יהונתן גפן, אחד מהסופרים, המחזאים, היוצרים, הפזמונאים והפובליציסטים המשפיעים בישראל, הובא היום (שישי) למנוחות בבית העלמין בנהלל. גפן נפטר ביום רביעי האחרון בגיל 76 והותיר אחריו שלושה ילדים - המוזיקאי אביב גפן, היוצרת שירה גפן ונטשה גפן. אלפי בני משפחה, חברים, קולגות וקוראים שכבר מתגעגעים, מלווים אותו בדרכו האחרונה.
"המוות הוא דף ריק, האותיות נעלמות ואין שורות מסודרות, כי המוות הוא דף ריק. סתם דף חלק שדוהה ומצהיב ונקרע", ספד לו בנו אביב. "היו הרבה שדים שעמדו בינינו, היו פסקי זמן שדיממנו בזירה. אבל אתה היית הגיבור שלי, האהבה הכי עצובה שלי, התגעגעתי אליך מהרגע שנולדתי ואתגעגע אליך עד יום מותי". יחד עם אחיותיו שירה ונטאשה ביצעו את השירים "מקום לדאגה" ו"לילה טוב".
"בחודשיים האחרונים הפגישות היו ספר השירים החדש שלך", אמרה בהספד שנשאה שירה. "ביקשת שאערוך אותו. תמיד אמרת שכתיבה היא תרפיה, גם עריכה לדעתי. בייחוד כשעורכים אבא. בעריכה אפשר לזקק, להדק, בחיים זה יותר מורכב".
עוד הוסיפה בתו, שהגיעה עם חולצה שעליה נכתב "אין דמוקרטיה עם כיבוש": "בחודש האחרון כבר לא הייתה לך סבלנות. ביקשת שנסגור ונשלח להגהות. רבתי אתך. אמרתי שיש עוד עבודה ולאן אתה ממהר. רציתי שנשב בחצר שלך ונשתה פטל עם סודה עם החתולים. אמרת שאתה עייף ושמניסיונך אם מתעסקים יותר מדי עם שירים - הם נהרסים. אני לא הנחתי לך, אולי כי הרגשתי שברגע שנסיים אתה תלך. לספר קראת 'הייתם קהל נפלא' ואחרי משפט כזה בדרך כלל יורדים מהבמה".
נטאשה בתו, שגדלה בארצות הברית, ספדה לו באנגלית: "אתה בטח מסתכל עלינו מלמעלה וצוחק. אבא, היית החבר הכי טוב שלי".
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "הוא האמין שמילים צריכות להיות חופשיות ובכל בוקר הוא התגנב לשחרר אותן. הוא לא כתב לילדים, הוא כתב למבוגרים נמוכים. הוא אהב את האמא המתאבדת ואת זור'לה וענת במיוחד, הוא לא אהב את המדינה אבל יהונתן הצנחן הקטן אהב את הפלוגה מאוד. הוא אהב אותי גם כשהוא חשב שאני טועה".
דויד ברוזה ביצע את השיר "אם המוות יבוא" שכתב גפן. "אחי הגדול, כשתרגמנו את השיר הבא, לפני 40 שנה, כבר אז אמרת שזה מתאים לך שאני אשיר לך את זה, אבל לא נקבלת בתאריך. עברנו 40 שנה, נפגשנו לפני שבוע, כרגיל דיברנו וכל פעם שהעלנו את השירים שאנחנו שרים, אמרת רק שיר אחד יהיה על הקבר - רק את השיר הזה".
זהר בצר, אחותו של יהונתן גפן ז"ל ספדה לו: "הקלישאה המתבקשת - צר לי עליך אחי יהונתן. כיניתי אותו אחי הבכור והיחיד, אח בכור ואהוב, אין מילים לתיאור התחושה המחניקה, היינו ארבעה, נותרנו שתיים. האגרוף שקיבלנו ישר לבטן עדיין שם ואין אוויר. מאז ומתמיד יהונתן הוא האח הבכור, הגדול, זה שמותר לו ואם לא מותר - הוא מחליט שדווקא כן. יש גבול לכמה שאפשר להתגעגע. היינו ארבעה, נותרנו שתיים וזה נורא כמו שזה נשמע וזה לתמיד".
ענת בן ארי, אחות נוספת של גפן סיפרה: "כשהייתי קטנה, היית חוזר מהצבא, כולל מהמלחמה ההיא שמעולם לא באמת חזרת ממנה וגם המדינה לא חזרה. היה לך הריח הזה של המדים והיית שואל אותי למי מהילדים בגן צריך להרביץ השבוע. אף על פי שמעולם האיום לא יצא לפועל - ידעתי שיש מי שישמור עליי. היית לי אח יחיד ומיוחד".
גפן נולד ב-1947 בנהלל, בן למשפחת דיין. קשה לסכם ולאמוד את תרומתו של גפן לתרבות הישראלית. הוא נחשב לאחד מהיוצרים הפורים במגוון רחב של תחומים. לאורך העשורים שבהם פעל כתב מאות שירים, מחזות, ספרים גם לילדים וגם למבוגרים, טורים שפרסם בעיתונות ופזמונים.
אחת מיצירותיו הפופולריות והאהובות הוא הספר "הכבש השישה עשר" שעובד לאלבום שירים שהפכו לפסקול הילדות הישראלית. "אני אוהב שוקולד", "הילדה הכי יפה בגן", "גן סגור" ו"איך שיר נולד" הם רק חלק מהם. גפן כתב להיטים ישראלים רבים של מגוון אומנים כמו "יהיה טוב" של דויד ברוזה, "שיר לשירה" של קורין אלאל", "פחות אבל כואב" של יהודה פוליקר, "נערה במשקפיים" של גידי גוב ועוד.
בין הספרים שכתב ניתן למצוא את "אישה יקרה" שבה הוא מתאר את מערכת היחסים שלו עם אימו שהתאבדה והספר "חומר טוב" שמתאר את ימיי חבורת לול. גפן הרבה להשמיע את דעותיו החריפות על המציאות בישראל. ב-2016 אדם הגיע לביתו של גפן במושב שבשרון ותקף אותו. בריאיון ל"אולפן שישי" ב-2018 אמר: "אם אני הייתי 50 שנה תחת כיבוש, אני יכול להבין שבן אדם שנרמס 50 שנה בוחר להיות שהיד ולבקר את הבתולות בשמיים".