלא למען שיקוף מציאות. על המסך רוצים להראות תמונה מאוד ישראלית כפי שהיה נהוג - צברית ונקייה. אבל התמונה הישראלית השתנתה במהלך 75 השנים שהמדינה קיימת. לוקח זמן להבין את זה, אבל זה משתנה לאט לאט. אני אופטימי".
"כשתסריטאים כותבים תפקידים של עולים או מהגרים זה בדרך כלל גרוטסקי", הוא ממשיך, "זה בדרך כלל נועד כדי לתת עוד צבע לסדרה. הכותבת המוכשרת של 'סובייצקה', כתבה על החוויות שלה, על הסיפור ועל המשפחה שלה. זה מה שעושה את ההבדל. הסדרה הזאת לוקחת את הסטריאוטיפים הקיימים ומנסה להראות מאיפה הם צמחו. בסופו של דבר, אם תבואי לבית של אמא שלי ותפתחי את המקרר, את תראי טחינה, עמבה וחומוס שלא היו שם לפני 30 שנה - ולצידם מרק, קציצות שהיא אוהבת ודג מלוח".
עם איזה חוויות שעוברות הדמויות בסדרה הזדהית?
"מהדמות של סטס אני די שונה ומזדהה יותר עם ענת. כשעליתי לישראל הייתי מאוד סקרן. בלעתי את השפה, את התרבות, את המדינה ואת כל מה שהיה אפשר למצוא פה. רציתי להכיר ולדעת איפה אני חי. אמא שלי היא 'סיפור הצלחה' מה שנקרא, היא רופאה, עובדת מעבדה, והיא מצאה את עצמה כאן. עדיין יכולים לקרות מצבים שהיא מתקשרת אליי בלחץ ואומרת שיש לה חוב של 200 אלף ש"ח בביטוח לאומי ואני אגיע ואראה שזה בכלל מכתב שלא מיועד לה. אלה הדברים הקטנים.
"אני לא מנסה לצייר תמונה ורודה. נכון שהיום אני אדם מוכר ועניין ה'רוסיות' הפך לחוזקה שלי ואני לא מקבל פידבקים של לעג. אבל דברים היו שונים, לא רק בתור נער. גם לפני 10 שנים. אני לא יודעת אם זו גזענות, אבל זה קטלוג. חושבים שאם יש לך מבטא אז אתה בוודאות שותה וודקה, מגדל דוב במרפסת ומנגן על בללייקה. מי שאומר שהתחושה הזאת לא קיימת היום - כנראה לא עלה לארץ מאף מדינה".
המוצא שלך היווה מכשול בתחילת הקריירה?
"לפני שהתחלתי ללמוד משחק ב'בית צבי', לא כל כך התעסקתי במבטא שלי. חייתי את חיי וידעתי שאני עולה, שלא נולדתי פה, אבל זה לא העסיק אותי. כשהתחלתי את הלימודים אמרו לי שאני צריך לעבוד על המבטא שלי. שמעתי: 'זה יגביל אותך, מה תשחק, מה תהיה'. לא הצלחתי להבין מה הבעיה. הייתה לי פגישה עם איזו סוכנת שאמרה שאני חייב להירשם לחדר כושר, לגדול ולהתנפח. לא הבנתי. היא הסבירה שרוב התפקידים שאוכל לשחק הם של מאפיונרים ומאבטחים. היא לא אמרה את זה ממקום של לעג, אלא ממקום של זה מה יש. ניסיתי לרכך את המבטא שלי, חשבתי שזה אפשרי, היום אני יודע שלא. יש הרבה תפקידים שהייתי רוצה לשחק ולא אוכל. אני לא יכול לשחק בזגורי אימפריה את בן המשפחה. מצד אחד אני מתבאס מזה, מצד שני יש תפקידים כמו אנטולי או סטס שהם תפקידים מדהימים".
איזה תפקידים היית רוצה לגלם ולא תוכל?
"אגיד את זה ככה: בסדרות משטרה בדרך כלל יש תפקיד שולי למישהו עם מבטא רוסי. הייתי רוצה להגיע למצב שיכתבו סדרות ותפקידים ויהיה מישהו בשם דימה והוא פשוט יהיה דימה, כמו כולם. הייתי רוצה שאני ואתיופי נעשה אודישן לאותו תפקיד".
"אני רוצה להיות גורי אלפי, הוא המודל לחיקוי"
אחרי שסיים את לימודי המשחק ב-2011, הגיע סטיופין לתיאטרון גשר. "זה היה בתקופת המחאה החברתית, היו אוהלים ברוטשילד. החלטתי שאת האוהל שלי אני אקים מול תיאטרון גשר במידת הצורך. לשמחתי לא היה צורך. יבגני אריה ז"ל חיפש עוזר במאי, מישהו שיעזור לו לתרגם, כי הוא לא בדיוק התמיד בלימודי עברית. תוך כדי החזרות קיבלתי תפקיד בהצגה ונשארתי שם חמש שנים. אבל לצערי לא התפתחתי שם, לא קיבלתי הזדמנויות ותפקידים שרציתי. בהנהלה ביקשו שאתרכז בעשייה מאחורי הקלעים אבל לא הייתי מעוניין. רציתי במה. בצער רב דרכינו נפרדו. זה היה החלום ושברו".
כשעזב החל ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה, אבל תוך כדי הלימודים שנולדו מתוך השאלה: "מה עכשיו?", הגיע התפקיד שישנה את חייו - אנטולי ב"קופה ראשית". ההתחלה לא ניבאה את העתיד ולא בדיוק ענתה להגדרה של נוצצת "'קופה' הייתה אז סדרה קטנה שאף אחד לא ראה. תשע בערב, יום רביעי, לא היה ברור מי קהל היעד של הדבר הזה. אחרי התואר בפסיכולוגיה המשכתי לתואר שני בניהול. אגב, בשנה הקרובה אתחיל תואר שני בבימוי קולנוע וטלוויזיה. אני רוצה לביים, לספר סיפורים. אני רוצה להיות גורי אלפי, הוא המודל לחיקוי שלי".
אדם שנמצא על הבמה ובמקביל עושה הכל?
"כן. כשהלכתי ללמוד פסיכולוגיה שאלו אותי אם אני רוצה לעזוב את המקצוע? לא, זה היה כי אני רוצה ללמוד. יש דוגמאות כמו גורי אלפי, יחזקאל לזרוב ואודי כגן, אנשים שהם משחקים, כותבים, יוצרים, מביימים, עושים סטדנאפ, מנחים ועושים רדיו וזה מה שאני רוצה. אני רוצה לעשות הכל. את זה ואת זה ואת זה ויותר מזה".
ומתוך הרצון הזה הגיע מופע הסטנדאפ שלך.
"זה לא שאמרתי 'אני הופך לסטנדאפיסט'. פיטרו אותי מגשר אחרי שלוש שנים שלא שיחקתי על הבמה והרגשתי שאני רוצה לפגוש קהל. בהתחלה הכיוון היה הצגת יחיד, אבל אחרי שעליתי לבמות פתוחות הבנתי שזו לא הצגה, זה סטנדאפ. אני רץ עם המופע כבר שנה וחצי".
אתה מתעסק בפוליטיקה בחומרים שלך?
"בכלל לא. זה מגיע מתוך באמת הנחה שאנשים באים לנוח וליהנות במופע. פעם הייתה לי בדיחה אחת על ביבי. בדיחה לא משהו. ראיתי שהיו בקהל מצביעי נתניהו. אמרתי - בשביל מה? הערך האמנותי שווה בערך לאפס, אז בשביל מה? אני לא חושב שאנשים באים למופע שלי כדי לשמוע את דעותיי הפוליטיות. אני לא חושב שזה התפקיד שלי".
בשבוע שעבר ההצגה "המלך עומד למות" שבה משחקת קרן מור עמדה במרכזה של סערה. היית משחק בהצגה כזאת, עם נטייה פוליטית מובהקת?
"אני חושב שתיאטרון וגם טלוויזיה לא יכולים להיות מנותקים לגמרי ממה שקורה. הם כן יכולים לגעת בנושאים שמעניינים את החברה. את ההצגה הזאת ספציפית עדיין לא ראיתי, אבל בעיניי תפקידה של אומנות הוא לא להטיף ולקבוע מה נכון ומה לא. התפקיד הוא להעלות לבמה את הנושאים האלה בצורת שאלה, לא בצורת תשובה. לכל אחד יש את ה'נכון' שלו, וגם בתוך ה'נכון' הזה יש הרבה גוונים. אבל לצעוק באמצע הצגה? לא הייתי צועק באמצע הצגה על שחקנים".
מה הפרויקט הבא?
"במהלך השנה תצא סדרה ב-HOT בשם 'אנדל' שכתב אנדל קבדה (יוצא 'האח הגדול') על הסיפור שלו ועל החברה האתיופית. זו סדרה מטורפת. יש לי שם תפקיד משנה, אלכס, שוטר גיי בארון. בדצמבר אני מתחיל חזרות בתיאטרון, בהצגה שבה גם ארקוד וגם אשיר. אני כמעט גורי אלפי. יש סטנדאפ, ויש לימודים!".
יש לך שני ילדים. איך מנהלים לו"ז צפוף כזה עם חיי משפחה?
"אני מתפקד טוב יותר במצבי עומס. אני לא מאלה שכדי לכתוב צריכים לנסוע להתבודד לצפון, אם אסתגר אני פשוט אשב מול נטפליקס ואוכל גלידה. אני צריך את העומס הזה כדי לתפקד".