בניגוד לאירועי תרבות רבים אחרים בדרום ובמרכז, אביב גפן בחר לקיים בערב חמישי את נשף הרוק ה-11 בפארק הירקון, ויהי מה. ההחלטה גררה כעס גדול וביקורת רבה שהפנו כלפיו חלק מרוכשי הכרטיסים, שטענו כי המוזיקאי הביע חוסר סולידריות עם המצב הביטחוני. הם גם תהו מדוע פיקוד העורף, מולו תואם האירוע, אישר את קיומו של מופע הענק שכלל כ-40 אלף איש למרות האזעקות והנפילות לאורך היום. לא מעט ניסו למכור את הכרטיסים ואחרים התבקשו ליצור קשר עם הקופות בתחילת השבוע לקבלת מענה (לא הובטח החזר כספי). למרות אי הוודאות בעניין האירוע, שהצטרפה לאי הוודאות הכללית, הפארק התמלא בעשרות אלפי מעריצים ששאגו עם גפן את כל הלהיטים מכל השנים - על רקע יירוטים שנראו בשמי המרכז.
אחרי שהכרוז הנחה מספר פעמים מה הקהל צריך לעשות במקרה של אזעקה, "התעויוט" עלו לבמה ומיד אחריהם גפן עם השיר הראשון "מחר". אין מה לומר, אביב גפן יודע להרים מופעים מושקעים, מגוונים ויצירתיים. נשף רוק כבר הפך למותג ומסורת מוזיקלית שממשיכה לסחוף אחריה משנה לשנה את ילדי אור הירח של שנות ה-90, הדור הצעיר שבא בעקבותיהם, ורבים אחרים שמבחינתם גפן הוא הפנים של המוזיקה הישראלית כבר 30 שנה. הנשף עצמו זוכה להכרה שמזכירה את המעמד הנכסף של פסטיבל ערד או "לילות אהבה בצמח" מהניינטיז.
הופעות הן דרך אקספיסטית מעולה להתמודד עם המציאות הישראלית. ערב אחד של מוזיקה טובה שתשכיח מאיתנו את הצרות. אך נדמה שלמרות הערב הצבעוני, שחגג את יום הולדתו ה-50 של גפן וציין את הפעם הראשונה שהמוזיקאי מופיע בפארק הירקון, לא ניתן היה להתנתק באמת. כעשרים דקות לתוך המופע החלו להתקבל ידיעות על התרעות בחולון ובראשון לציון, והיירוטים נראו מעל במת ההופעה. חלק מהנוכחים בפארק הסיטו את המבטים מגפן ששר באותם רגעים את "המכתב" ובדקו שהכל בסדר בבית.
גם לגפן היה ברור שחלק נכבד מהמופע יוקדש להתפתחויות האחרונות. הוא התייחס לכך בדרכו הצינית. "אתם הגיבורים שלי, תודה רבה לכם", אמר לקהל. "זה לא מובן מאליו שהגעתם כולכם, 40 אלף, לתל אביב. תודה רבה לפיקוד העורף שאפשר והנחה אותי לקיים את המופע. הסברתי למפקדי המשטרה שהקהל שלי תמיד חרד, הקהל שלי תמיד חושב קצת על המוות בסוף כל יום. אז מה הבעיה אם זה בבית או בפארק הירקון, נכון? אבל נעשה סימן, טוב? אם משהו קורה כאן באמצע, טיל או משהו, הסימן שלנו יהיה שאשיר את 'סוף העולם', טוב?" אמר לקול מחיאות הכפיים של הקהל והתחיל לשיר את "השיר שלנו".
לאחר מכן, פנה לתושבי העוטף שנותרו במרחבים המוגנים בצל הירי הבלתי פוסק והבטיח לקיים עבורם מופע בדרום. "יש לי שם המון קהל שחיכה לערב הזה. חלקם הגיעו, נכון?", אמר כשחלק מבאי המופע השיבו בחיוב. "יש כמה בבית ששומרים על האחים או עם ההורים, אז דבר ראשון אני אופיע רק בשבילכם, חברים, בדרום. אני כאן היום יחד איתכם ומקיים את המופע כי זה מסר מאוד חשוב, יותר מכל שיר, שבחרנו בחיים. אף אחד לא ישתיק את ישראל בחיים", המשיך כשבאותו רגע החל להתנגן "עורי עור" שנותר אקטואלי גם 23 שנים לאחר שראה אור.
עוד לא עבר חודש מאז מותו של אביו, המשורר והפובליציסט יהונתן גפן. גם בזמן השבעה והאבל, בחר גפן בכאבו האישי להופיע על במות יום העצמאות ולשמח את הכלל. אתמול הוא שיתף את הקהל בשיר חדש שכתב לזכרו: "איבדתי את אבא ואני עדיין לא מעכל את זה. אני נמצא בסוג של מגננה כלשהי עדיין. הייתי חזק בשביל שירה, נטאשה ואמא שלי, ולצערי הוא לא כאן היום. הוא היה אמור לעלות לשיר האחרון, לשיר את 'לילה טוב' וזה כבר לא יקרה. הוא היה הגיבור שלי, הוא הראה לי הרבה דברים. אחד מהם, איך הופכים כאב ודמעות לשירים כשכואב לי. ברשותכם אבקש מהתאורן שיכבה את האורות ואשיר שיר שנקרא 'אחכה', שיר חדש שכתבתי לו, כי רק ככה אני יכול לבכות". בין הנוכחים בקהל נראתה אחותו שירה גפן, כשהדמעות לא הפסיקו לזלוג על פניה בזמן הביצוע המרגש. מיד אחר כך, עלה מתי כספי לדואט "מקום לדאגה" שכתב גפן האב.
במסגרת התוכנית האומנותית הנשף קיבל הפעם את הכותרת "לילה של כוכבים" בעוד גפן לא חשף את רשימת האורחים בניגוד לשנים קודמות. האם הופתענו? לא במיוחד. האם נהנינו? מאוד. אחרי כספי, עלו חלק מחבורת "עניין של זמן", סדרת הנוער שבה שיחק גפן בעונות הראשונות, וביצעו יחד את שיר הנושא של התוכנית. הקטע הבא היה כנראה האהוב מבין כולם, כך לפחות העידו המעריצים שהריעו בקהל: מחרוזת רוק בלתי נגמרת שבה לקחו חלק כל אומני הבית של מועדון הרוקסן - "תמונה אימפרסיוניסטית" עם ערן צור ("כרמלה גרוס ואגנר"), "שישי שבת" עם מאור כהן ("זקני צפת"), "שוב לא שקט" עם אלי לולאי וברוך בן יצחק ("רוקפור"), "מה שעובר עליי" עם חמי רודנר ("איפה הילד"), ו"מכה אפורה" עם יהלי סובול ("מוניקה סקס").
עוד במופע השתתפו פורטיסחרוף לביצוע מדהים של "חלום כחול", סחרוף נשאר על הבמה ל"סוף העולם", ולקראת סוף המופע גם עלתה נינט ל"שנינו שווים", שהשניים שרו גם בנשף רוק 8. כאמור, אירוחים לא מפתיעים אך מספקים במיוחד.
כמחווה לצלילי הסינת'פופ המתכתיים של שנות ה-80, גפן ביצע משאפ בין "מקסיקו" ל-Running Up That Hill של קייט בוש. תוך כדי הקטע, לפתע נשמע ברקע אדם המצטט את איתמר בן גביר - "אנחנו יכולים להגיע לרבין", משפט שאמר ערב הירצחו של רבין, כשצולם מחזיק את סמל המכונית שנתלש ממכוניתו של ראש הממשלה לשעבר. אם נתייחס לביצוע המוזיקלי כשלעצמו, הוא לא היה מהודק במיוחד וגם המסר הפוליטי כאילו היה מאולץ. בנשף הרוק לפני שנתיים למשל, גפן שילב את שירו עם Thriller של מייקל ג'קסון וזה היה תענוג לאוזניים.
לאיזה רגע הקהל כן התחבר יותר? כשגפן הדליק בסוף המופע, בעיצומו של השיר "עכשיו מעונן", משואה אלטרנטיבית בשם "90% מאזרחי ישראל שלא ישנים בלילה מהפילוג, השנאה, הגזענות והאפליה". "אנחנו, שקורסים תחת יוקר המחיה, האזרחים שמככבים בסקרים, במנדטים ובגרפים, אבל איש לא מייצג או מקבל אחריות על הכאב שלנו", אמר גפן. "האזרחים דורשים שלום, בעיקר שלום בינינו, כי שלום זו החלטה, שלום זו עוצמה, שלום זה למנוע שנאה, שלום זה כבוד לבני אדם, שלום זה לקבל את האחר, שלום כי זה הרבה יותר עדיף ממלחמה. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו - על הערבי, הדתי והחילוני - ועל כל עם ישראל". 30 שנה אחרי שהאלבום "עכשיו מעונן" יצא, גפן חתם גם הפעם את המופע בזעקת "רוצים שינוי?" ושבירת הגיטרה על הקטווק.
לרגע אחד, או כמה רגעים, הקהל הצליח להתנתק (פשוטו כמשמעו, לרבים לא הייתה קליטה בטלפונים) מקצב החדשות המהיר וליהנות ממופע שבעיני חלק ניכר מהמבלים הצליח לספק אסקפיזם במקום הנכון ובזמן הנכון. כשמדברים על "דין שדרות כדין תל אביב", הכוונה צריכה להיות שבשדרות יוכלו ליהנות ממופעי ענק כמו נשף רוק, ולא שבתל אביב יעבירו ימים ארוכים במרחבים המוגנים כמו בעוטף. זו תמונת הניצחון.